בימים בהם חאדר אבו סייף יצא מהארון בפני משפחתו, בגיל 15, כנראה שהיה לו קשה להאמין שעשרים שנה אחר כך הוא יהיה קרוב להגשים חלום שאז עוד בכלל לא היה לו - להקים משפחה, ועוד עם בן זוג יהודי. אמנם מאז תחילת שנות ה-2000 היחס לקהילה הגאה השתנה ללא היכר, אבל אם היום מצבם של להט"ב ערבים לא מזהיר במיוחד, אפשר רק לתאר עד כמה הייתה זו משימה קשה ומורכבת עבורו.
מאז ועד היום חאדר חולם לחיות בחברה ליברלית ופתוחה יותר, כזאת שתקבל לא רק להט"ב, אלא גם להט"ב מהחברה הערבית, אבל היום הוא זקוק לה יותר מאי פעם, שכן הוא ובן זוגו, אביב אגמי, החלו בהליך פונדקאות בארצות הברית ובקרוב יקימו בית בישראל ויהפכו למשפחה גאה חדשה.
חאדר (35), מנהל מערך הדיגיטל בערבית בעיריית תל אביב, ואביב (38), מנהל קריאייטיב בחברת הפקות, הכירו לראשונה לפני שבע שנים במסיבה של הליין "פאג", ולמרות שהתאהבו די מהר השניים מספרים כי היו להם לא מעט אתגרים וחששות לאורך הדרך. "בסוף אזרתי אומץ וניגשתי לאביב", נזכר חאדר בפגישה הראשונה. "למחרת יצאנו לדייט ראשון בשוק הפשפשים ביפו, והיינו ביחד שלוש שנים בסיומן נפרדנו למשך חצי שנה. אחרי חצי חזרנו ומאז אנחנו ביחד".
בכל מערכת יחסים יש עליות ומורדות ולא מעט אתגרים, אבל חאדר ואביב נאלצו להתמודד בנוסף לכך גם לעיניים השיפוטיות ומלאות הדעות הקדומות של הישראלים, משני הצדדים. "לפעמים שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה לעצמי", נזכר חאדר במחשבות שעלו בו בתחילת הקשר. "זה הפעיל אצלי מנגנון הגנה וחשבתי שאולי אנחנו לא צריכים להיות ביחד. זאת הייתה מחשבה מאוד מפחידה, כי רציתי להיות איתו ברמה שלא חוויתי לפני".
כמו שמשפחתו של חאדר קיבלה אותו כשיצא מהארון, כך היא קיבלה גם את מערכת היחסים עם אביב, למרות המורכבות. גם המשפחה של אביב ראתה את המורכבות בתחילת הקשר, אבל אנחנו הרי כבר יודעים שבסוף האהבה היא זו שתמיד מנצחת. "ההורים שלי הכי נדיבים, מדהימים ותומכים בעולם", מספר אביב. "הם גם מתכננים לטוס איתנו לארה"ב ויעזרו לנו כל מה שרק אפשר".
לפני כשנתיים עברו חאדר, במקור מיפו, ואביב, במקור מהוד השרון, לגור יחד בצפון תל-אביב, אז גם התעורר החלום המשותף של השניים. "ככל שעבר הזמן מאז חזרנו אחרי הפרידה, מערכת היחסים שלנו הלכה והתעצמה עד שהגענו לנקודה שהרגשנו שאנחנו מוכנים להתרחב. אביב תמיד רצה ילדים, ואצלי התחיל אז החלום להיות אבא", משתף חאדר. "הוא לא היה צריך לשכנע אותי, כי שנינו הבנו שאחרי זוגיות רצינית משפחה היא הדבר הבא. אבל הוא כן דחף אותי לעשות את הצעד ולקח אותי לפגישות עם סוכנויות".
חאדר, יכול להיות שהיה לך קשה לראות את עצמך כאבא הומו בישראל בגלל הזהות הערבית?
"להומואים ערבים בישראל אין את הפריבילגיה בכלל לחלום על ילד בפונדקאות, מבחינה חברתית, כלכלית או מבחינת תמיכה של המשפחה. לנו תהיה יותר תמיכה מהצד של אביב, ובצד שלי זה תהליך, זה יקח קצת יותר זמן. אני מאמין שאין הרבה גייז ערבים במסלול הזה, אבל יהיו יותר. אנחנו לא הזוג המעורב הגאה הראשון שיקים משפחה בישראל, וגם לא נהיה האחרון".
ואמא שלך שמחה לשמוע שאתם מביאים ילד בפונדקאות?
"היציאה מהארון עבורה הייתה בום ולקח לה זמן להבין שאני הומו. רק אחרי כמה שנים היא אמרה לי שאני צריך להתחתן כדי לא להיות לבד. אצל ערבים חתונה זה שלב מהותי בזוגיות, אז בהתחלה היה לה קשה לעכל את עניין הפונדקאות, אבל היום היא כבר לא יכולה לחכות להיות סבתא".
"נלמד את הילד להתמודד, מוכנים לכל תרחיש"
"אנחנו חולמים לבנות בית ולגדל ילד שמבין שלאהבה אין גבולות ולא משנה איפה אתה חי ומי אתה - אם הצלחת למצוא את הבן אדם שיגרום לך לרצות להקים משפחה, כנראה שאתה בר מזל", כתבו חאדר ואביב בעמוד למימון המונים שהקימו, בו הם מבקשים סיוע במימון חלקי של הליך הפונדקאות, שעלותו הכוללת מסתבכת ב-650 אלף שקלים. "התחלנו הליך כדי להגשים את החלום, אך מאחר ואנחנו זוג צעיר במציאות כלכלית בלתי אפשרית, לא נוכל לעשות את זה לבדנו".
חאדר ואביב המשיכו וסיפרו כי למרות שלקחו הלוואות ואף קיבלו סיוע מהמשפחות, הסכום שצברו עדיין לא מספיק להליך כולו ולכן ביקשו סיוע ממעגלים רחוקים יותר. "העלויות כוללות בדיקות רפואיות ללא כיסוי ועזרה מקופת החולים, יצירת עוברים, הפריה חוץ גופית, עורכי דין, טיסות ושהייה, ליווי צמוד של האם הפונדקאית, הליכים משפטיים לקבלת אזרחות בישראל ועוד", הם מסבירים.
לבני הזוג יש עוד כברת דרך לעשות עד שיזכו לאחוז את בנם או בתם הבכורה, אבל הם כבר מכינים את עצמם לאפשרות שבנם עלול להיתקל בישראל בלא מעט תגובות גזעניות ודעות קדומות. "אני בטוח שגם אנחנו וגם הילד נקבל תגובות מהסביבה. בדיוק כמו שהומו זו עדיין קללה, ככה היחס גם לערבים - בכדורגל, בשדה התעופה, במשרד הפנים וגם מול המשטרה", אומר אביב. "אנחנו לא חיים באשליה שישראל היא אוטופיה של קבלה וליברליזם, זה משפיע עלינו אפילו בבחירת שם לילד כי אנחנו מבינים שכאן שם ערבי נחשב לאויב. נלמד את הילד להתמודד עם כל מה שיקרה, ויהיו משברים בדרך. אנחנו מוכנים לכל תרחיש".
חאדר, לעומת אביב, דווקא חושב אחרת. "לילדים אין פילטרים ואני חושב שיתייחסו אליו שונה כי ההורים שלו הומואים ולאו דווקא כי הם זוג מעורב", הוא אומר. "זה זן נדיר, חדש והיברידי של ילדים חצי ערבים וחצי יהודים. זה הכרחי שיהיה זן חדש של אנשים כדי שנצליח להתקדם כאן בארץ. יש שיקראו לזה התבוללות כי זה מה שכולם מפחדים ממנו, אבל הגיע הזמן שנבין שיהודי לא רק רוצה לגנוב אדמות וערבי הוא לא בהכרח אויב".
דיברתם כבר על הדרך שבה תרצו לגדל את הילד?
חאדר: "אנחנו ניתן לו את כל הטוב של כל העולמות. בבית נדבר בעברית וערבית ואם הילד ירגיש שהוא יותר יהודי מערבי או להפך, אנחנו לא נעצור אותו, ואם הוא ירצה להתגייס זה גם יהיה בסדר. זאת תהיה משפחה עם ערכים של כבוד, הדדיות והמון אהבה. האהבה שלנו מציתה בנו את הרצון להקים משפחה שהיא לא שחור ולבן, אלא מלאה בצבעים".
האוטופיה שמתאר חאדר רחוקה מלהיות מקובלת בחברה היהודית, ובטח ובטח בחברה הערבית, שכן דמויות כמוהו סובלות מתת-ייצוג במגזר. אבל הוא, כהרגלו, מתעקש להישאר אופטימי. "אני לא אומר שהמצב שלנו השתפר בשנים האחרונות, כי המצב של החברה הערבית עכשיו על הפנים, אבל יש נקודות אור", הוא אומר. "קו הקשב בערבית שנפתח בזכות תרומה של טחינת אל-ארז, בית עסק ערבי, והפעילות של חברת הכנסת לשעבר אבתיסאם מראענה הן רק חלק מהדוגמאות. יש היום יוצרי טיקטוק להט"ב ערבים ודמות ה'הומו הערבי' יותר מגוונת היום. אפילו ב'האח הגדול' הזה".
אז זה רק עניין של זמן עד שנראה יותר זוגות מעורבים בקהילה?
חאדר: "בשביל הומואים יהודים ערבים זה משהו אקזוטי לסטוץ. הם לא עושים את זה מתוך רוע, אלא כי זוגיות עם ערבי זה יותר מסובך. זוגיות לגייז בעיר זה גם ככה קשה, אז למה להוסיף עוד קונפליקט. אצלי זה שונה כי גדלתי ביפו וכל חיי אני בלייף סטייל תל אביבי, לכן גם פגשתי ויצאתי עם יותר יהודים מאשר ערבים. אם הייתי גר בחיפה המצב היה שונה. מצד שני, אני מתגעגע לערבית ויוצא לי לפעמים ערבית עם אביב. עם הילד סוף סוף יהיה לי פרטנר לערבית".
יחול שינוי גדול יותר בשנים הבאות אצל להט"ב ערבים?
חאדר: "החברה הערבית נמצאת בשנות התשעים מהבחינה הזאת, כמו שהיה בחברה היהודית בזמנו. היום יותר קל לצאת מהארון כהומו אפילו שזו לא משימה פשוטה. אבל לפני הקהילה הגאה יש לי ביקורת הרבה יותר דחופה על החברה הערבית, כמו למה ערבים לא מצביעים בבחירות ולמה אנחנו ממשיכים לירות אחד בשני?".
בעבר הרבה חאדר לדבר ולכתוב על המצב הפוליטי והחברתי בישראל, ובינו לבין עצמו הוא מהרהר המחשבות על עזיבת הארץ כבר כעשור, אבל דווקא במציאות הנוכחית, הקיצונית ביותר שחווה, התהליך להבאת ילד לעולם מאפשר לו לעסוק "במה שעובר עליו". "מדינת ישראל היא קונפליקט בשבילי", הוא אומר כשאנחנו שואלים אותו עד כמה המצב בימים אלה משפיע עליו אישית. "תמיד יש פיגועים, מבצעים, מלחמות ועוד פיגועים. אני לא מכיר משהו אחר, אז בנקודת הזמן הזו, התהליך הזה מאפשר לעצמי זמן להתעסק בי ובמה שעובר עליי בדרך להיות אבא".
יש מחשבות לגדל את הילד במדינה אחרת?
אביב: "ישראל זה הבית שלי ולעזוב את הבית זו החלטה קשה, אבל עם הילד המחשבות האלה מתחזקות. הממשלה הנוכחית מביאה את המדינה למסלול מסוכן. אנשים שיש להם כוח הם אלה שצריכים להגן על המיעוט, על להט"ב ועל ערבים. אבל החברה הערבית לא בשלה לאיחוד עם קהילת הלהט"ב, גם לא כמחווה של סולידריות".
חאדר: "אנחנו מפגינים בקפלן כזוג ערבי ויהודי. יש תפיסה לגבי ההפגנות שהן מחאות של אליה מסוימת וזאת טעות מרה. אנחנו נלחמים על המקום, אנחנו אוהבים את תל אביב וקשה לנו לראות חיים במקום אחר. אנחנו בני מזל כי מצאנו אחד את השני, ואנחנו רוצים להקים להיות הכי טובים לילד שלנו כאן".