"המשפחה שלי חוותה מתקפה הומופובית מטורפת, זה קשה"

כשהבת הגדולה של אסף וייס נכנסה לפני כמה שנים לגן העירייה בגיל שלוש, הוא נתקל בבעיה שלא חשב עליה קודם. היא הייתה הילדה היחידה בגן שגדלה עם שני אבות ובגן לא היה כמעט שום דבר שהציג לילדים את האפשרות שמשפחה יכולה להיראות אחרת.

"היא קיבלה שאלות מהילדים האחרים, ובצדק, הם סקרנים", מספר וייס. "מה קרה לאמא שלך? למה אמא שלך מתה? פתאום הסביבה העבירה לה מסר שהמשפחה שלה היא משפחה שחסר בה משהו. ואני אמרתי לעצמי: לא יכול להיות שהילדה שלי תגדל בסביבה שמעבירה לה מסר כזה. זה הדבר הכי בסיסי שלך כבן אדם".

החוויה הזאת הייתה אחד הגורמים שהובילו אותו להיכנס לזירה המוניציפלית. "זה לא עניין אותי בשום צורה עד אז", הוא אומר. "אבל אמרתי אנחנו נהיה באירוע הזה של החינוך של הילדים שלנו". וייס שהיה היועץ של שרת הבריאות יעל גרמן, סיים תואר שני במשפטים באוניברסיטת קולומביה שבארה"ב, כיהן בתפקידים בכירים בקונגרס היהודי העולמי והיה ראש הסגל של יו"ר הכנסת לשעבר מיקי לוי, החליט להיכנס לזירה המוניציפלית ועמד בראש סיעת יש עתיד ברמת גן. הוא נבחר למועצה ומחזיק בתיק הגאווה בעיר ומכהן כאחד מסגניו של כרמל שאמה הכהן.

כך גם נולד הפרויקט שמוכר כיום כ"משפחות מגוונות". בתחילה המטרה הייתה להכניס לגני הילדים ייצוג של משפחות גאות, אבל בהמשך הצטרפו גם משפחות חד-הוריות, משפחות גרושות ומשפחות במבנים שונים. "פתאום באו עוד משפחות ואמרו: זאת גם החוויה שלנו", מספר וייס. "ואז אמרנו – אתם צודקים. בואו נעשה את זה ביחד. האינטרס של כולנו זהה: איך הילד שלך גדל ואיך הוא רואה את המשפחה שלו".

הבחירה בשם "משפחות מגוונות" באה כדי לרכך את ההתנגדות?
"כל החומרים והפרסומים שלנו תמיד מציינים באילו משפחות מדובר. המשפחות הגאות תמיד נמצאות שם. המשפחות המגוונות לא נועד למחוק את המשפחות הגאות, אלא להכניס עוד משפחות למאבק הזה. זה הופך אותו למאבק הורי ולא רק למאבק של קהילה".

וייס רואה בגני הילדים זירה מרכזית במאבק על שוויון. "גני הילדים תמיד נתפסים כחומה הבצורה", הוא אומר. "בכל העולם מנסים כבר שנים להיכנס עם חינוך להט"בי לגני הילדים ושם תמיד יש התנגדות. אנחנו הצלחנו להיכנס כי איחדנו כוחות".

ומה בעצם ילד בן שלוש או ארבע אמור ללמוד מהתוכנית?
"תחשוב מה זה שילדים בני שלוש עד שש גדלים כשהם לומדים על משפחות של אבא ואבא, אמא ואמא. יש בתמונה הזאת הכל – אהבה, זכויות, נראות, נורמליות ושוויוניות. זה כל המאבק הלהט"בי בתמונה אחת".

"המשפחה שלי חוותה מתקפה הומופובית מטורפת"

הפרויקט לא התקבל ללא התנגדות, להפך. בשנה האחרונה מצאה את עצמה משפחת וייס במוקד מתקפה ברשת בעקבות הפעילות. "אני והמשפחה שלי חווינו מתקפה הומופובית מטורפת", הוא משחזר. באחד המקרים, בזמן ששהה בניו יורק, הוא קיבל הודעה שמחוץ לאירוע בנושא משפחות מגוונות בעיר עשויה להיות מוצבת ניידת משטרה בעקבות חשש לעימותים.

למחרת מספר הטלפון שלו ושל בן זוגו עידן הוצף בהודעות. "עמודי הפייסבוק והאינסטגרם שלי ושל עידן הופגזו. לקחו את התמונות המשפחתיות שלנו ודיווחו עליהן כתוכן פוגעני. כתבו על התמונות של הילדות שלי שהן 'ילדות שקנו אותן' ושהן נחטפו מהאימהות שלהן".

איך הגבתם לזה?
"עידן אמר לי אחרי האירוע שהוא לא מוכן שאשתמש בשמות של הילדות שלנו כשאני מדבר ואני אמרתי לו – זה בדיוק מה שהם רוצים שנעשה. הם רוצים להחזיר אותנו לארון כמשפחה גאה. כשסגנים אחרים ברמת גן מפרסמים תמונות של הילדים שלהם, אף אחד לא חושב על זה. כשאני מעלה תמונה שלי כמשפחה, אני יודע שעכשיו יהיו לי יומיים של הודעות גועל נפש שאני אצטרך לקרוא. זה קשה". ועדיין, הוא מסרב לסגת. "התוכנית הזאת היא התשובה לזה", הוא אומר.

אחד הוויכוחים סביב התוכנית עסק בשאלה אם להכניס אותה גם לגנים דתיים בעיר. בתחילה, מספר וייס, עמדת העירייה הייתה שלא לעשות זאת. "אני התנגדתי לזה", הוא אומר. "זה שמישהו דתי לא אומר שהוא הומופוב. אני לא מוכן להגבלה הזאת. יש גם קהילה דתית גאה".

בסופו של דבר הוחלט שלא לכפות את התוכנית, אלא להציע אותה גם לגנים הדתיים. "אני לא כופה על אף אחד שום דבר. אני רוצה שתציעו לגנים הדתיים לעשות את התוכנית – מי שרוצה, ייקח. ואכן, יש כמה גנים דתיים ברמת גן שלקחו את התוכנית ועשו אותה".

השנה התוכנית מתרחבת משמעותית. ברמת גן מדובר בכל גני העירייה – 243 גנים – ובמקביל נעשה ניסיון להרחיב אותה לרשויות נוספות. "שנה שעברה הצטרפו אלינו עשר רשויות. השנה אנחנו עובדים עם האגודה ועם פורום הערים הליברליות כדי לראות כמה ערים יצטרפו. אני מעריך שיהיו יותר מעשר רשויות".

עבור וייס, הפעילות המקומית היא לא רק פרויקט עירוני. הוא רואה בה מודל לשינוי חברתי רחב יותר. "אין לי שכר ברמת גן, זו לא העבודה שלי, וזה לוקח ממני זמן ומשאבים", הוא אומר. "אבל זה אימפקט יותר גדול מכל מה שמתרחש כרגע ברמה הלאומית. זה אימפקט שמשנה חברה, משנה את המדינה".

הוא מסביר כי דווקא מערכת החינוך יכולה לשנות את המאבק מהיסוד: "אם משרד החינוך ייקח את כל המאבק הלהט"בי, בעוד עשר שנים הוא לא יהיה קיים – במובן החיובי. לא יהיה בו צורך יותר".

המאבק על הפונדקאות: "הייתי רוצה שהילדות שלי ייוולדו בישראל"

המאבק של וייס בנושא משפחות גאות לא התחיל בגני הילדים. שנים קודם לכן, כששימש כיועץ בכיר לשרת הבריאות דאז יעל גרמן, הוא היה מעורב בקידום התיקון לחוק הפונדקאות - מהלך שנועד לאפשר גם לזוגות גאים וליחידים לבצע הליכי פונדקאות בישראל. ההצעה הממשלתית גובשה בין כמה משרדי ממשלה, ובסופו של דבר אושרה בקריאה ראשונה, אבל הכנסת התפזרה והחקיקה לא הושלמה עד שעברה שנים לאחר מכן בסיוע בג"ץ.

עבור וייס זה לא היה מאבק תיאורטי. בסופו של דבר הוא ובן זוגו עידן נאלצו לבצע את הליך הפונדקאות בארצות הברית, שם נולדו שתי בנותיהם. "הייתי רוצה שהילדות שלי ייוולדו בישראל", סיפר. "אבל המדינה אילצה אותנו לעשות את זה בחו"ל".

השיחה על פונדקאות מגיעה גם לנקודה שמרגיזה את וייס: עמדתה של חברת הכנסת ושרת התחבורה לשעבר מרב מיכאלי נגד פונדקאות ובהמשך הבחירה שלה להביא ילדים לעולם עם ליאור שליין באמצעות ההליך.

"זה בושה וחרפה", אומר וייס. "היא יצאה נגד המשפחות הגאות ונגד ההורים הגאים, אמרה שאנחנו סוחרים בנשים ומדכאים נשים ואז הלכה ועשתה בעצמה הליך פונדקאות". וייס דוחה גם את הטענה שמיכאלי בחרה בפונדקאות בחו"ל בעקבות שינוי במצב החוקי בארצות הברית. "אני עשיתי הליך פונדקאות שם לפניה. לא השתנה שום מצב חוקי בארצות הברית", הוא אומר. "היא צריכה לדיראון עולם להיזכר".

"כשסיפרתי לאמא שלי שאני הומו, היא אמרה - 'רק שיהיו לך ילדים'"

הסיפור שלו הפך מבחינתו את המאבק על הורות גאה למשהו הרבה יותר רחב מהשאלה מי רשאי להיות הורה. "בישראל יש ג'וק של הורות", הוא מציין. "אנחנו אובססיביים להורות כחברה. אם אתה לא רוצה להיות הורה, אתה כאילו מחוץ לנורמה".

הוא זוכר היטב גם את השיחה עם אמו כשיצא מהארון. "סיפרתי לה שאני הומו, והיא אמרה לי: לא משנה לי מה אתה ומה תעשה בחיים שלך, יש לי רק דבר אחד שחשוב לי שתהיה הורה, שיהיו לך ילדים". מבחינתו, זו בדיוק הנקודה: משפחה גאה היא לא "גרסה אחרת" של משפחה, אלא משפחה לכל דבר. ולכן הנראות של משפחות כאלה כבר בגיל הגן היא כל כך משמעותית".

דווקא מתוך החוויה האישית הזאת, וייס רואה בהורות את אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של הקהילה הגאה בישראל אבל גם אחד המאבקים שעדיין מעצבים אותה. הוא מסביר כי הקהילה הישראלית עברה שינוי דרמטי: לא רק יחידים גאים שמבקשים שוויון, אלא משפחות שלמות שנמצאות במרחב הציבורי ודורשות שיראו בהן משפחות לכל דבר. "עשינו פיקניק משפחות גאות ברמת גן והיו שם יותר מ-400 איש", הוא מספר. "אני נמצא בניו יורק כל שני וחמישי ומעורב בקהילה הגאה שם. איפה יש אירוע של משפחות גאות בארצות הברית? זה כל כך נדיר".

המשמעות של זה חורגת הרבה מעבר לנראות. "זה משנה את החברה. אתה לא רק מחנך את הילדים שלנו להיות גאים במשפחות שלהם, אתה נותן להם להבין שהמשפחה שלהם היא מקור של כוח".

"אם המדינה הזאת לא תהיה ליברלית, לא יהיה לי איך לחיות כאן"

לאחרונה סגן ראש עירייה נוסף ברמת גן, ישראל זרי, קיבל שריון במפלגתו של גדי איזנקוט. זה עושה לך חשק גם? "זה תמיד עושה חשק. אני תמיד רוצה להיות בנקודות האלה של קבלת ההחלטות הגדולות. אבל אני מרגיש שהעולם שלי מלא. אני יוצר פה אימפקט מטורף בקהילה הגאה".

לדברי וייס, העובדה שרמת גן נמצאת בצמרת המדד הגאה היא הוכחה לכך שגם ברמה המקומית אפשר לייצר שינוי משמעותי ולפעמים אפילו מהר יותר מאשר בזירה הארצית. "אני לא נאבק על הליברליות רק כי זה ערך עליון עבורי", הוא מסביר. "אם המדינה הזאת לא תהיה ליברלית, לא יהיה לי איך לחיות כאן. אני נלחם מעבר לערכים, אני נלחם על הבית שלי".

אותו רצון להחזיר את הקהילה הגאה לעמדת השפעה עומד גם מאחורי היוזמה הנוספת שמוביל וייס – הוועידה הלאומית הגאה ופרס הנראות הגאה. "הסתכלתי ושאלתי את עצמי: איפה המנהיגות הקהילתית שלנו? איפה המקום של ההובלה? איפה המקום שבו אנחנו כקהילה באים ומדברים על ההובלה שלנו בנושאים שלנו ובמדיניות הציבורית שלנו?".

הוועידה נועדה לחבר בין האנשים שמובילים את המאבק הגאה במגוון זירות – פוליטיקאים, אנשי רשויות מקומיות, ארגוני חברה אזרחית ומנהיגים קהילתיים. "אנחנו אומרים: תביאו את כל המנהיגים של הקהילה, מכל הארץ", הוא מסביר. "ברמה המוניציפלית, החברתית, בארגוני החברה האזרחית וברמה הפוליטית".

עבור וייס, זה חלק ממאבק רחב יותר על עתיד הקהילה. "אני מרגיש שאנחנו כקהילה מאבדים את הרוח האקטיביסטית שלנו. יותר נוח לנו, אנחנו נהנים בבית שלנו, יש לנו בתים יפים, ילדים רצים, הכל בסדר. אבל זו אשליה אופטית. אם לא נחזיר את הרוח האקטיביסטית הזאת, הזכויות יכולות להיעלם כמו שהן הגיעו".

מבחינתו, זו בדיוק הסיבה לפרויקטים כמו "משפחות מגוונות", לוועידה הלאומית הגאה שהקים, לטקס פרסי הנראות הגאה ולפעילות הציבורית שהוא מקדם. "אני כבשתי שטח טריטוריאלי שלא היה כבוש לפני כן", הוא אומר. "אני נכנס לתוך הגנים ומכניס להם את הערכים של סובלנות ושוויון. עכשיו הם במגננה".

מהגנים ברמת גן לקמפוסים בארצות הברית

לצד פעילותו ברמת גן, וייס מכהן גם כסגן נשיא הקונגרס היהודי האמריקאי ותפקידו מחבר אותו ישירות לאחת הזירות המרכזיות במאבק באנטישמיות – הקמפוסים בארצות הברית. "אנחנו הישראלים לא מבינים מה קורה בחו"ל. אנחנו לא באירוע", הוא אומר. "אני רואה איך ארגונים יהודיים בארצות הברית כבר פחות מגנים עלינו כמדינה".

הוא מדגיש כי המלחמה על דעת הקהל העולמית לא יכולה להתנהל רק באמצעות הסברה. "אנחנו נמצאים באירוע הבין-לאומי הכי גדול שהיינו בו אי-פעם, ונכנסים אליו אחרי שנים שבהן מי שהיו הפרזנטורים שלנו היו האנשים הכי חשוכים, הכי אנטי-ליברליים בחברה הישראלית", הוא אומר. "הפרצופים של בן גביר, סמוטריץ' והחרדים הם הפרזנטורים שלנו. ככה ישראל נראית בעולם. ממשלת ישראל בארבע השנים האחרונות היא פשוט הפרזנטורית הכי טובה של התנועה האנטישמית. היא מציגה את כל התחלואים וכל עלילות הדם שעושים נגדנו. הממשלה הזאת כאילו מוכיחה שהם צודקים. היא פועלת בשירותם. זו הזיה".

וייס מדגיש כי מבחינתו אין בכך ביטול של הטענה שקיימת אנטישמיות נגד ישראל. "יש המון פייק והמון דיסאינפורמציה לגבי ישראל, יהדות וציונות", הוא אומר. "אבל כל זה לא שווה תמונה אחת של בן גביר הולך עם פעילי משט ומשפיל אותם. כל זה לא שווה תמונה אחת של שר במדינת ישראל שעומד מול מצלמות ואומר שצריך להפגיז את עזה בפצצת אטום. תשקיע עכשיו טריליון דולר. תנצח את קטאר, תמונה אחת כזאת של צבי סוכות הולך ולוקח את החוק לידיים שלו וחיילי צה"ל עומדים סביבו ומגנים עליו, תהרוס הכל".

המאבק באנטישמיות: "אני יודע שאני בצד הנכון של ההיסטוריה"

המאבק באנטישמיות והמאבק הלהט"בי מתחברים מבחינתו גם לזהות האישית שלו. בשנים האחרונות הוא נתקל בארצות הברית בניסיון להציג את הציונות ואת המאבק לזכויות להט"ב כשני צדדים מנוגדים. "היו סטודנטים יהודים גאים שרצו להצטרף לארגוני קהילה גאה בקמפוס, שלא היו קשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ונדרשו להצהיר שהם לא ציונים", הוא מספר.

וייס התעקש להציג עמדה אחרת: "הייתי יושב בפאנלים ואומר אני גם הומו וגם ציוני. אני רואה קשר ישיר וחזק בין שתי הזהויות האלה. כמו שכיהודי, אם אני אשמע על יהודי במדינה אחרת שתקפו אותו באנטישמיות, זה יכאב לי כאילו תקפו אותי כך אם אני אשמע על הומו במדינה אחרת שתוקפים אותו, זה יכאב לי".

במהלך אחד הפאנלים נשאל וייס כיצד הוא יודע שהוא "בצד הנכון של ההיסטוריה". "כל אחד חושב שהוא צודק", הוא משיב. "אבל אמרתי להם: לפני חודש הוצא להורג גבר בעזה בגלל שהוא הומו על ידי חמאס. מה יש לכם לומר על זה? והם לא הצליחו אפילו לגנות את האירוע. כשמדינת ישראל תעשה משהו שהוא לא בסדר, אני אהיה הראשון שיגיד. יש לנו סולם ערכים. אני יודע לגנות את ישראל כשהיא עושה פעולות שהן לא בסדר. זו החוזקה שלנו, לא החולשה שלנו. ככה אני יודע שאני בצד הנכון של ההיסטוריה".