אוריאן ספיבק מגיבה על התקרית ברכבת: "הרגשתי מושפלת, כאילו אני אטרקציה"

אחרי שסרטון שתיעד תקרית טרנספובית שעברה ברכבת הפך לוויראלי ברשתות, יוצרת התוכן אוריאן ספיבק מדברת לראשונה בהרחבה על מה שקרה שם באמת ועל התחושות שנשארו הרבה אחרי. מבחינתה, זה לא היה עוד רגע מביך שתועד במקרה, אלא סיטואציה קשה שהיא חוותה, בלי להבין מיד לאן זה הולך.

ספיבק הייתה בדרך לאירוע של הקהילה הגאה במטה אשר, שם הייתה אמורה לפגוש בני נוער ולהציג להם מרכז גאה חדש. במהלך הנסיעה, חייל צעיר שישב מולה פנה אליה וביקש להצטלם. "אמרתי לו ברור. אני אף פעם לא אומרת לא. זו מי שאני", היא משחזרת. אחרי זה הוא ביקש גם ברכה לחבר והיא, כמו תמיד, נענתה בחיוב. "בירכתי אותו מכל הלב, אמרתי לו דברים יפים, שלחתי נשיקה. הייתי הכי אני שיש".

רק אחרי שסיימה, היא התחילה להבין שמשהו לא מסתדר. "הוא אמר לי ‘תודה אח שלי’ ואני כזה רגע, מה? כאילו, לא הבנתי. לקח לי שנייה". ואז הגיע גם המשפט השני. "הוא צעק לי 'רוברטו'" (מילה של הקהילה הטרנסית שהפכה למילת גנאי). זה היה רגע של ניתוק, הייתי כל כך בשוק שלא קלטתי שזה באמת קרה לי, רק אחרי כמה שניות פתאום הבנתי שצחקו עליי, עשו עליי קטע".

זו לא הפעם הראשונה שספיבק נאלצת להתמודד עם תגובות טרנספוביות, בייחוד כיוצרת תוכן. אך במקרה הזה, החלק הקשה לדבריה הגיע לאחר מכן. "אם זה היה נגמר שם זה היה כואב אבל עובר", היא מסבירה. זמן קצר לאחר מכן הסרטון כבר היה ברשת. "ראיתי את זה בטיקטוק וזה כבר לא היה רגע פרטי אלא משהו שכולם רואים. הרגשתי מושפלת, כאילו אני אטרקציה".

גם התגובות שקראה הוסיפו לתחושת התסכול. לאחר שסרטון התגובה שלה למקרה שותף בעמוד של פנאי פלוס, התגובות התמלאו באנשים שרק הוסיפו לפגיעה. "הם כתבו דברים כמו ׳מה הבעיה? הוא בסך הכל פנה אליה במין שבו היא נולדה׳. זה מטורף בעיניי, כי זה מראה כמה זה נהיה רגיל, מותר לצחוק ולהשפיל ולא עושים עם זה כלום". מבחינתה זה אולי החלק הכי מדאיג. "זה מעבר למה שקרה לי, זו התגובה של אנשים שמראה את המצב שאנחנו נמצאים בו", אומרת ספיבק.

כמה ימים לאחר מכן הסרטון אומנם ירד מהרשת אבל מי שלא נשארה אדישה אליו הייתה אריקה (ג'נדריקה), חברתה, שביקשה ממנה רשות להגיב. "היא אמרה לי שהיא לא יכולה לשתוק על דבר כזה", משחזרת ספיבק. הסרטון של אריקה הפך גם הוא לוויראלי והציף את הסיפור מחדש. "אני כל כך מודה לה. באמת. כי בזכותה זה לא נשאר עוד סרטון שעובר. פתאום אנשים התחילו לדבר, להבין". יחד עם זה הגיע גם גל עצום של תמיכה. "אני לא מגזימה, מאות הודעות. אנשים שאני לא מכירה, אנשים מהקהילה, גם מחוץ לקהילה. כולם כתבו, הציעו עזרה, רצו לדעת מי זה הבחור, איך אפשר לעזור. זה היה מטורף".

רק אחרי שהיא מצליחה לעכל את מה שקרה, היא גם מדברת על מה שבאמת חשוב לה שיישאר מהסיפור הזה. "להיות חלק מהקהילה הגאה זו לא בחירה, אבל זו כן ברכה", היא אומרת. "זו קהילה של אהבה. של אנשים שמחזקים אחד את השני. אני הרגשתי את זה בצורה הכי חזקה שיש בימים האחרונים. אני באמת מרגישה שזו משפחה. כמות האהבה שקיבלתי, זה לא נורמלי. זה מה שהחזיק אותי".

אבל לצד האהבה, יש גם מסר ברור. "כשזה קורה לי, זה לא רק אני. באופן קבוע אני מקבלת תגובות מהורים, אפילו סבתות, שצופים בי כדי להבין את הילדים שלהם או ללמד אותם על הקהילה. אני שואלת מה קורה אם אחד מהילדים היה חווה דבר כזה?" היא משתפת. "זה נותן לגיטימציה, זה משהו רחב יותר וזה בדיוק מה שאסור לתת לו לקרות". היא גם מצביעה על המקור של הבעיה: "כשאומרים 'הומו' או 'קוקסינל' כקללה, אפילו בצחוק. אנשים לא מבינים את זה אבל זה מחלחל ואז זה מגיע לדברים כאלה".

מכאן, היא מרחיבה את האחריות מעבר לאדם אחד. "זה לא רק מי שצילם. זה גם מי שמעלה, מי שמשתף, מי שצוחק, וגם מי ששותק", היא אומרת. "אם אנחנו לא עוצרים את זה, זה ממשיך. זה גם חינוך. זה מתחיל מהבית. מההורים. מאיך שמדברים על אנשים שונים. אם לא מלמדים כבוד. זה מתפוצץ ככה".

ובסוף, היא חוזרת למשפט אחד שמסכם מבחינתה הכל. "הקהילה הגאה היא לא הפקרות", היא אומרת. "אנחנו לא בדיחה של אף אחד. אנחנו בני אדם. ואנחנו לא נשתוק על דברים כאלה יותר".