אפס הגנה: התוצאות המאכזבות לחיסון נגד המחלה המידבקת

לפני כמה שנים הסתמנה פריצת דרך רפואית משמעותית במאבק נגד מחלת הזיבה (גונוריאה). התקווה הייתה שחיסון קיים נגד דלקת קרום המוח מסוג B - המוכר בשם Bexsero - יספק הגנה צולבת גם נגד החיידק הגורם לזיבה.

ההשערה הזו הייתה מבוססת מדעית. החיידק שגורם לזיבה (Neisseria gonorrhoeae) קרוב מאוד מבחינה גנטית לחיידק שגורם לדלקת קרום המוח (Neisseria meningitidis). מכיוון שהם חולקים אנטיגנים משותפים, רעיון ההגנה הצולבת נשמע הגיוני מבחינה ביולוגית ואף נתמך בנתוני מעבדה.

מעבר לכך, מספר מחקרים תצפיתיים הראו ירידה משמעותית של כ-38% בסיכון להידבק בזיבה בקרב מי שקיבלו את החיסון. הנתונים הללו היו כל כך מעודדים, עד שמדינות כמו בריטניה ואזור גליציה בספרד מיהרו לאמץ תוכניות חיסון לאוכלוסיות בסיכון.

עכשיו מחקר חדש שפורסם ב-New England Journal of Medicine (NEJM) - כתב העת הרפואי היוקרתי, המחמיר והמפורסם ביותר בעולם - טורף את הקלפים לחלוטין וסותר את ההנחות הקודמות שלנו.

למה המחקר החדש כל כך משמעותי?

כדי להבין מדוע אנחנו משנים את המסקנות שלנו, חשוב להבין את מדרג האיכות של מחקרים רפואיים. המחקרים הקודמים שנטעו בנו תקווה היו מחקרים תצפיתיים. במחקרים מסוג זה, מסתכלים בדיעבד על נתונים קיימים. הבעיה המובנית במחקרים תצפיתיים היא שהם חשופים למשתנים מתערבים. ייתכן, למשל, שאנשים שבחרו להתחסן הם גם אלו שנוטים להיבדק יותר למחלות מין או שאופי הפעילות המינית שלהם שונה, מה שיכול לעוות את התוצאות כלפי מעלה ולהצביע על קשר שאינו בהכרח סיבתי.

המחקר החדש בניו אינגלנד, לעומת זאת, הוא מחקר קליני אקראי, כפול-סמיות ומבוקר-פלצבו. בעולם הרפואה, זהו "תקן הזהב". המשמעות היא שמשתתפי המחקר חולקו באופן אקראי לחלוטין לשתי קבוצות: קבוצה אחת שקיבלה את החיסון האמיתי וקבוצה שנייה שקיבלה זריקת פלצבו (תמיסת מלח). גם המשתתפים וגם הרופאים החוקרים לא ידעו מי קיבל איזו זריקה עד סוף המחקר. מבנה מחקרי מחמיר זה הוא הדרך היחידה לנטרל הטיות לחלוטין ולהוכיח קשר סיבתי אמיתי.

המחקר, שזכה לשם GoGoVax, נערך במספר מרכזים רפואיים באוסטרליה וכלל 654 גברים המקיימים יחסי מין עם גברים. החוקרים בחרו במכוון משתתפים שנמצאים בסיכון גבוה להידבקות: לכל המשתתפים אובחנו זיבה או עגבת מדבקת במהלך 18 החודשים שקדמו לתחילת המחקר. המשתתפים היו או גברים שליליים ל-HIV שנוטלים טיפול מונע (PrEP), או נשאי HIV שהנגיף אצלם מדוכא.

המשתתפים קיבלו שתי מנות (במרווח של שלושה חודשים) של החיסון או של זריקת הפלצבו. לאחר מכן, הם היו במעקב רפואי צמוד במשך שנתיים, שבמהלכן עברו בכל רבעון בדיקות סקר מדוקדקות למחלות מין, כולל דגימות מאזור איבר המין, פי הטבעת והלוע, כדי לתפוס כל מקרה הדבקה חדש.

התוצאות המאכזבות: אפס הגנה

תוצאות המחקר לא השאירו מקום לספק. שיעור ההידבקות בזיבה בקבוצה שקיבלה את החיסון עמד על 48.1 אירועים לכל 100 שנות-אדם. בקבוצת הפלצבו, השיעור היה כמעט זהה לחלוטין - 47.8 אירועים לכל 100 שנות-אדם.
השורה התחתונה מראה כי יעילות החיסון במניעת זיבה עמדה על מינוס 0.5% - נתון שמשמעותו חוסר יעילות מוחלט. החוקרים בדקו גם אם החיסון מגן אולי על אזורי הדבקה ספציפיים, אך התוצאות נותרו שליליות: יעילות של מינוס 20% להדבקה בדרכי השתן, מינוס 1.2% להדבקה בפי הטבעת, ו-2.6% בלבד להדבקה בלוע. כמו כן, החיסון לא הראה יעילות בהפחתת הדבקות תסמיניות לעומת א-תסמיניות.

בניתוחי תת-קבוצות שבדקו אם קבוצת גיל מסוימת, נשאי HIV, או אנשים עם מספר שותפים מיניים ספציפי הפיקו תועלת מהחיסון, התוצאה הייתה עקבית - החיסון לא הראה יעילות משמעותית באף אחת מהקבוצות. ממצאים אלו, אגב, מתיישבים גם עם ניסוי קליני נוסף שנערך לאחרונה בצרפת (מחקר DOXYVAC), שגם בו לא נמצאה הגנה מובהקת של החיסון מפני זיבה.

מבחינת בטיחות החיסון, לא נרשמו חריגות מדאיגות. אירועים חריגים חמורים התרחשו ב-4.7% ממקבלי החיסון לעומת 2.8% ממקבלי הפלצבו, הבדל שאינו נחשב מובהק סטטיסטית.

מבט לעתיד: הניסויים החדשים – ומה צריך לעשות אם נדבקתם

זיבה נותרה אתגר משמעותי בבריאות הציבור ברחבי העולם. החיידק הופך לעמיד יותר ויותר לאנטיביוטיקה, מה שמקשה על הטיפול והופך את מציאת החיסון למשימה קריטית במיוחד. ארגון הבריאות העולמי הציב יעד שאפתני להפחתת מקרי הזיבה ב-90% עד 2030, וסמך במידה רבה על מציאת חיסון יעיל.

העובדה שהחיסון לדלקת קרום המוח B. כשל בניסוי המחמיר ביותר עבור אוכלוסייה בסיכון גבוה היא אכן מכה למאמצי המניעה הנוכחיים של ארגוני הבריאות. היא ממחישה מדוע אסור להסתמך על מחקרים תצפיתיים בלבד וחובה להעביר כל טיפול את "מבחן האש" של מחקר קליני מבוקר. ייתכן שהיסטוריה של הידבקויות עבר בזיבה (שהייתה שכיחה אצל כמעט 90% מהמשתתפים במחקר) משפיעה על יעילות החיסון, שכן החיידק ידוע ביכולתו המתוחכמת להתחמק ממערכת החיסון.

למרות האכזבה, המדע לא עוצר. קיימים כיום ניסויים קליניים נוספים הבוחנים את החיסון בקרב אוכלוסיות אחרות - כמו נשים, שאצלן מנגנון ההדבקה והפעילות החיסונית עשויים להיות שונים. הנתונים החדשים יחייבו את הקהילה המדעית לחפש אסטרטגיות חיסון חלופיות ואפיקי מחקר חדשים נגד החיידק העיקש הזה.

עד שיהיה לנו חיסון ייעודי ומוכח נגד זיבה, ההגנה הטובה ביותר שלנו נשארת זו שאנחנו כבר מכירים היטב: שימוש באמצעי מניעה, ביצוע בדיקות סקר שגרתיות ותכופות וקבלת טיפול רפואי מהיר במקרה של הדבקה.