"עבורי זה ההבדל בין רק לשרוד לבין לחיות, שלא אמצא את עצמי שוב ברחוב"

תכלת מזרחי היא טרנסג'נדרית בת 28 הסובלת מ-100% נכות. בשל מצבה היא לא יכולה להביא ילדים לעולם וכחברת הקהילה הטרנסית גם לא יכולה להתחתן בישראל. היא הגישה בקשה לחברת מילגם לדיור הציבורי אך נענתה בשלילה. "את לא עומדת בקריטריונים של משרד השיכון והבינוי - או זוג עם ילדים או זוג שנשוי 5 שנים ולא הצליח להביא ילדים או מעל גיל 55. יחידים לא מקבלים דיור ציבורי", הסבירו לה בשיחה עם מילגם.

"מגיל 13 ברחובות, עברתי במקלטים, הייתי בפנימיות, יש לי אבחנה פסיכיאטרית. אני קלאסית לדיור ציבורי. אז בגלל שאין לי רחם ואני צעירה דוחים אותי? נשים טרנסיות לא יכולות להתחתן בארץ, אני לא יכולה ללדת. מה קורה במצב כזה?", שאלה אותם מזרחי ונציגת מילגם השיבה: "זה לא בגלל שאת טרנסית, זה כל אדם ואדם. הכי מגיע לך אבל אני לא יכולה לעזור".

בעוד ישנם זוגות טרנסג'נדרים שהתחתנו בחו"ל והביאו ילדים וזכאים לדיור ציבורי, הקריטריונים הנוקשים של משרד השיכון והבינוי פוגעים באוכלוסיות שוליים רבות, בהן גם רבים בקהילה הטרנסית שלא יכולים לעמוד בקריטריונים הבסיסיים. "הדיור הציבורי הוא משאב בחוסר ובכל זמן נתון יש מעל ל-5,000 משקי בית בתור הממתינים. אין שום דרך לאשר זכאות ליחיד לצערנו, בין אם הוא טרנסג'נדר הוא לא", מסביר גורם במשרד השיכון.

"הנתון היבש אומר שאישה נשואה פלוס שני ילדים זכאית לדיור ציבורי. במקרה שלי אני לא יכולה להתחתן ולהביא ילדים אז זה פוסל אותי אוטומטית ואני עדיין זקוקה לדיור. אני נופלת בין הכיסאות, מה אני צריכה לעשות כדי שמישהו במערכת יראה את המצוקה והקושי שלי?", שואלת תכלת. "אף אחד לא רואה אותי. אני חיה מביטוח לאומי, עוברת ניתוחים להתאמה מגדרית, צריכה קרקע יציבה כדי להתקדם בחיים ואף אחד לא מקשיב לי".

"משרד השיכון מדגיש שהועדות המקצועיות מטעמו קבעו קריטריונים ברורים במטרה 'לתת מענה לאוכלוסיות הפגיעות ביותר מבחינה חברתית וכלכלית' אך מתעלם מהעובדה שהקהילה הטרנסית, בדגש על נשים טרנסיות זוהי הבטן הרכה של מדינת ישראל", מציינת מעיין אלקס - אקטיביסטית, מייסדת שותפה עמותת "טרנסיות ישראל". "גברים שבקשר עם טרנסיות מתביישים או מפחדים לקיים מערכת יחסים פומבית עם מושא אהבתם ולכן אלו מערכות יחסים סודיות וממודרות. מצב נתון זה מונע מנשים טרנסיות עתיד של משק בית משותף", היא מוסיפה.

"בנוסף, אנו חוות אפליה בעת חיפושי דירות. אני יכולה אף לתת עדות אישית שלי. ברוב המקרים אני אפילו לא זוכה להגיע לראות את הדירות כי ברגע שבעלי הנכס או מי מטעמם שומעים בטלפון את חוסר ההלימה בין גוון הקול שלי ובין ההזדהות שלי כאישה הם ישר מגמגמים ומתחילים לתרץ למה הדירה כבר לא אקטואלית . היו מספר פעמים שכן הצלחתי להגיע ולראות את הדירה וברגע שקלטו שאני אישה טרנסית אז היחס השתנה, בין אם הפך לרמיזות מיניות או בין אם יחס עוין והבעת סלידה. אז לאחר כל אלו, איך משרד השיכון לא מכליל את אוכלוסיית הנשים הטרנסיות בישראל כחלק מהאוכלוסיות החלשות ביותר מבחינה חברתית וכלכלית?!", שואלת אלקס.

"דיור ציבורי בשבילי זה לא תוספת נחמדה. זה בית. זה יציבות. זה ההבדל בין לשרוד לבין לחיות. אם תהיה לי דירה ציבורית – אני סוף סוף אוכל לנשום, לדעת שיש לי מקום שהוא שלי, שאני לא אמצא את עצמי שוב ברחוב", מסבירה מזרחי. לאחר הסירוב היא כתבה מכתב לוועדת חריגים במשרד השיכון והבינוי שבו ציינה "אני חיה רק מקצבת נכות של 4,500 שקלים. שכר הדירה שלי הוא 3,500 שקלים. זה משאיר לי כלום לחיות ממנו", אך נדחתה.

"לצערי, הקהילה הטרנסית סובלת מאפליה בכל תחומי החיים וגם בדיור רק בגלל בורות וסטיגמה. כולנו כפרטים וכחברה מפסידות א.נשים רגישות, מוכשרות, מלאות בהומור וחדוות חיים. כולי תקווה שנצליח לשנות את הסטיגמה בעזרת מתן הזדמנות אמיתית לאדם שמולנו בלי תוויות ודעות קדומות", מציינת רעות נגר חברת מועצת עיריית ת"א.

על מנת לסייע בפתרון בעיה זו נגר (שהנושא הובא לידיעת היועצת שלה איריס טוסי שקיבלה פניה ממעיין אלקס) העלתה הצעה למתן פתרונות מותאמים לקהילה הטרנסית בדיור בר השגה העירוני, שעברה פה אחד במועצת העיר. "אנחנו עמלות למצוא פתרון חוקי וכולי תקווה שנצליח יחד עם מעיין אלקס לבנות תכנית שתציל חיים לדיור בר השגה לטרנס*", מציינת נגר. "עיריית תל אביב היא הגוף הציבורי היחיד עד כה אשר מבין ומכיר בצורך לעזור ולקדם את הקהילה הטרנסית ועם זאת יש לקחת בחשבון שיכולת העירייה מוגבלת ואינה יכולה להוות חלופה להכרה מוסדית מטעם מדינת ישראל ושלוחותיה", מוסיפה אלקס.

מזרחי מציינת כי היא פנתה לסיוע המשפטי במטרה להשיג עורך דין שיבחון אם יש מקום לעתור לבג״ץ. "חשוב לי להיות חלוצה בתקדימים בנושא הטרנסי למען הדור הבא", היא מסבירה.

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: "הזכאות לדיור הציבורי נקבעת על פי כללים, הכוללים תנאי הסף בהם בין היתר, הכרה כ”יחידה משפחתית”, מצב כלכלי ותעסוקתי מסוים, והיעדר בעלות על דירה. הגדרת “יחידה משפחתית” לצורך בחינת זכאות בדיור הציבורי מתייחסת לבני זוג נשואים או לידועים בציבור, וכן להורים יחידים עם ילדים. בהתאם לכך, יחיד ללא בן/בת זוג וללא ילדים אינו עומד בהגדרת “יחידה משפחתית” ולכן אינו זכאי להיכלל במאגרי הדיור הציבורי. חשוב להדגיש כי הקריטריונים נבחנו ואושרו על ידי ועדות מקצועיות, ומטרתם לתת מענה לאוכלוסיות הפגיעות ביותר מבחינה חברתית וכלכלית. במקביל, המשרד מפעיל תכניות סיוע נוספות ליחידים באמצעות שכר דירה, בהתאם לתנאים שנקבעו".