"גרושתי שאלה מי אני ויניב ענה שאני בן הזוג שלו והתחיל לבכות"

בזמן שרוב הישראלים ניסו להבין מה קורה בשבת בבוקר של ה-28 בפברואר, יניב ואלירן חזן היו באוויר עם תינוק בן חודש וחצי, חמש מזוודות והרבה חששות. כפיר, בנם של אלירן (36) ויניב (44), נולד לפני חודשיים בלבד אבל כבר הספיק לעבור מסע שרוב האנשים לא חווים בחיים שלמים.

הוא נולד בקולומביה בזמן שהוריו היו בדרך אליו, נתקע איתם במדריד בגלל המלחמה ונחת לבסוף בישראל למציאות מורכבת של אזעקות וחיים בין ממ"ד לשגרה. אבל מבחינתם, כל זה מתגמד מול דבר אחד: הם סוף סוף משפחה. "אם זה החלום שלכם תעשו אותו ותגשימו אותו. אין כמו משפחה", אומר אלירן עם חיוך גדול על שפתיו.

הסיפור של יניב ואלירן התחיל לפני שש שנים באילת. אלירן היה אז מנהל צוותי בידור והוא פגש ביניב שהיה אחרי גירושים מאשתו. "זאת הייתה אהבה ממבט ראשון", מספר אלירן. ויניב מוסיף: "הוא היה סוג של פסיכולוג בשבילי. זה פשוט היה לדבר, לצחוק וליהנות". בעוד אלירן רצה להתקדם, יניב פחד והחליט על נתק מוחלט. "וואו, פחד מטורף. עד אלירן לא מצאתי שיש לי צורך להיות עם גבר אבל זה קרה. ובגלל זה בהתחלה כשהייתי איתו וראיתי שזה מתפתח למשהו שהוא יותר עמוק, לא יכולתי להיכנס למערכת הזאת ככה, אז עצרתי את זה", מסביר יניב.

שנתיים לאחר מכן, בקורונה, הם חזרו לתקשר ולאחר שאלירן הציב אולטימטום, יניב הסכים לחשוף את הקשר ואז המציאות הכתה להם בפנים, תרתי משמע. יניב חזר לדירה וגרושתו הייתה שם. "זאת הייתה פעם ראשונה שפגשתי אותה ולא ידענו מה להגיד. היא שאלה מי אני ויניב ענה לה שאני הבן זוג שלו ואז הוא התחיל לבכות", נזכר אלירן.

בניגוד לחששותיו של יניב, לירון גרושתו קיבלה את החדשות בצורה מפרגנת ומבינה. "אני חושב שהיה לה יותר קל שהוא עם גבר מאשר עם אישה, כי כשהוא יצא עם נשים היה לה יותר קשה", מסביר אלירן. היא אפילו עזרה ליניב בהצעת הנישואים שלו לאלירן והיא חלק מארוחות שישי המשפחתיות שלהם. "לירון היא חלק מהחיים שלנו, היא באה לפה כל הזמן. אני רואה בה כאחות והיא רואה בי כאח", משתף יניב.

יניב, ממה נבעו הגירושים? זה נבע מבעיה שלך עם עצמך לגבי הזהות המינית או שזה פשוט משהו אחר?
"עד שפגשתי את אלירן לא הייתה לי בעיה עם הזהות המינית שלי. הכל היה בסדר עם זה. הגירושים שלי מלירון לא נבעו מבעיה כזאת או אחרת שקשורה לזהות המינית. אני חושב שמיצינו באיזשהו שלב את הנישואים והיום אנחנו חברים מאוד טובים. אנחנו היינו נשואים עשר שנים והבאנו שני ילדים (כיום בני 19 ו-16). אבל היינו ביחד הרבה יותר. אני מכיר אותה מגיל ארבע, מהגן".

ואיך הילדים קיבלו את אלירן?
"בזרועות פתוחות ובחיבוק אדיר. לקחתי את הבנים לחוף הים בראשון ורציתי לספר להם. וזה אחרי תקופה שהכנסנו את אלירן אלינו לארוחות ערב ביום שישי וליציאות לכל מיני מקומות וטיולים בטבע ואז אני מספר להם שאלירן לא רק חבר. ואז הגדול שלי עוצר אותי ואומר לי 'אני יודע. אתם בני זוג ומה שעושה אותך מאושר, עושה אותנו מאושרים' וזה גרם לי לבכות מאושר והיה פשוט כיף ואני שמח מאוד שהם נמצאים בעולם הזה עם חשיבה כל כך פתוחה ורחבה. זה דור אחר".

בניגוד לפתיחות ולפרגון של גרושתו וילדיו, הוריו של יניב לא התלהבו מהזוגיות החדשה בחייו. יניב לא נמצא בקשר משמעותי עם הוריו, בעיקר לא עם אביו ו"הם לא מתים על הרעיון אבל זה לא מפריע לנו. ביום שיקבלו את זה לחלוטין, אנחנו פה והדלת פתוחה וזה בסדר מבחינתנו", הוא אומר. אלירן לעומת זאת מעולם לא היה בארון. בתקופת הצבא הוא השלים עם נטייתו המינית ומעולם לא הסתיר אותה. אמו וחבריו קיבלו את זה ישר וגם אצלו אביו אינו בתמונה. "ההורים שלי התגרשו כשהייתי ממש קטן וגדלתי בפנימייה. אבא לא בתמונה והוא לא מעניין אותי. וגם אם ינסה ליצור קשר זה לא מעניין אותי. מבחינתי הוא לא קיים".

יניב הגיע עם שני ילדים לקשר. זה לא הרתיע אותך?
"כשהכרתי את יניב לא הכרתי את הילדים, הכרתי את יניב והוא האהבה היחידה, הכי גדולה שהייתה לי. יצאתי עם מלא אנשים אבל אף פעם לא אהבתי אף אחד ויניב הוא היחידי שבאמת אהבתי. ככה שלא משנה אם היה לו שישה ילדים או 15 זה לא רלוונטי. אני בן יחיד בלי משפחה וארוחות שישי הם דבר שלא היה לי רוב החיים אז זה כיף. זה כיף שיש לך משפחה וילדים ואני גם היום מרגיש שהם כמו הילדים שלי. אני מאוד אוהב אותם אבל כן, הייתה רתיעה. זה לא שזה לא היה נוכח. ברור שהייתי מעדיף שיהיה לי רק את יניב לעצמי כל השנים הראשונות. אבל זה חלק מעסקת החבילה".

אלירן עובד בתוכן וקרייאטיב וחזק בעולם הילדים ואילו יניב הוא איש משרד הביטחון. למרות ששניהם שונים לחלוטין באופי ונראים הכי לא קשורים אחד לשני, נראה שהפכים נמשכים. "זה נראה לי הסוד שלנו לזוגיות כי אנחנו שני אנשים שונים לחלוטין. כל אחד והתחום שלו וזה יוצר זוגיות נורא טובה", מספר אלירן. השניים מיסדו את הקשר לפני 4 שנים והתחילו תהליך פונדקאות. "יניב תמיד ידע שאם מתחתנים אז כמובן שאני רוצה ילד גם כי אני בן יחיד וגם כי עולם הילדים זה מה שאני עושה כל החיים שלי", מסביר אלירן על ההחלטה.

מבין שלל החברות שמלוות בתהליך הפונדקאות, הם החליטו על חברת סורמום. "כשהלכנו לחברה אחרת הרגשנו שאנחנו קונים ילד, כולם היו גברים הומואים ולא היו נשים בשיחות. הכל היה נורא קר ומנוכר. וכשבאנו לסורמום הרוב היו נשים. והיה לנו חשוב שמישהי שילדה תלווה את התהליך הזה כי אנחנו לא מבינים, אנחנו גברים. הכל היה אישי, אינטימי וישר התחברנו שם", מספר אלירן.

התהליך ארך כמעט שלוש שנים מרגע בחירת הביצית ועד שהתינוק היה בידם. "התהליך שלנו לא זז. הוא פשוט רץ. אנחנו מאוד מאושרים על זה כי ברגע שבחרנו בביצית אז שבוע אחרי זה כבר היה אפשר לשאוב ביציות והתהליך של לשלוח את הזרע ולייצר עוברים לקח ממש מהר. אז אנחנו זכינו בתהליך שהוא ממש טוב", מציין אלירן.

אלירן ויניב חיכו בקוצר רוח לרגע בו יגיעו לקולומביה ויצפו בלידת בנם, אך הפונדקאית נאלצה ללדת בשבוע 37 בעקבות דלקת בזמן שהם בדרכם לקולומביה לרגע המיוחל. "כשהגענו למדריד לפני הטיסה לקולומביה התקשרו אלינו להגיד לנו שהיא ילדה. היא עברה ניתוח קיסרי ולא היינו שם. ואתה לא יודע מה קורה. זה היה רגע מאוד מפחיד ומאוד מלחיץ", נזכר אלירן.

מה היה הקשר שלכם מול הפונדקאית?
יניב: "הפונדקאית עוברת תהליכים רפואיים ופסיכולוגים לפני התהליך. היא בבקרה מאוד קפדנית במשך כל השלבים של ההיריון עד הסוף וכמובן שמלווים אותה גם אחרי ההיריון. לנו היה חשוב לשמוע שהיא בסדר גם אחרי ההיריון ולא להגיד 'תודה רבה ולהתראות'".

אלירן: "פגשנו אותה והבאנו מתנה. היא גם נורא התחברה לילד. היא עשתה קעקוע של טביעת הרגל של הילד ועם הכסף היא פותחת עסק לאופנועים".

אחרי שהצליחו להתאחד עם בנם, לו קראו כפיר-איתן, וחשבו שהכל מאחוריהם, הגיע אתגר נוסף: לחזור לישראל. "ב-28 לפברואר כשהתחילה המלחמה היינו באוויר ונחתנו במדריד. אנחנו נמצאים עכשיו בקצה השני של העולם בזמן שיש ילדים בארץ ואתה לא יודע מה יקרה. אתה מגיע למדריד עם חמש מזוודות ועגלה ותינוק. שכרנו דירה דרך חברים והסתדרנו שבוע עד שאל על חילצו אותנו בטיסת חילוץ".

כעת אלירן ויניב גרים ברמלה עם כפיר בן החודשיים ושני ילדיו של יניב מנישואי הקודמים, כפיר ישן בממ"ד כך שהם לא צריכים להעיר אותו בזמן אזעקות ואמו של אלירן גרה לצידם ביחידת דיור כדי לסייע עם כפיר. הבית מלא חברים וכוכבי ילדים שמתארחים בביתם באופן קבוע כמו רוי בוי, טל מוסרי ומיכל הקטנה. שנייה לפני שהתחילה המלחמה, אלירן הוציא את ספר הילדים 'הדובי שרוקד' שמכיל ערכים של קבלה עצמית והגשמת חלומות. הוא החליט לתרום את ההכנסות של הספר למען ניצולי הנובה.

אתם גרים ברמלה והיא שונה מתל אביב. אתם חושבים שגם הקבלה שונה?
אלירן: "כל השכנים מקבלים. אין ספק שבין היום לבין לפני 20-30 שנה יש הכלה אחרת במדינה. ברור שהיינו רוצים שיהיו את כל הזכויות מקצה לקצה לקהילה הלהט"בית והלוואי שיהיה ככה בעתיד. ועדיין יש התקדמות משמעותית".

יניב: "אנחנו לא מתמסכנים, ככה גם מקבלים את זה מסביב. אם אני עכשיו אחליט שאני צריך לפחד מזה ואני צריך לחשוד, אז כנראה שגם כך יתייחסו אליי, ואנחנו לא כאלה. אני יודע שיש הרבה מאוד אנשים שחווים ומרגישים את זה בצורה לא טובה. ואני אומר 'קומו תובילו את מה שאתם ומי שאתם ואל תתנו לאנשים אחרים להוביל אתכם. זה פשוט מאוד'".

יניב, עבורך זה ילד שלישי. אתה מרגיש שוני עכשיו כשעשית את זה עם אלירן לעומת הקודמים?
"עם שני הילדים הגדולים שלי שהיו בריאים הייתי בקבע. אז הגידול שלהם הוא היה פחות פעיל כי אני הייתי בבסיס סגור והייתי מגיע פעם בשבוע הביתה וזה באמת היה מאוד קשוח גם לי ובטח ללירון. ועכשיו אני בחופשת לידה ומפצה על מה שלא היה אז. זה מאוד שונה וכן זה מאוד כיף. וזה לא משנה אם זה בגיל 44 או בגיל 25. ילד זה ילד ואני הכי מאושר בעולם להיות אבא פעם השלישית".

מכיוון שאצל שניכם האבא לא בתמונה, אתם רוצים להיות הורים שונים ממה שהיו לכם?
יניב: "לגמרי. אני חושב שאנחנו הורים שונים חד-משמעית. אין פה אפילו עניין של סימן שאלה".

אלירן: "הילד הזה מבחינתי הוא כל העולם שלי. אני רוצה שהוא יהיה מה שהוא רוצה. לא רוצה להגביל אותו בכלום. בא לי שזה תהיה ילדות אחרת. שהוא יעשה מה שהוא רוצה. אני רוצה שהוא יגשים את עצמו ובאמת לטעום, ליהנות לבלות, לטייל. לחיות את החיים. לא מעניין אותי לימודים ובגרות וכל השטויות האלה כי גם לי אין את זה והגעתי מאוד רחוק בחיים שלי. אני רוצה להיות שם בשבילו ולגדל אותו בכיף, באהבה, בשמחה ובפתיחות".