אחרי שסגנית ראש עיריית גבעתיים, אור-לי ניב, קיבלה לידיה את תיק הלהט"ב ואת תיק הנשים היא נשבעה להוביל שינוי, והוא ללא ספק התרחש. השנה, בפעם הראשונה, זכתה גבעתיים לדחוק את תל אביב מראש המדד הגאה של האגודה למען הלהט"ב, הבוחן את יחסן של הרשויות המקומיות ברחבי הארץ כלפי הקהילה הגאה, ותפסה את המקום הראשון בתור העיר הטובה ביותר ללהט"ב בישראל.
ניב (56), שמחזיקה גם בתיק תרבות פנאי וקהילה, נוער, בריאות, חירום וביטחון, יכולה להיות מאוד גאה בעצמה ולרשום על שמה את ההישג הלא מובן מאליו, אבל בראיון שקיימנו איתה לקראת תום אירועי חודש הגאווה, היא מבקשת להזכיר צוות גדול של אנשים שעובדים ימים כלילות כדי להפוך את העיר למרחב שיכול להכיל את כל המגזרים והאוכלוסיות.
"אני עושה את זה עם צוות גדול של אנשים טובים שעובדים עם הנשמה", היא אומרת. "זו מערכת שעובדת ואני קובעת את האג'נדה. במהלך השנים הבאתי הרבה מאוד רעיונות, דברים חדשים, אחד מהם הוא למשל 'מאמאנט'. פנתה אליי קארין אינס, שלימים הפכה להיות המנכ"לית של המיזם. גלגלנו אותו והוא עובר אצלנו כבר עשור".
"מאמאנט", למי שעוד לא מכיר, הוא ארגון ספורט חברתי-עממי המונה מעל ל-11,000 אימהות מכל קשת החברה הישראלית מכל המגזרים. "ליגת מאמאנט", ליגת האמהות בכדורשת, פרוסה בכל רחבי הארץ וגם ב-15 מדינות בעולם. לדברי ניב, הליגה היא חלק בלתי נפרד מביתה שלה, עם בת זוגה מיכל, אחת השחקניות הוותיקות שם, ושל שלושת הילדים שלהן. "את תחום הנשים קיבלתי לפני שבע שנים בקדנציה הקודמת", ממשיכה ניב, "ואת תיק הלהט"ב קיבלתי בקדנציה הנוכחית. אלו נושאים שמאוד קרובים לליבי מן הסתם. יש לציין כי אלו שני נושאים שמאוד מקבילים זה לזה, שניהם עוסקים במגדר ובזהות".
מאז נכנסה לתפקיד, ניסתה ניב להבין מהם הצרכים של הקהילה הגאה המקומית, ולשם כך הקימה קבוצת מיקוד. "התחלנו עם סקר למיפוי צרכים עליו השיבו 700 אנשים", נזכרת ניב. "שאלנו הרבה מאוד שאלות ויצרנו על בסיס התשובות תוכנית עבודה. בדקנו מה חסר בעיר מבחינת תרבות, תשתיות, שירותים חברתיים, ובדקנו אם אנשים נתקלו במקרה פוגעני במערכת החינוך או במערכת הציבורית. כתוצאה מכך יש לנו היום רכזת ייעודית שמתעסקת בתחום הלהט"ב ועובד סוציאלי מיוחד לקהילה הגאה".
השינויים אכן נראים לעין, ולדברי ניב כיום יש גם בתיכונים בעיר מורה שתפקידו לרכז את תחום הלהט"ב במוסד עצמו, אבל לא רק: כל הטפסים בעירייה שונו ל"הורה 1" ו"הורה 2" ובחלק מתאי השירותים הוקצה תא לא מגדרי. גבעתיים גם הפכה לעיר הראשונה בישראל שאפשרה רישום זוגות בעירייה, זאת למרות שתל אביב הייתה הראשונה להצהיר שתעשה זאת. "אנחנו גם מסייעים לזוגות חד מיניים בתצהירים עם עורכי דין, ללא עלות", ממשיכה ניב לתאר את רשימת ההישגים המפוארת. "יחד עם קופת חולים מכבי הקמנו מרפאת משפחה לקהילה הגאה, שיש לה צרכים אחרים, וכן מרפאה לגברים בתחומים מסוימים. אנחנו מפיקים פעילויות תרבות לאורך כל השנה, לא רק ביוני".
אבל אחד הדברים המשמעותיים ביותר בו ניב מתגאה הוא הטמעת תכנים במערכת החינוך. "אנחנו מכניסים את הנושא של הקהילה הגאה אל מערכת החינוך החל מגני ילדים ועד בתי הספר, כשהתכנים מותאמים כמובן", היא מסבירה. "במקביל אנחנו מקיימים הרצאות בנושאי בריאות וייעוץ משפטי לקהילה הגאה ויש לנו גם קבוצות תמיכה להורים".
עלו אי פעם התנגדויות מצד התושבים?
"ביום המשפחה האחרון היה מקרה סביב שעת סיפור עם מלכת דראג. היו כמה וכמה הורים שלא הסכימו לרעיון ושאלו אותנו איך אנחנו חושפים את הילדים שלנו לדבר כזה. לא חשבתי לרגע לבטל או לשנות משהו בתוכן ובסופו של דבר הגיעו עשרות משפחות. התשובה שלי הייתה מאוד ברורה: אנחנו חושפים את כולם להכל ומי שלא רוצה לבוא לא חייב. עם זאת הדגשנו שאנחנו כן מזמינים אותם לבוא כדי ללמוד, כי המופע עצמו דיבר על סובלנות, על אנשים שהם שונים".
ניב גם נזכרת בשבוע הגאווה בשנה שעברה נתפסה חבורת נערים במצלמות אבטחה תולשים דגל גאווה מאחד מבתי הקפה בעיר. "אבל זה לא היה בגלל הדגל, אלא סתם וונדליזם. הם השחיתו עוד כמה דברים", היא מבהירה. "זיהינו מי הילדים ומאיזה בית ספר ופנינו למנהלת. היא עשתה איתם בירור ואחר כך התנהלה שיחה על כך בשכבה".
לניב חשוב לציין שאולי באופן מפתיע, דווקא מכיוונה של הקהילה הדתית בעיר אין התנגדויות. "אנחנו חיים בסטטוס קוו, בהרמוניה, והפעילויות שלנו נעשות גם בבתי ספר ממלכתיים דתיים והן מותאמות", היא מבהירה. "אנחנו מדברים שם על שוויון זכויות, על התייחסות לאחר ועל קבלת השונה".
מבחינתה של ניב, האתגר הגדול ביותר שעומד בפניה של הקהילה הגאה בעיר הוא לא הכלה במרחב הציבורי, אלא היעדר תקציביים מהמדינה. "הכל מושתת על התקציבים של הרשות. הפעילות שאנחנו עושים עולה המון כסף, אז ברגע שאת לא מקבלת תקצוב משום גורם ממשלתי זו בעיה", היא אומרת. "אתגר נוסף הוא לייצר תתי קהילות ולתת מענה מותאם ספציפית. לכן הקמנו קבוצה של נשים עצמאיות, קבוצה חברתית לנשים בגילאי 50+ ועוד קבוצות. לפני עשור גבעתיים הייתה העיר עם אחוז האנשים המבוגרים הגדול בארץ, ועכשיו היא העיר הכי צעירה אחרי תל אביב. אנחנו רוצים לתת לאותם צעירים מענה, אגב גם בהליכי התאמה מגדרית. לפני שנתיים באחד התיכונים היו לנו שישה נערים טרנסג'נדרים בשכבה - זה המון. היום אין לנו בית ספר תיכון אחד שאין בו טרנסג'נדרים, זה אתגר בפני עצמו".
איך מתמודדים בעירייה עם התהליכים המתרחשים במדינה, גם ביחס לנשים וגם ביחס ללהט"ב?
"ברגע שהבנו שהממשלה הנוכחית הולכת לכיוונים מסוימים קיבלנו החלטה בהנהלה: גבעתיים תמשיך לעסוק בהכל, גם אם הממשלה לא תתמוך בזה ותנחה אחרת וגם אם יקוצצו תקציבים. נמשיך ונקדם את הפעילות הזו, ונגביר אותה. לא סתם עלינו למקום הראשון במדד הגאווה. אנחנו נמשיך בשלנו, ואני חושבת שזאת הדרך הכי נכונה להתמודד".
ומה מצפה לקהילה הגאה בגבעתיים בעתיד?
"הדגש יהיה על הסדרת תהליכים בתוך מערכת החינוך. נעשה הכשרה מקיפה לגננות וסייעות, כי כשעושים הסברה, אם היא לא מספיק נכונה, זו בעיה. האתגר השני הוא הגיל השלישי, בדידות נוראית שיש בגיל השלישי. ישנה תופעה מדהימה בעיניי בגיל הזה שהיא חזרה לארון, ואנחנו רוצים להיות בשבילם. בשנה הבאה נפתח מנהיגות חברתיות בקרב נשות גבעתיים. חשוב לי להקים קבוצה של יזמיות חברתיות, שאיתן נוכל לעבוד ולהגיע לכל התובנות שאנחנו צריכים להגיע".