יצאה בשאלה ומהארון כטרנסג'נדרית: "הופתעתי שההורים לא הרביצו לי כשגילו"

כבר כשהייתה ילדה בת שבע, אלאיה שנולדה למשפחה חרדית-חסידית בארצות הברית, הרגישה שהיא שונה ולא ידעה איך להסביר את זה לעצמה. באותו גיל היא עלתה לארץ וגדלה בשכונה חרדית בירושלים. "אני זוכרת שכבר בתור ילדה הרגשתי שאני לא ילדה רגילה כמו כולם. לא חשבתי כמו כולם ולא היו לי אותם רצונות", היא מספרת. "אני למדתי במסגרות חסידיות סגורות כל חיי. בעולם החרדי לא דיברו על זה, ורק לפני כמה שנים גיליתי דרך האינטרנט שיש דבר כזה טרנסג'נדר ושאני יכולה לעזור לעצמי".

לפני מספר חודשים, כשהיא בת 22, היא הרגישה מוכנה נפשית וכלכלית לעשות שני צעדים דרמטיים: יציאה בשאלה ויציאה מהארון בפני המשפחה והחברים. היא עזבה את הבית, השאירה מכתב פרידה והייתה בטוחה שלא תחזור הביתה לפחות עשר שנים. היא עברה לגור בתל אביב במסגרות שונות, בהן דירות שמיועדות ללהט"בים יוצאים בשאלה וגם לקהילה הטרנסית. לצד התהליך הרפואי שהחלה לבדה, היא נדרשה לבנות עצמאות כלכלית ותעסוקתית.

איך המשפחה שלך קיבלה אותך?
"האמת שהופתעתי מהתגובה של ההורים. הם לא נתנו לי מכות שזה כבר טוב. פחדתי מאוד שיעיפו אותי מהבית באלימות או בצעקות 'שיקסע' וכל המילים האלה ושינתקו איתי קשר. אבא שלי חושב שזו תקופה שתעבור לי ואמא שלי אמרה לי שתמיד ראתה עליי וידעה שאני כזו. אבל שניהם בהכחשה ויש להם המון ביקורת. זה קשה מאוד להורים שלי לקבל את זה. להפתעתי אנחנו כן בקשר אפילו שאני כמעט ולא נפגשת עם ההורים ויש הרבה עליות וירידות ביחסים".

היציאה מהארון של אלאיה, שידועה בקהילה החרדית בשם אחר, מציבה אתגרים לא רק בפני ההורים, אלא גם בפני אחיה ואחיותיה. אלאיה, השביעית מבין עשרה אחים ואחיות, נמצאת בקשר רק עם אחד מאחיה. רבים מהאחים האחרים בתהליכי שידוכים והם מסתירים את העובדה שאחותם טרנסית. "בגלל זה אני גם מתראיינת בעילום שם ולא מצטלמת. אולי בעתיד זה ישתנה. מה שיודעים זה שיש במשפחה שלנו בן שיצא בשאלה, אבל לא שאני טרנסית. זה סוד".

לטענתה, אחד מאחיה גם רדף אותה תקופה והתקשר אליה בטלפון כדי להעיר לה על ההתנהגות שלה. "הוא ניסה למנוע ממני לקבל כסף שהפקדתי במקומות חרדיים לפני שהיה לי חשבון בנק. הוא ניסה לדבר איתם כדי שלא ייתנו לי את הכסף אבל לא הצליח".

למרות היחסים המורכבים עם משפחתה, אלאיה חוזרת לירושלים אחת לכמה חודשים. היום היא מגיעה לשם במראה נשי יותר, בבגדים חשופים יותר ועם לק ג'ל בציפורניים. "זה דורש ממני המון אומץ אבל אני באמת מתגעגעת להורים שלי והם חשובים לי", היא מספרת. "דווקא שם לא קיבלתי קריאות שנאה או תגובות עוינות כמו שאני מקבלת בתל אביב. כשזה קורה פה, אני בורחת".

היחס של החברה החרדית: "החזרה בשאלה היא כבר חילול השם"

אלאיה מספרת כי החינוך על הקהילה הגאה לא קיים בעולם החרדי. חרדים רבים חיים ללא גישה לאינטרנט ולא יודעים שיש דבר כזה להט"בים. אלו שכן, בטוחים שזו מחלת נפש. אלאיה מעידה שבעולם החרדי, מי שהפסיק לשמור שבת או מי שחזר בשאלה כבר עשה עבירה, ולכן הנטייה המינית משמעותית פחות. "אבא שלי לא מעניין אותו אם אני טרנסית או הומו, מבחינתו זה אותו דבר שכן החזרה בשאלה היא כבר חילול השם".

מה היית רוצה לעשות אחרת?
"מצד אחד אני חושבת שצריך לדבר על זה עם צעירים בישיבות כי זה יכול לעזור להם. במשך עשר שנים חשבתי שאני משוגעת, שאני בעייתית וגם קיבלתי כדורים לטיפול בזה, עד שהבנתי אחרת. אני מכירה חרדים שמפחדים לצאת מהארון ורוצים להישאר במסגרת דתית".

המעבר לחיים עצמאיים לא הצריך רק שינוי בזהות המגדרית או באורח החיים. אלאיה מצאה את עצמה מתמודדת לבד עם עולם חדש ועם שורה של דברים שלא היה לה ממי ללמוד. כיום היא מקבלת ליווי רפואי מקופת החולים "מאוחדת". "פחדתי לעשות את זה בירושלים, אז עברתי לסניף בתל אביב. רופא המשפחה שלי עוזר לי המון ומקבל אותי כמו שאני. הוא מסביר לי אילו בדיקות דם אני צריכה לעשות ואילו הורמונים לקחת". כחלק מהתהליך, אלאיה עוברת ועדה רפואית בבית החולים שיבא ורק לאחר מכן תוכל לקבל מימון מטעם המדינה לביצוע הניתוחים להתאמה מגדרית.

ועדה שמחליטה עבורך אם להיות טרנסית זה לא דבר מפחיד?
"אני דווקא חושבת שוועדה כזו זה דבר נכון ממש למדינה. אני מכירה אנשים מהעולם החרדי שהתחילו את התהליך ועשו הכל חוץ מניתוח תחתון ואז התחרטו, אחד מהם התאבד. זה מאוד מציק להמתין שנה או שנה וחצי לתשובות של הוועדה, אבל זה תהליך שאמור לעזור. גם אם אני בטוחה במאה אחוז בתהליך, זה לא אומר שצריך לעשות את כל הניתוחים. יש לנו פגישות עם פסיכיאטר או פסיכולוג שעוזרים לנו להבין מה אנחנו רוצות לעשות".

כחלק מהליווי הרפואי, היא מקבלת ליווי במרפאה לריפוי בעיסוק. "הרופאה עוזרת לי המון. היא מלמדת אותי להתאפר, איך לבשל אוכל שהוא לא חרדי וגם למצוא עבודה, לפתוח חשבון בנק ולנהל כסף", היא מספרת. "ריפוי בעיסוק מסייע בקידום התפקוד היום-יומי, ברכישת מיומנויות חדשות, בשיפור מסוגלות עצמית ובהתמודדות עם שינויים בשגרת החיים", מסבירה הודיה אדלר, מנהלת מכוני ריפוי בעיסוק במחוז המרכז במאוחדת.

במקביל, אלאיה גם משלימה בגרויות באנגלית ובמתמטיקה, מקצועות שלא למדה במסגרת החרדית. היום היא עובדת בסופר ומקווה ללמוד פיזיותרפיה בעתיד.

יש לך מסר לחרדים שחיים בארון?
"אני רוצה להגיד קודם כל הכבוד להורים שמקבלים את הילדים שלהם. לגבי צעירים שמרגישים שהם רוצים להתחיל את התהליך, תדעו שזה יקרה בזמן שלכם ושיש מלא אהבה בחוץ".