"לא הייתה עין באולם שלא דמעה": ההורים ביקשו נכד מבנם המנוח, בית המשפט סירב

במאי 2020 התבשר צעיר בן 19 שהוא חולה בסרטן. בחודש שלאחר מכן הפקיד זרע בשני בתי חולים ובכרטיס שומר הזרע הבהיר שאם לא יוכל להשתמש בו בעצמו, ההחלטה על השימוש בו תהיה נתונה להוריו. הוא מת ב-2021, לפני שמלאו לו 21.

באוקטובר 2022 פנו הוריו, ערבים נוצרים, לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת בבקשה לאפשר לאישה שהכירו להרות מזרעו. האישה, יהודייה החיה בזוגיות עם אישה, הכירה אותם באמצעות בת זוגה, שעבדה לצד אביו של המנוח. שתי הנשים מגדלות יחד ארבעה ילדים, שניים שילדה כל אחת, ולשתיהן הורות משפטית כלפי כל הילדים מכוח צווי הורות.

בפסק דין שניתן ב-2 באוקטובר 2026, דחה השופט עמי זנאטי את הבקשה. הוא הבהיר כי אין מחלוקת על רצונו המפורש של המנוח לאפשר להוריו להחליט על השימוש בזרעו לאחר מותו. המחלוקת הייתה על ההסדר המשפחתי שבו יגדל הילד ועל מעמדה של בת הזוג, שתשמש כאם בפועל בלי שתוכר כאמו מבחינה משפטית.

השופט הדגיש שלא מצא פגם ביכולתן ההורית של שתי הנשים. להפך: הוא התרשם לחיוב מהקשר החם בינן לבין ההורים השכולים ומהרצון המשותף להביא ילד לעולם. הוא ציין כי אין ספק שהן יוכלו להיות "אימהות מיטיבות, מכילות ואוהבות, ללא כל דופי". למרות זאת, קבע, הדין אינו מאפשר להיעתר לבקשה במתכונת שהוצעה.

בת הזוג התחייבה שלא לבקש מעמד משפטי

ההסכם המקורי בין הצדדים עורר קשיים כבר בתחילת הדרך. לפי פסק הדין, הוא נוסח כהסכם גירושים וכלל תשלום חודשי, הסדרי שהות נוקשים לסבים ורישום בת הזוג כאפוטרופוס נוספת. העובדת הסוציאלית שבחנה את ההסדר קבעה שהוא אינו מייצג את טובת הילד.

בעקבות זאת נחתם בנובמבר 2024 הסכם חדש: התשלום בוטל, ההחלטות הנוגעות לילד נמסרו לאם המיועדת והקשר עם הסבים הוכפף להחלטותיה ולטובת הילד. האם התחייבה גם לספר לילד על אביו ועל סיפור חייו ולהיעזר לשם כך בפסיכולוג או בעובד סוציאלי. בת הזוג מצדה התחייבה שלא לנקוט הליך משפטי לקבלת מעמד כלפי הילד. היא הבהירה שתראה בו את ילדה ותישאר מחויבת אליו גם אם הזוגיות תסתיים.

המבקשים טענו כי ההסכם מונע הורות משולשת, משום שרק האישה שתלד תהיה האם המוכרת. השופט דחה את הטענה: לשיטתו, לילד יהיו אב מנוח ידוע, אם ביולוגית ואם מגדלת. התחייבותה של בת הזוג לוותר על מעמד משפטי אינה משנה את התפקיד שתמלא בחייו.

"היעלה על הדעת שילד שייוולד ויגדל בבית ובו שתי אימהות, ולהן 4 ילדים משותפים יראה רק באמו הרשומה, כאמו?", תהה השופט. הוא קבע שהדין הישראלי אינו מכיר בהורות משולשת ושדי בכך כדי לדחות את התביעה. השופט התייחס גם לפער שייווצר בין הילד לארבעת הילדים האחרים בבית. אם האם הביולוגית תמות, כתב, הילדים האחרים יישארו עם אם בעלת מלוא הזכויות והחובות כלפיהם ואילו הילד הנוסף יישאר עם אישה שהוא רואה כאמו אך אין לה מעמד הורי כלפיו. הוא העלה גם אפשרות שבמצב כזה תבקש משפחת המנוח לאמץ את הילד, באופן שעלול לעורר מחלוקת עם האם המגדלת.

המשפחות הסבירו: "הדת אינה מרכזית בחיינו"

סוגיה נוספת שעלתה בהליך הייתה הפער הדתי והתרבותי בין המשפחות. ההורים השכולים ושתי הנשים אמרו שהדת אינה מרכזית בחייהם ושהם יוכלו לתווך לילד את הרקע המשפחתי שלו בפתיחות ובקבלה. האם המיועדת סיפרה שבביתה חוגגים חגים יהודיים כמסורת ושישמחו לחגוג עם הילד גם חגים נוצריים.

המבקשים טענו שהסתמכות על הבדלי הדת היא הפליה אסורה. השופט דחה את הטענה והסביר שלדת וללאום יש משקל בחברה הישראלית. על הטענה שאין בשונות הזאת צורך בהתמודדות כתב כי מי שסבור כך "עיוור לנעשה סביבו".

לחיזוק עמדתו הפנה השופט להסדרים בחוקי האימוץ והפונדקאות המתייחסים לזהות דתית. הוא הזכיר גם שני נוסחים של הצעת החוק לשימוש בזרע של נפטר, שלפי המתואר בפסק הדין דורשים שהאם העתידית תהיה בת דתו של הנפטר ושלא תהיה נשואה או ידועה בציבור של אדם אחר. הוא ציין במפורש שמדובר בהצעת חוק שטרם נכנסה לתוקף, אך ראה בה ביטוי לגישת המחוקק.

בתסקיר עלתה גם שאלת שם המשפחה. בהסכם נקבע שהילד יישא את שם משפחתו של המנוח, אך בשיחות עם העובדת הסוציאלית אמרה האם המיועדת שהיא מעדיפה להכריע בכך אחרי הלידה. העובדת הסוציאלית ראתה בשאלת השם, לצד ההבדלים במעמד ההורי וברקע המשפחתי, מורכבויות נוספות בחייו של הילד.

עם זאת, העובדת הסוציאלית התרשמה מאוד מכל המעורבים ומיכולתם להתמודד ברגישות עם האתגרים. היא הדגישה את הקושי להעריך מראש את טובתו של ילד שטרם נולד ואת המחסור בידע מחקרי בתחום. בתסקיר לא ניתנה המלצה מפורשת לאשר את הבקשה או לדחות אותה.

"דומה שלא הייתה עין באולם, שלא דמעה"

ההורים הסבירו כי האופי המסורתי של החברה הערבית מקשה עליהם למצוא אישה נוצרייה יחידנית שתסכים להרות מזרע בנם. השופט הכיר בקושי, אך קבע שאינו מצדיק אישור הסדר המנוגד לדין לשיטתו. הוא הציע לבחון מועמדות נוספות, גם בקרב נשים נוצריות בישראל שאינן ערביות.

השופט הוסיף שהתרשם כי ההורים מצאו באם המיועדת, בצדק מבחינתם, את האדם המתאים ביותר להרות מזרע בנם. לדבריו, ייתכן שההתמקדות בה צמצמה את בחינתן של אפשרויות אחרות.

ההליך נמשך כמעט ארבע שנים. בפסק הדין תוארו ניסיונות להגיע לפתרון מוסכם, שלא צלחו, וכן עיכובים שנבעו מהמלחמה, מהגשת מסמכים ומשירות המילואים של השופט. זנאטי הביע צער על העיכוב במתן ההכרעה.

על דברי האב בדיון כתב כי "דומה שלא הייתה עין באולם, שלא דמעה". למרות זאת, קבע שאין באפשרותו לאשר את ההסדר וכי שינוי מסוג זה בצורת התא המשפחתי צריך להיעשות בידי המחוקק. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

עו"ד רונן דליהו, מומחה לדיני משפחה: "פסק הדין משקף פער בין החוק למציאות. בישראל כבר גדלים ילדים בתאים משפחתיים עם יותר משני מבוגרים מעורבים, אבל החוק מכיר בשני הורים בלבד ובתי המשפט מדגישים שהשינוי צריך לבוא מהכנסת. כל עוד המחוקק לא הסדיר את הנושא, וגם הצעת החוק בעניין זרע של נפטר עדיין תקועה, בקשות כאלה ידחו, גם כשכולם מסכימים וגם כשהכוונות טובות".