המקום שבו דנה אינטרנשיונל, פשקוויל חרדי ו"המחלה המסתורית" נפגשים

בין אלפי המסמכים בארכיון הגאווה החדש מסתתר פרוטוקול מצהיב משנת 1975. כתוב בכתב יד, הוא מתעד ישיבה מראשית ימיה של האגודה למען הלהט"ב. דיון על תקציבים זעומים, על פעילים שמזדהים רק בשם הפרטי מחשש להיחשף, ושורה אחת קטנה על "מחלה מסתורית שהתפרצה בארצות הברית". מה שהיה אז שורה אגבית, היום אנחנו יודעים, היה תחילתו של משבר האיידס.

במשך עשרות שנים, ההיסטוריה של הקהילה הגאה בישראל הייתה מפוזרת בארגזי קרטון בדירות פרטיות, באלבומי תמונות מאובקים, במכתבים שכמעט נזרקו לפח. החל מהיום (חמישי), עם פתיחת ארכיון הגאווה הישראלי באוניברסיטת תל אביב, הסיפורים האלה מקבלים בית חדש.

לראשונה, מושק "ארכיון הגאווה הישראלי", מאגר דיגיטלי מקיף ונגיש, שמופעל במסגרת אוניברסיטת תל אביב והאגודה למען הלהט"ב בישראל. בהמשך גם תוצג תערוכה ייחודית מפריטי הארכיון ב-18.12 באירוע "זן נדיר" בניצוחה של עיריית תל אביב- יפו במרכז הגאה, שבו מציינים 50 שנה למאבק הגאה ולאגודה למען הלהט"ב, כולל מופע מחווה לקורין אלאל ז"ל, תערוכות, הרצאות ועוד.

"יש משהו נורא מרגש בלהכיר את הסיפורים של כל האנשים שהיו לפנינו", אומרת יסמין ענבר, ארכיונאית, מנהלת את ארכיון הגאווה מזה שנתיים. הפרויקט, החל מערמות של מסמכים מבולגנים, והאתגר המרכזי היה לבנות שלד ארכיוני וקהילתי כאחד. "הארכיון הוא באמת משהו שמייצג את הקהילה כולה, לכן מאוד חשוב לנו שיספר את הסיפורים של כולם", אומרת ענבר כשהיא מתארת את המגוון הרחב של החומרים שנאספו.

על כך אומרת יעל סיני ביבלש, מנכ״לית האגודה למען הלהט"ב בישראל: "ארכיון הגאווה הוא לא רק פרויקט היסטורי, הוא תיקון. במשך עשרות שנים סיפורה של הקהילה הגאה בישראל נכתב בשוליים, לעיתים בסתר, ולעיתים תוך סיכון אישי של אנשים אמיצים שפתחו דלתות עבור כולנו. היום אנחנו משיבים את הסיפור הזה למקום הראוי לו: במרכז ההיסטוריה הישראלית. זהו רגע של אחריות, של הכרה ושל גאווה עמוקה בקהילה שידעה להיאבק, לשמור על סולידריות ולבנות מורשת מפוארת שתמשיך להדהד לדורות".

היוזמה הראשונה לאגד ולשמר את התיעודים של הקהילה הגאה יצאה לדרך באגודה עוד בשנת 2012, כשהחומרים אוגדו תחת השם "פרויקט סולם" וצברה תאוצה בשנים האחרונות. הארכיון מכיל פריטים מגוונים - החל מהתקליט המקורי של "דיווה", הפריט הראשון שנתרם, לצדו פשקוויל חרדי נגד מצעד הגאווה שנתלש מקיר ירושלמי עם סכין יפנית. הוא כולל אוספים פרטיים שנתרמו ומספרים סיפורים אינטימיים, כמו אוסף ננסי שניידר ז"ל, מעצבת אופנה, זמרת ואמנית ומהטרנסג'נדריות הראשונות בישראל, שנתרם שנה אחרי מותה וכולל אלפי תמונות מחייה, מכתבים וגלויות עם משפחתה וחברותיה.

אוסף נוסף הוא של תמיר להב רדלמסר, צלם ומעצב, בו ניתן למצוא תצלומים אומנותיים מתערוכות שהציג בארץ ובחו"ל. כל פריט בארכיון מספר סיפור, וביחד הם יוצרים פסיפס של קהילה שסירבה להיעלם. לצד המסמכים האישיים, הארכיון מחזיק באוסף עצום של קטעי עיתונות שנאספו בפינצטה לאורך השנים, שתיעדו כל אזכור להט״בי. האוסף הזה מציג בזמן אמת את השינוי ביחס התקשורתי לקהילה, מדיווחים להט"בופוביים ועד לסיקור אוהד. בנוסף לניירת, הארכיון משמר גם את התרבות החומרית של המחאה כמו חולצות, סטיקרים ודגלים ממצעדים שונים.

ואכן, הארכיון הוא לא רק נוסטלגיה. הקמת הארכיון מהווה ציון דרך היסטורי בהנגשת תולדות הקהילה הגאה בישראל, במיוחד בתקופה שבה דור המייסדות והמייסדים הולך ומתמעט. הארכיון יאפשר מחקר, חינוך והעמקת הידע על המאבקים, הדמויות והאירועים אשר עיצבו את פני הקהילה לדורותיה. עבורנו הקהילה הגאה, תיעוד היסטורי יכול להיות כלי מעשי למאבק.

בארכיון אפשר למצוא פסקי דין מכוננים שסללו את הדרך לשוויון, מסמכים משפטיים ופרוטוקולים, ראיות לקיומה של קהילה חיה, לוחמנית ותוססת הרבה לפני שהמיינסטרים הכיר בה. הארכיון הוא למעשה הגוף הממוסד הראשון בישראל המוקדש להיסטוריה החברתית, התרבותית והפוליטית של קהילת הלהט"ב, שפועל מתוך מחויבות להנגיש ידע אמין, מתועד ונגיש לכלל הציבור.

פעילות הארכיון מלווה בליווי משפטי מקצועי מטעם עו״ד אייל שגיא ממשרד AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות', שאומר: "לא בכל יום יש לעורך דין הזדמנות לתרום לפרויקט מאתגר מקצועית שיש לו גם חשיבות תרבותית עמוקה כל כך. אני חש סיפוק עצום לתרום לשימור המורשת העשירה של קהילה שאני חלק ממנה". בנוסף, הארכיון מונחה על ידי ועדת היגוי אקדמית הכוללת כ-12 חוקרות וחוקרים בכירים ממגוון תחומי ידע, ופועל בשיתוף פעולה עם הספרייה הלאומית ובתיאום עם יוזמות מקומיות.

הארכיון ממשיך בתהליך הדיגיטציה והקטלוג של החומרים, ומחפש תמיכה כספית ומתנדבים. יסמין מדגישה את חשיבותה של קריאה ועיון בחומרים הארכיוניים כמקור להשראה ויצירה. זמינותם של החומרים לקהל הרחב מוגבלת ובשלב זה, החומרים הדיגיטליים זמינים רק ל-30 אלף משתמשי אוניברסיטת תל אביב בשל מגבלות זכויות יוצרים.

"זה יכול להיות מאכזב לחברי קהילה", מודה ענבר, "אבל המטרה היא לפתוח את הארכיון לכולם. בינתיים, מי שמעוניין מוזמן לתאם פגישה ולבוא לעיין בחומרים בארכיון עצמו". הארכיון לא רק משמר ומנציח אלא גם מסייע ביצירה ופיתוח של חומרים חדשים, כשבקרוב ייצא בקורס משותף עם החוגים לספרות ולקולנוע, שבו סטודנטים ייצרו יצירות (תיעודיות או בדיוניות) בהשראת חומרי הארכיון, ובכך ימשיכו להפרות אותו בחומרים חדשים.