"אני אוהבת את הבן שלי אהבה שלא תלויה במגדר שלו"

לפני יותר מעשור, מתוך סיפור אישי של אם אחת, נולד אחד הארגונים המשמעותיים בישראל עבור הורים לילדים ובני נוער טרנס ומגווני מגדר. "ברית הלביאות", שהוקמה על ידי קבוצת אמהות, הפכה עם השנים לכתובת מרכזית לליווי, תמיכה והנגשת ידע למשפחות, למערכת החינוך ולגופים רשמיים.

מאחורי הארגון עומדת מירב לבני קייש, שלפני כ-33 שנה הפכה לאם. "נולדו לי שתי בנות בהפרש של ארבע שנים, וביניהן היו הבדלים רבים שאותם ייחסתי לאישיות, לאופי, לכישורים ולתחביבים", היא מספרת. "לפני כ-14 שנה ניגש אליי בכורי ואמר לי: 'אני מרגיש שאני גבר בתוכי'. ישבתי לפניו, והבנתי שאני לא יודעת לעומק מה המשמעות של הרגע הזה, אבל ידעתי שנבין יחד ונעבור את הדרך יחד. המוטו ההורי שלנו תמיד היה שאנחנו פה עבור ילדינו. ומאותו רגע נכנסתי לעולם המגדרי".

כשיצא סרט תיעודי קצר על משפחתה שהוצג בדוקאביב ובפסטיבל הקולנוע הגאה, החלו לפנות אליה אמהות עם סיפור דומה. "נוצרה קבוצה, ולפני כעשר שנים ייסדנו יחד את ברית הלביאות. בחמש השנים האחרונות אני משמשת כמנכ"לית הארגון", היא מציינת.

מה החשיבות של הארגון מבחינתך?
"לאורך השנים אנחנו מבינות יותר ויותר שגם הורים שתומכים ומקבלים את ילדיהם זקוקים לכמויות עצומות של מידע ולליווי לאורך תהליך ההתאמה המגדרית. ישנם תהליכים שונים בהתאם לגיל - התאמה חברתית, התאמה רפואית ונדרשים אנשי מקצוע ידידותיים, קבוצות תמיכה של הורים, והכל ניתן כאן, בארגון. בשנים האחרונות, כאשר שיח השנאה שמיובא מחו"ל מותיר את אותותיו גם בישראל, אנחנו רואות צורך נוסף: חיזוק הקהילה ועבודה מול רשויות, משרדי ממשלה, משטרה ועוד".

למה בחרתם להתמקד בראש ובראשונה בהורים ולא בילדים?
"מכיוון שמדובר לעתים קרובות בקטינים שזקוקים להוריהם. הורה שמבין ויודע הוא הורה תומך יותר, מכיל יותר. ובינינו, ילדים תמיד ישמחו לקבל עצה מההורים שלהם. הדרך היעילה ביותר לעזור לילד היא לחזק ולתת ידע לסביבה הקרובה שלו ביותר".

"זה לא טרנד, זו מציאות חיים מורכבת"

אחת הטענות הנפוצות כלפי ילדים טרנסים היא שמדובר בבלבול זמני או השפעה חברתית. לבני קייש דוחה זאת לחלוטין: "אדם טרנס או מגוון מגדר חי חיים מלאי קושי - פיזי ונפשי. ההתמודדות עם ההתאמה המגדרית אינה גחמה. האדם מלווה על ידי אנשי טיפול מקצועיים ועד גיל מסוים מדובר בשינוי שם בלבד, ולעתים שינוי לשון פנייה - לא מעבר לכך. בהמשך, כל שלב מגובה בייעוץ רפואי ונפשי מקצועי, וניתוחים מאושרים על ידי ועדה. גם אחר כך, החיים מלווים בטיפולים רפואיים ובתמיכה. זה לא טרנד, זו מציאות חיים מורכבת ואמיתית."

מה הטעויות הנפוצות ביותר של הורים בתחילת הדרך, ומה קורה לילדים כשאין קבלה בבית?
"כאשר ילד מציג את קשייו ומבקש לעשות התאמה מגדרית חשוב לתת לו תמיכה הורית, משפחתית וקהילתית כדי להקל על חיים שבלעדיה יכולים להפוך לקשים מאוד. המחקרים ברורים: בהיעדר תמיכה הורית נרשמת עלייה חדה במקרי האובדנות - עד 42% בקרב מי שחסרה להם תמיכה הורית, לעומת כ-4% בלבד בקרב מי שמקבלים אותה.

ילדים שמקבלים תמיכה מסיימים את לימודיהם, מתגייסים לצבא או עושים שירות לאומי, ממשיכים ללימודים גבוהים ואט-אט הנושא המגדרי הופך ל'לא-עניין'. כשילדים לא מקבלים תמיכה הורית, ההתדרדרות מהירה: חיי רחוב, התמכרויות, זנות - כל מה שמשתמע מכך. ההורים הם אחד הגורמים המגנים החשובים ביותר".

למרות הדימוי הרווח, היא מדגישה שהשיח אינו מוגבל לתל אביב: "החברה הישראלית היא חברה עשירה ומגוונת ולא תמיד מתחלקת בדיכוטומיה שאנחנו נוטים לצייר. יש לנו פניות מכל אזור גאוגרפי בישראל. פנו אלינו חובשי כיפות, משפחות חרדיות ועוד. כפי שבעבר נושא של זוגיות חד-מינית היה טאבו מוחלט, ואט-אט עבר שינוי עמוק, כך גם שיח מגוון מגדרי ייצור בעתיד סביבה טובה יותר".

אחד הכלים המרכזיים של הארגון הוא "קו הקשת" - קו הייעוץ והסיוע למערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי - מגיל גן ועד אוניברסיטאות. ניתן לפנות אל הארגון ללא תשלום דרך האתר ומקבלים מענה תוך 24 שעות. "ברגע שאנשי החינוך מקבלים את הידע, הם מבינים שהשד לא נורא כל כך, הפערים מצטמצמים, הילד יכול להיות פנוי ללמידה והצוות יכול להתעסק בדברים שחשובים באמת".

פרויקט נוסף של הארגון, "זאת אחותי", מבקש לנרמל את השיח, אך גם משקף את הפחד הקיים:
"הפרויקט מציג את ההתמודדויות של המשפחה הרחבה. מדובר בהבאת חיי היום-יום שלנו לרשתות החברתיות באופן אותנטי, עם קריצה ולפעמים עם דמעה. חשוב לציין שאין בפרויקט פרטים מזהים ואין תמונות מכיוון שקיים חשש אמיתי בקרב המשפחות להיחשף. כשסיפורים מסופרים בקול גלוי, הם מרחיבים מעגלי הזדהות ותמיכה", היא מציינת.

עד כמה האקלים הפוליטי הקיצוני משפיע על ההורים בשנים האחרונות?
"ההשפעה משמעותית. השיח המיובא מארצות הברית - ההתעסקות של טראמפ בטרנסים מיד עם כניסתו לתפקיד, אורבן שהיה בהונגריה, מחלחל גם לישראל ומייצר חרדה וחוסר ביטחון. אבל אנחנו אופטימיות. כמו שהחברה עברה שינוי עמוק בנושאים שנדמו פעם בלתי אפשריים, זה אפשרי גם כאן. שינויים כאלה קורים, גם אם לאט.

למזלנו, עדיין יושבים בכנסת חברות וחברי כנסת קשובים, אמפתיים, בעלי חזון שעומדים לצידנו ועוזרים לנו לממש את שאיפתנו למיצוי זכויות ילדים, לקבלת מענים חינוכיים, רפואיים ועוד. אנחנו משפיעות כל יום על משפחות שמבינות שהן לא לבד, על שינויי מדיניות, על הכשרות מקצועיות והרצאות לגורמי חינוך, רפואה ורווחה. ותמיד אנחנו מזכירות, לעצמנו ולכולם, שאנחנו אוהבות את הילדים שלנו אהבה שאינה תלויה במגדר".

מה השינוי הדחוף ביותר שצריך לקרות ברמת המדינה?
"הממשלה הנוכחית לא מאפשרת שיח אמיתי ושינויי מדיניות למיצוי זכויות ילדים. אנחנו זקוקות להכרה מלאה בזכויות חינוכיות, רפואיות ורווחתיות עבור ילדים ובני נוער מגוונים מגדרית ועבור משפחותיהם. אבל בסופו של דבר, כהורים המטרה שלנו פשוטה: שהילדים שלנו יוכלו לחיות בשקט, עסוקים בלימודים, בחברים, בחוגים ובפיתוח כישורים ויידעו שיש מבוגרים שדואגים לביטחונם ושומרים על זכויותיהם".