"האנסים שלי לבשו כפפות, הכו אותי ובעטו בי כדי להימנע מלגעת בדם שלי"

שני גברים שנמלטו מטורקמניסטן, אחת המדינות האכזריות ביותר לקהילת הלהט"ב, חשפו לסוכנות הידיעות AFP עדויות נדירות על אלימות שיטתית, אונס ומעצרים שרירותיים שחוו רק בשל נטייתם המינית.

טורקמניסטן, רפובליקה שרוב תושביה מוסלמים במרכז אסיה, עולה לכותרות בדרך כלל בגלל פולחן האישיות סביב מנהיגיה - תחילה ספרמורט ניאזוב ולאחריו רופא השיניים שהפך למנהיג גורבנגולי ברדימוחמדוב ובנו סרדר. הם מציגים את עצמם כ"שומרי המסורת", ומציפים את המדינה בפסלים של סוסים וכלבים לצד מבני שיש עצומים.

אך מאחורי התדמית מתנהל משטר רודני, שמדכא מתנגדים, משתיק תקשורת עצמאית ורודף בני מיעוטים. יחסים חד-מיניים נחשבים עבירה פלילית, ולעיתים קרובות אנשים נעצרים, נשלחים לכלא או לבתי חולים פסיכיאטריים.

ארסלאן (שם בדוי) סיפר לסוכנות הידיעות כי נעצר ב־2018 באשמת "מעשה סדום" ונידון לשנתיים מאסר. הוא בילה תשעה חודשים במושבת עונשין, שם הפך קורבן לאונס מתמשך מצד אסירים אחרים, חלקם חולים ב-HIV ללא כל טיפול רפואי. מתוך 72 הגברים בצריף שלו, כ-40 היו שם בשל נטייתם המינית.

"האנסים שלי לבשו כפפות, הכו אותי ובעטו בי כדי להימנע מלגעת בדם שלי", הוא סיפר. "התחלתי לדמם בכבדות. אולי זה הציל אותי. הכי גרוע זה שאף אחד לא שומע את הצרחות שלך. אלה פצעים שלא הגלידו", הוסיף. הוא ניסה להתאבד, אך כשפנה לעזרה לעג לו מנהל הכלא. "הוא צחק ואמר שאני שם בשביל זה", סיפר.

לאחר שחרורו התקשה לבנות את חייו מחדש. אנשים זיהו אותו ברחוב, איימו עליו וצעקו עליו בפומבי. הוא נשלח פעמיים לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה "כדי לרפא אותי כי מבחינתם יש לי מחלה", לדבריו. לבסוף הצליח לברוח מהמדינה באמצעות דרכון שהשיג בעזרת ארגון זכויות אדם.

אמיר, גבר נוסף שגדל בעוני בעיר טורקמנבאשי, הבין כבר בילדותו שהוא שונה. מגיל צעיר הותקף מילולית בשל לבושו, וחי בפחד מתמיד מהמשטרה. ב־2019 נעצר יחד עם קבוצת גברים שנחשדו כהומוסקסואלים, הוכה ונכלא. אחרי שחרורו ברח לחו"ל וגילה שהוא נשא HIV. החוק בטורקמניסטן מאפשר לעצור נשאי HIV על בסיס "מעשה סדום" או "חשיפת אחרים לנגיף", ולכן גברים הומואים נרתעים מלבקש טיפול רפואי. אמיר הצליח להשיג תרופות באופן חלקי בלבד, וכעת הוא חי בפחד שמא יוחזר למדינתו.

גם הפעיל דיוויד אומרוב, שנמלט לפולין, מתאר כיצד המשטר מטיל אימה לא רק על להט"בים אלא גם על בני משפחותיהם. לדבריו, אביו נעלם ואחיו נדקר כעונש על פעילותו. הוא הקים בגלות את קבוצת התמיכה "הקשת הבלתי נראית של טורקמניסטן", שמנסה לספק תקווה ותמיכה לחברים בקהילה. "אתם לא בושה לאומה," הוא אומר לחבריו, "אתם ראויים להיות נאהבים".

בעוד הרשויות בטורקמניסטן הצהירו בשנה שעברה באו"ם ש"אין אפליה במדינה", עדויותיהם של ארסלאן, אמיר ואומרוב, שאומתו בידי ארגוני זכויות אדם ונתמכות במסמכים רשמיים, מציירות תמונה אחרת לגמרי. ארגונים כמו אמנסטי ו-Human Rights Watch מזהירים כי הלהט"ב במדינה נתונים בסכנה תמידית ורבים מהם רואים בבריחה לחו"ל את הדרך היחידה לשרוד.