"הרבה מהמחסומים שהיו לאנשים במסיבות נעלמו, יש שינוי מדהים ב-20 שנה"

“אני בן אדם שמשתעמם נורא מהר מדברים. אני מאוד אוהב להיות בתנועה, ליצור דברים חדשים ולחפש את הדבר הבא שירגש אותי”, מודה אוהד חיים. ובכל זאת, כבר 20 שנה שהוא חוזר לאותה מסיבה. פוראבר תל אביב, המותג שהקים יחד עם עופר ניסים והיום נמצא בבעלותו, עבר איתו בין מועדונים, התפתח לזירה הבין-לאומית ושרד את הקורונה ואת שנות המלחמה. עכשיו, לקראת חגיגות שני העשורים של הליין שיתקיימו ב-19 בנובמבר, הוא מסתכל אחורה על הדרך שעבר וגם על מה שעוד מחכה בהמשך.

מה משאיר אותך בפוראבר כל השנים?
“אני חושב שמה שמשאיר אותי זה קודם כל היכולת להמשיך להתרגש. אני בן אדם יצירתי, ואני צריך כל הזמן אתגר חדש. זה יכול להיות קונספט שלא עשינו, במה שעוד לא בנינו, קמפיין, מוזיקה או איזשהו רעיון שנראה בהתחלה בלתי אפשרי. מבחינתי פוראבר היא הרבה מעבר למסיבה, היא פלטפורמה שמאפשרת לי ליצור ולהגשים רעיונות. אבל בסופו של דבר, אחרי כל העבודה וההשקעה, הרגע הכי מספק הוא לראות את הקהל נהנה. זה הרגע שבו הכל מתחבר”.

חיים נכנס לחיי הלילה בגיל 18, התחבר לעופר ניסים והיה מהמפיקים במועדון TLV. "זה היה מאוד מעורבב אז. הומואים, סטרייטים, אנשים מעולם האופנה, מוזיקה וחיי לילה. הייתה תחושה שמשהו חדש קורה בעיר", הוא משחזר. החיבור עם ניסים הוביל להקמת ליין חדש, שעם השנים הפך לאחד המותגים המזוהים עם חיי הלילה הגאים בישראל.

למה השם פוראבר?
"השם נולד בהשראת עופרה ופיטר רהופר. באותן שנים רהופר הוציא אלבומים I Love NY / I Love Miami ורציתי גם משהו כזה שירים לת"א. בנוסף מבחינתי אלוהים ברא את היום, את הלילה ואת עופרה. היא תמיד הייתה שם, והרגיש לי שגם תמיד תהיה מין דמות נצחית כזו גדולה מהחיים. המילה פוראבר הרגישה לי נכונה, משהו על-זמני. רציתי מאוד להכניס את תל אביב לשם, כי רציתי שזה יהיה מותג עם זהות מקומית ברורה, משהו שהוא מאוד שלנו, אבל יכול להגיע לכל מקום בעולם".

"אנרגיה היא לא עניין של גיל. הלילה משאיר אנשים צעירים"

חיים כבר צבר ניסיון בהפקות ובילה במשך שנים במסיבות באיביזה. הוא רצה להביא משהו מרמת ההפקה ומהשחרור שראה בחו”ל גם לרחבות בישראל. "תל אביב היא עיר מדהימה, עם אנרגיה שאין בהרבה מקומות בעולם. רציתי לקחת את מה שראיתי בחו”ל מבחינת הפקה, מוזיקה וחופש, וליצור כאן משהו עם אופי משלנו. לא להעתיק את איביזה, אלא להביא את תל אביב לרמה הבין-לאומית", הוא מסביר.

עד כמה הסצנה נראתה שונה באותה תקופה?
"הרבה יותר סגורה. אנשים היו פחות משוחררים, פחות בטוחים בעצמם. אני זוכר שבהתחלה אחד הסימנים שלנו שמסיבה באמת מצליחה היה הרגע שבו אנשים התחילו להוריד חולצות ברחבה. זה היה סמל לשחרור, לא עניין של גוף כזה או אחר. היום אנשים מגיעים הרבה יותר פתוחים והרבה מהמחסומים שהיו אז פשוט נעלמו. זה שינוי מדהים לראות לאורך 20 שנה".

אבל זה גם יכול לעורר את הביקורת על העיסוק האובססיבי בגוף ובמראה בקהילה.
"אני חושב שצריך להפריד בין אהבה לגוף שלך לבין הלחץ לעמוד באיזשהו אידיאל. מבחינתי כל הרעיון של רחבת ריקודים הוא חופש. החופש להוריד חולצה, החופש להישאר איתה, החופש להרגיש טוב עם עצמך בלי קשר לאיך שאתה נראה. ברור שיש בקהילה עיסוק גדול במראה חיצוני ולפעמים הוא גם מייצר לחץ לא בריא. אבל זה לא שונה משאר העולם. הרשתות הביאו איתן את העיסוק האובססיבי במראה אבל מצד שני, יש גם מודעות גבוהה לכושר, לבריאות ולטיפוח עצמי, ואלה דברים חיוביים. זה כבר ממש לא על החיטוב או הקובייה אלא על הווייב ומה שאתה משדר לעולם. אני רוצה שאנשים יגיעו לפוראבר וירגישו שהם יכולים להיות מי שהם, בלי להרגיש שהם צריכים לעמוד באיזשהו סטנדרט".

יש גם פחד מהגיל שמאוד נוכח אצל גייז.
"אני חושב שהרצון להישאר צעיר הוא משהו שקיים בכל החברה, לא רק אצל הומואים. אבל אני גם חושב שההגדרה של גיל השתנתה מאוד. אנשים בגיל 40 ו-50 היום חיים אחרת לגמרי ממה שהיה לפני 20 שנה. הם יוצאים, מתאמנים, מטיילים, נהנים מהחיים. אני מסתכל על הקהל שלנו ורואה אנשים שגדלו איתנו לאורך השנים, לצד דור חדש שמצטרף. בעיניי זה אחד הדברים היפים בפוראבר. בסופו של דבר, אנרגיה היא לא עניין של גיל. הלילה משאיר אנשים צעירים".

"לעופרה יש חלק עצום בהיסטוריה של פוראבר"

ב-2010 החל חיים להסתובב עם הפוראבר בעולם. די מהר נולד ה"פוראבר וורלד טור", סיבוב מסיבות בין-לאומי שהביא את הליין לבמות ברחבי העולם. כמה שנים לאחר מכן הגיע שינוי משמעותי כאשר עופר ניסים הפסיק לנגן בליין ויצא לדרך עצמאית. המותג שנבנה מתוך שיתוף הפעולה ביניהם נדרש לפתח זהות עצמאית.

"לגדול בצל של עופרה לפעמים עשה יותר נזק מתועלת, כי יש את רף הציפיות הזה. הקהל של עופרה הוא קהל מאוד נאמן ומאוד אוהב את המוצר", הוא מודה. "לעופר יש חלק עצום בהיסטוריה של פוראבר, ואי אפשר לספר את הסיפור של המותג בלי החיבור בינינו. בנינו יחד משהו שהיה מאוד משמעותי לסצנה. כשהדרכים שלנו נפרדו מבחינה מקצועית, זה כמובן היה שינוי גדול. אבל זה גם הכריח אותי לשאול מה פוראבר בפני עצמה, מה הזהות שלה ואיך היא ממשיכה להתפתח. בדיעבד, זה היה שלב חשוב בפריצה של המותג".

הצלחתם לשמור על הקהל וגם להביא קהלים חדשים?
"ברור שהיו שינויים. חלק מהקהל הלך, קהלים חדשים הגיעו, וזה תהליך טבעי. אני חושב שהדבר הכי חשוב היה לא לנסות לשחזר את מה שהיה, אלא להמשיך להתפתח. בנינו שפה מוזיקלית, ויזואלית והפקתית משלנו. עם השנים פוראבר הפך למותג שעומד בפני עצמו, עם קהל שמתחבר לחוויה הכוללת שאנחנו יוצרים".

לציון 20 שנה, היה רצון לאיחוד עם עופר ניסים? האם דיברתם על זה ומה היחסים ביניכם היום?
"עופר הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של פוראבר, והחיבור בינינו תמיד יהיה חלק מהסיפור שלה. ברור שבציון דרך כמו 20 שנה, יש משהו מרגש במחשבה על לסגור מעגל. אבל מבחינתי חגיגות ה-20 הן קודם כל הזדמנות לחגוג את כל הדרך שעברנו, את האנשים שהיו חלק ממנה ואת מה שפוראבר הפך להיות. אני מסתכל על התקופה המשותפת שלנו בהערכה גדולה, וגם על הדרך שכל אחד מאיתנו עשה מאז. כמובן שהזמנתי אותו וזה יהיה מבחינתי קודם כל כבוד גדול אבל גם מרגש מאוד ברמה האישית".

בהמשך תפסו מקום מרכזי בפוראבר די ג’ייז כמו שגיא קריב, תומר מייזנר, מור אברהמי, איתי קלדרון ועוד. לצד הבמות, התפאורה המושקעת, ההופעות והרקדנים, חיים רואה במוזיקה את הנשמה של המסיבה. לליין נוצרו גם שירים שהפכו ללהיטי מדינה כמו "פרובוקטיבית" של נועה קירל, "גבר בפוראבר" של אנה זק ו"קיוט בוי" של נונו. "אני חושב שיצרנו משהו מאוד ייחודי. יש המון מסיבות טובות בעולם, אבל לפוראבר יש שילוב מסוים של מוזיקה, הפקה, תוכן ואנרגיה שקשה לשכפל", אומר חיים. "אנחנו משקיעים המון בשואו ובנראות, אבל בסופו של דבר המנה המרכזית היא המוזיקה. אנחנו מגיעים מעולם ההאוס, שהוא חלק מאוד משמעותי מהתרבות של חיי הלילה הגאים. מבחינתי המוזיקה היא מה שמחבר את כל החלקים יחד".

מה הופך מסיבה למוצלחת?
“אנרגיה שהקהל בא איתה למסיבה. וזה דבר הרבה יותר עמוק מלקחת מקום, לשים די ג’יי ולהביא קהל. היא בנויה מזיכרונות, מאנשים, ממוזיקה, מהיסטוריה משותפת. יש משהו כמעט בלתי מוסבר ברגע שאתה נכנס לחלל ומרגיש שהכל מתחבר. שבע שעות יכולות לעבור לך בדקה, וכשזה לא קורה, שלוש שעות יכולות להרגיש כמו נצח. העיוות הזה בתחושת הזמן הוא מבחינתי המדד הכי טוב לכמה אתה נהנה. וזה הקסם שאני מנסה ליצור בכל פעם מחדש".

ההצלחה בעולם והקריסה במלחמה: "זו הייתה פגיעה עצומה"

לאורך השנים הפוראבר עבר ממועדון ה-TLV המיתולוגי לאומן 17 המיתולוגי לא פחות. לצד הפעילות המקומית, הפך כאמור המותג לשם מוכר בסצנת המסיבות הבין-לאומית. אלא שאחרי הקורונה הגיעה המלחמה, שפגעה בפעילות בארץ ובחו”ל ושינתה את התנאים שבהם פעל המותג. “היינו בתקופה מדהימה לפני המלחמה. הופענו עם הפוראבר בפסטיבלים ובמסיבות הכי גדולות וחשובות בעולם, ממדריד ועד ניו יורק", זכר חיים. "היה לנו לוח הופעות בין-לאומי קדימה, והרגשנו שאנחנו על גג העולם. ואז הכל נעצר. זו הייתה פגיעה עצומה, לא רק כלכלית אלא גם במשהו שבנינו במשך שנים”.

איך הגבת לזה?
"באותו זמן החלטתי שאני לא הולך להתנצל. זה או שאנחנו באים כגיבורים או לא באים בכלל. לרגע לא חשבתי להוריד את תל אביב מהשם".

הפגיעה בהזמנות מחו”ל ערערה גם את המודל שאפשר לו להשקיע בהפקות גדולות. “המודל שלנו היה לייצר תוכן והפקות מאוד מושקעות בישראל ולייצא אותם לעולם. כשאתה יודע שהפקה מסוימת תימכר בעוד עשר מדינות, אתה יכול להרשות לעצמך להשקיע בה הרבה יותר. זה אפשר לנו להגיע לרמות הפקה גבוהות מאוד. ברגע שהפעילות הבין-לאומית נפגעה, כל המודל הזה השתנה והיינו צריכים לחשוב מחדש איך ממשיכים ליצור באותה רמה”.

אחרי שהמלחמה הסתיימה, האם אתה רואה חזרה של תיירים ושינוי ביחס למסיבות של פוראבר בחו”ל? מה מצב הפעילות הבין-לאומית כיום?
"אני חושב שהנזק שנגרם למעמד של ישראל בעולם הוא עצום, ובתוך זה גם לתל אביב כיעד תיירותי ותרבותי, וזה משהו שלא ייעלם ביום אחד. במשך שנים בנינו קשרים, קהל ומוניטין ואלה דברים שלוקח זמן לבנות מחדש. מצד שני, לפוראבר יש היסטוריה בין-לאומית וקהל שמכיר את המותג הרבה מעבר לישראל, וזה נכס משמעותי. אני מאמין שהחזרה צריכה להיות הדרגתית וחכמה, מתוך הבנה שהעולם השתנה וגם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליו. השאיפה שלי היא להחזיר את פוראבר לפעילות בין-לאומית משמעותית, אבל לא בכל מחיר. חשוב לי שזה יקרה במקומות ובתנאים הנכונים".

לאחרונה קמו לכם מתחרים כמו עופרה בלי עופרה ומיסטרמיס שהצליחו גם למצוא את הקהל שלהם.
“אני חושב שזה מצוין. תמיד אמרתי שיותר מפחיד אותי להיות לבד מאשר להיות בתחרות. כשיש עוד מסיבות, עוד מפיקים ועוד אנשים שמשקיעים בסצנה, זה אומר שיש כאן תרבות חיה ומתפתחת. תחרות גם גורמת לך להישאר חד, להתאמץ ולהמשיך לחדש. לפוראבר יש את הזהות שלו, את הקהל שלו ואת המורשת שלו, ואני מאוד בטוח במה שאנחנו עושים. אני לא חושב שכולם צריכים לאהוב את אותו הדבר. להפך, ככל שיש יותר אפשרויות, ככה הסצנה כולה מתחזקת".

עד כמה השתנה המחיר של בילוי בפוראבר? מה היית עונה למי שאומר שמסיבה גאה גדולה הפכה להוצאה שקשה לו להרשות לעצמו?
"אני מבין את הביקורת הזאת, ואני גם חושב שהיא לגיטימית. יוקר המחיה בישראל הפך כמעט כל סוג של בילוי להוצאה משמעותית, ואני בהחלט מבין אנשים שצריכים לחשוב פעמיים לפני שהם קונים כרטיס. מצד שני, העלויות של הפקת אירועים השתנו בצורה דרמטית לאורך השנים. סאונד, תאורה, אבטחה, כוח אדם, אומנים, תפאורה, כל דבר כזה עולה היום הרבה יותר. כשאנחנו מפיקים אירוע גדול, אנחנו משקיעים המון כדי לתת לקהל חוויה חד-פעמית שהיא הרבה מעבר למסיבה רגילה. אנחנו גם משתדלים לאפשר רכישה מוקדמת במחירים נגישים יותר. אני לא מצפה שכולם יוכלו להגיע לכל אירוע, אבל חשוב לי שמי שבוחר להגיע ירגיש שהוא קיבל תמורה אמיתית לכסף שלו. מבחינתי המחיר צריך לשקף את ההשקעה ואת החוויה, ולא רק את העובדה שמדובר במסיבה גאה".

מה לגבי הביקורת על המרכזיות של סצנת הסמים בתוך הקהילה?
"זה נושא מורכב ורציני, וחשוב לא לטאטא אותו מתחת לשטיח. הוא גם לא ייחודי לקהילה הגאה או לחיי הלילה, אבל ברור שהוא נוכח בסצנה שלנו וצריך לדבר עליו באחריות. יש הבדל גדול בין תרבות בילוי לבין שימוש שעלול לפגוע בבריאות ובחיים של אנשים. אני חושב שיש חשיבות עצומה למודעות, להסברה, לצמצום נזקים וליכולת של אנשים לזהות מתי משהו יוצא משליטה. גם למפיקים יש אחריות לדאוג לסביבת בילוי בטוחה ככל האפשר. אנחנו משקיעים במתחמים בטוחים במסיבות שלנו. יש לנו צוות מתנדבים שעובר הכשרה כיצד להתמודד עם כל מיני מצבים כדי לדאוג לקהל שירגיש בטוח גם ברגעים פחות טובים. בסופו של דבר אני רוצה שאנשים יבואו לרקוד, ליהנות ולחזור הביתה בשלום".

אחרי שני עשורים, השאלה מה יקרה בהמשך נוגעת גם לחיים. האיש שבנה חלק גדול מחייו סביב הלילה מודה שהיחסים שלו עם הבילוי השתנו.

אתה רואה את עצמך בסצנה עוד הרבה שנים?
"אני כבר לא מבלה באותה עוצמה כמו שביליתי בגיל 25, אבל תמיד חשוב לי להרגיש את הרחבה ולדעת מה קורה בעיר. היום אני נהנה הרבה יותר מהיצירה, מהתכנון ומהרגע שבו רעיון הופך למציאות. ברור שלפעמים אני חושב על היום שבו אעשה דברים אחרים ואני גם כבר עושה דברים נוספים. אבל הפוראבר הוא חלק מאוד גדול מהחיים שלי ויש לי תחושת אחריות כלפי מה שבנינו וכלפי הקהילה שגדלה איתנו. 20 שנה זה לא דבר מובן מאליו. אני חושב שהאתגר הכי גדול אחרי 20 שנה הוא לא להמשיך לעשות את אותו הדבר, אלא לדעת להשתנות בלי לאבד את הזהות שלך. אני לא יודע איך הפוראבר ייראה בעוד עשר שנים, אבל אני יודע שאני עדיין רוצה ליצור דברים שעוד לא עשיתי. כל עוד יש לי את הריגוש הזה, יש לי סיבה להמשיך".

חגיגות ה-20 של פוראבר תל אביב יתקיימו ב-19 בנובמבר בהאנגר 11 בנמל תל אביב, ויימשכו לאפטר באומן 17 ב-20 בנובמבר. על הבמה וברחבה: שגיא קריב, אן לואיז, מור אברהמי, ג’טפייר, תומר מייזנר, דניאל שמעון, סהר דהן ואומנים אורחים ששמם טרם נחשף.