"אני מרגיש שאם חס וחלילה יקרה לי משהו, חייתי כל יום כאילו היה האחרון"

איתי ארליך רגיל לארוז מזוודה ולצאת לדרך: 96 טרמפים בניו זילנד, טיול בעשרות מדינות ברחבי העולם, קריירה כבלוגר טיולים וחיים שנראים מבחוץ כמו הרפתקה בלתי נגמרת. אבל מאחורי התמונות הפוטוגניות והנופים המדהימים מסתתרת תקופה של שינויים לא פשוטים: זוגיות ארוכה שהסתיימה, מותו הפתאומי של אביו ושאלות חדשות על האדם שהוא רוצה להיות. "חשבתי שאני יודע בדיוק מה אני רוצה, ולאט לאט התחלתי להבין שיש דברים חדשים שאני רוצה", הוא מודה.

רגע לפני יום הולדתו ה-31, ארליך מגלה שהמסע המשמעותי ביותר שלו מתרחש דווקא הרחק משדות התעופה ומחוץ לעדשת המצלמה. הפעם הוא לא מחפש את היעד הבא, אלא משהו הרבה יותר עמוק: "מרגיש לי שכרגע התקופה היא למצוא אהבת אמת, לבנות משפחה, קרקע, בית וילדים. זה הכיוון".

הדרך של איתי אל החיים שהוא מנהל היום לא הייתה מתוכננת מראש. אחרי שירות צבאי ביחידת עוקץ, שם שירת כמפקד צוות של שישה לוחמים ושישה כלבים, הוא יצא לטיול הגדול ששינה את חייו. שם, כשהוא רחוק מהבית, הוא גילה את עצמו מחדש והבין שהוא נמשך לגברים. "להגיד שזה היה בתודעה? זה לא חלחל אליי. היו לי בנות זוג עד הצבא כולל הצבא ואחרי", הוא מספר. לאחר שחזר, חלף זמן עד שיצא מהארון בגיל 23. "בסופו של דבר זה קשה לבוא להורים ולספר להם על המשיכה שלך. זה הרבה יותר קל להגיד כשיש לי כבר בן זוג", הוא מסביר.

איך ההורים קיבלו את היציאה מהארון?
"לקח קצת זמן אבל בסוף הם מאוד הכילו את הסיטואציה והם מאוד עושים השתדלות בשבילי כדי לתת לי את המקום להרגיש הכי בנוח ואני מאוד מעריך את זה. זכיתי למשפחה מדהימה".

אתה חושב שהיית יכול להתאהב גם בנשים שוב?
"לא. הבנתי שזה מי שאני וזה מה שאני וזהו, וזה כיף להכיר את עצמך".

הטיול הגדול לא רק שינה את הדרך שבה ארליך ראה את עצמו, אלא גם פתח בפניו עולם מקצועי חדש. האהבה לטיולים, שהתחילה הרבה לפני שהפכה למקור פרנסה, הלכה ותפסה מקום מרכזי בחייו. הוא החל לתעד את המסעות שלו, לשתף בחוויות ובמקומות שגילה, ובהדרגה הבין שאפשר להפוך את התשוקה הזאת לקריירה.

"היה בזה גם קצת מזל, אבל היה צריך להיות מאוד עקבי, להשקיע ולתחזק את זה כל הזמן. זה לא משהו שאתה יכול פתאום לעזוב", הוא מספר. מה שהתחיל כאהבה אישית לנדודים ולגילוי תרבויות אחרות הפך עם השנים לעולם תוכן שלם ולקהילה של עוקבים שמצטרפים אליו למסעות ברחבי העולם.

האהבה הנוספת שלו: "עולם האינסטגרם קצת יותר מתגמל"

לצד הקריירה בעולם התיירות והסושיאל, לארליך יש אהבה נוספת: אדריכלות. הוא למד את התחום, עבד במשרדי אדריכלים במהלך לימודיו ואף סיים פרויקט גמר שנבחר לאחד מחמשת הפרויקטים המצטיינים. אלא שהשירות במילואים וההתפתחות המקצועית בעולם הדיגיטל שינו מעט את המסלול שלו.

כיום הוא עדיין חולם להתמקצע בתחום ומנסה למצוא את הדרך שבה שני העולמות יוכלו להשתלב. "אני מאוד רוצה להתחיל את הסטאז', אבל עולם האינסטגרם כרגע קצת יותר מתגמל. מרגיש לי שיש איזו תקרת זכוכית במקצוע הזה שאני מנסה לשבור ולפצח איך האינסטגרם והאדריכלות עובדים ביחד", הוא מספר. החלום הגדול שלו הוא ליצור ולהנחות פורמט טלוויזיוני בין-לאומי שייקח אותו אל הבתים והמבנים המיוחדים בעולם ולחבר בין שתי האהבות שלו: עיצוב וטיולים.

עולם הטיולים זה סוג של אסקפיזם מהמציאות. ממה אתה בורח?
"מעניין. לא חשבתי על זה ככה אבל אני פשוט באמת אוהב לטייל. יכול להיות שבאמת כל הטיולים שלי הם פשוט לברוח מהחלטה. אם אני רוצה להיות בלוגר, אם אני רוצה להיות פה או שם. נראה לי שזו פשוט איזושהי בריחה מלהחליט. קשה לי לפעמים להחליט".

מה הרגע שבו הבנת שהחיים שתכננת לעצמך ישנו מסלול?
"לפעמים החיים שלך מתגלגלים בצורה קצת אחרת ממה שחשבת: צריך לקפוץ על אופציות, צריך להתמיד, צריך לפתוח את הראש ולא לפחד לקבל החלטות וללכת בכיוונים חדשים. זה יכול להביא אותך למקומות מדהימים. כשהלכתי ללמוד אדריכלות, לא חשבתי שאגיע לעבוד עם החברות שאני עובד איתן היום. מי חלם על זה? המשפחה שלי פחות מאמינה בתחום שאני עובד בו בסושיאל מדיה ופחות אוהבת את זה. אבל הרבה משרדים מבינים את האינסטגרם ומגיעים לעבוד עם משפיענים".

עם השנים הפך איתי, אולי בלי שהתכוון לכך, לכתובת עבור צעירים רבים מהקהילה. בין העוקבים שלו נמצאים גם חיילים ולוחמים שעדיין לא יצאו מהארון, חלקם משרתים ביחידות קרביות ומובחרות. הם פונים אליו בדיסקרטיות ומשתפים אותו בחששות ובשאלות ומוצאים אצלו אוזן קשבת. "אני מרגיש שלפעמים בגלל שהם רואים אותי כדמות קצת יותר גברית, שהחזות שלי פחות מוחצנת, הם מרגישים בנוח יותר לדבר איתי ולשתף אותי", הוא מספר.

לצד זאת, הוא משתף כי הוא מרגיש שאינו עושה מספיק למען הקהילה. "הייתי רוצה יותר להתנדב ולעזור. מרגיש לי תמיד שאני לא עושה מספיק. הייתי רוצה לעשות יותר. כשאני מדבר עם העוקבים אני אומר שמי שנמצא בארון יכול לדבר איתי. הרבה פעמים המון עוקבים מתייעצים איתי ומספרים לי שהם בארון. בסופו של דבר חוויתי את זה ביחד עם העוקבים. היה גם צריך לצאת מהארון ברשת ולהתחיל להעלות תכנים משותפים על זוגיות וזה תהליך", הוא מספר.

"פתאום אתה רווק בגיל שלושים ושואל הרבה שאלות"

כיום ארליך רווק. את בן זוגו לשעבר הכיר בחוף הים, דרך חברים משותפים, בתקופה שבה שניהם היו בשלבים שונים של התקרבות לזהותם וליציאה מהארון. הקשר ביניהם הפך לזוגיות ארוכה ומשמעותית בת שש שנים, כזו שחיברה גם בין האהבה המשותפת לטיולים וליצירת התוכן ברשת. יחד הם תיעדו חוויות, טיילו בעולם ובנו לעצמם שגרה משותפת, כשברקע כבר היו מחשבות על חתונה והקמת משפחה.

בסופו של דבר, גם הפרק הזה הגיע לסיומו. הפרידה חייבה את ארליך לא רק להתרגל לחיים ללא בן זוג, אלא גם לגלות מחדש מי הוא כשהוא עומד בפני עצמו. "פתאום אתה רווק בגיל שלושים ושואל הרבה שאלות. מי אני? האם אני אותו בן אדם שהייתי בגיל 23?", הוא משתף.

מה גילית על עצמך כאדם ובן זוג כשהפסקת להיות חלק מזוגיות?
"להיות יותר סלחן. להבין שאי אפשר לדעת מה קורה בין ארבעה קירות אצל בני זוג. לפעמים זה נראה נוצץ וזה לא הכי נוצץ. גם הרבה זוגות שהם האיידול שלך, שאתה אומר 'וואי איזה זוג מושלם', שמרוויחים יפה ושהכל נראה אצלם נוצץ הם לא כאלה, אין כזה דבר נוצץ. זה גורם לך להיות סלחן ויותר להכיל".

אתה יוצא לדייטים? איך אתה מכיר אנשים?
"ההיכרויות הן לרוב באפליקציות לצערי. הייתי מאוד שמח שזה יקרה פתאום ברחוב. בסופו של דבר כולנו מפחדים מדחייה. יש נדבך נוסף אצל גייז מעבר להרגיש דחייה וזה להרגיש דחייה פעמיים. אתה יכול ללכת ולהתחיל עם מישהו ויהיה לו בן זוג אבל זה יותר מביך אם תלך להתחיל עם מישהו והוא גם לא גיי. לפעמים זה קצת שם אותך באור שאתה מרגיש מוזר, שבאת עם העולם שלך אליו. כל מקרה כזה רק מעצב אותך יותר וגורם לך להבין מה אתה רוצה יותר, מה אתה רוצה פחות ולדייק את עצמך. אני אף פעם לא חיפשתי את כל העולם הזה. אני לא אוהב את עולם הדייטים, לא מתחבר אליו".

לפני שלושה חודשים חווה איתי טלטלה כבדה, כשאביו נפטר לפתע בגיל 76 מדום לב. האירוע הטראומטי הותיר את המשפחה כולה בהלם עמוק, ואילץ אותה ללמוד מחדש איך לנווט את החיים בהיעדרו. "כשאבא שלי מת, הלב שלי התפוצץ. זה היה אחד המשברים שלא שיתפתי עליהם מספיק", הוא מספר. בניגוד לפרידה, שעליה בחר לשתף את העוקבים בהרחבה, את האבל על אביו הוא שמר ברובו לעצמו. "העליתי פוסט פרידה מאבא ולא שיתפתי על זה יותר מדי", הוא מספר.

המוות הפתאומי המחיש לו את החשיבות בהפגנת אהבה להורים. "זה גרם לי להסתכל ולהעריך את מה שיש ולהגיד ששום דבר לא מובן מאליו. כל יום לחיות כאילו האחרון. אני מרגיש שאם מחר חס וחלילה יקרה לי משהו, חייתי כל יום כאילו הוא היה האחרון", הוא אומר.

כשאני שואלת אם יש משהו שהוא מצטער שלא עשה, הוא משיב בכנות: "לא הספקתי לקיים עם אבא שלי שיחת קולז'ר. יש חרטה מסוימת, אבל הוא ידע שמאוד אהבתי והערכתי אותו". מתוך האובדן הזה התחדד בו הרצון להאיץ יותר את עניין החיפוש אחר זוגיות. אחרי הפרידה והאובדן, ארליך רוצה לבנות לעצמו חיים שיש בהם יותר יציבות בשלב הבא בחייו שאותו הוא מגדיר "יתדות בקרקע". "אני רוצה לבנות משהו מאוד חזק, יציב והעיצוב שלו יהיה מטורף", הוא מספר עם עיניים נוצצות.