"אמרו לי 'דברים כמוך צריך להסתיר', הפכו אותי לבדיחה מול כולם"

הסיפור האישי של מיה אמדו מתחיל הרבה לפני שהעזה להגדיר אותו במילים. "כבר בילדות הרגשתי שונה. תמיד אמרו לי שאני 'ילד נשי', אבל זה לא נאמר כתיאור - זה נאמר כהאשמה. זה הגיע עם לעג, עם דחייה, עם תחושה שאני לא שייכת. בבית הספר זה היה יום יומי. היו צוחקים על כל תנועה שלי, מחקים את הקול שלי, את הדרך שבה אני הולכת, עומדת, מדברת", היא משחזרת בכאב.

מיה, תושבת באר שבע בת 28, נולדה במקור בקיבוץ עין השלושה וגדלה ביישוב להבים שבדרום. "כל החיים שמעתי משפטים שלא יוצאים לי מהראש גם שנים אחרי - 'אתה לא נורמלי', 'תתבייש בעצמך', 'מה אתה, בן או בת?', 'דברים כמוך צריך להסתיר'. היו גם רגעים שבהם פשוט בחרו להחרים אותי, להתעלם ממני כאילו אני לא קיימת, או להפוך אותי לבדיחה מול כולם. כל כניסה לכיתה הרגישה כמו מבחן הישרדות".

לדבריה, עם הזמן זה הפך למשהו עמוק יותר. "לא רק פחדתי מהסביבה, התחלתי לפחד מעצמי. ניסיתי לשנות כל דבר שאפשר, להקשיח את ההתנהגות, להנמיך את הקול, להיעלם בתוך דמות שלא הייתה אני. אבל בפנים, האמת לא נעלמה, היא רק התחזקה", היא מציינת. "מתוך כל זה נבנה בי משהו חזק יותר. למדתי לעמוד על שלי, לא להתנצל על מי שאני, ולהבין שהזהות שלי לא צריכה אישור מאף אחד. היום אני במקום אחר - אמיתי, שלם, בטוח יותר. הדרך שלי לא הייתה קלה, אבל היא שלי והיא הובילה אותי בדיוק למי שאני היום".

את ההחלטה הרשמית להתחיל את התהליך של התאמה מגדרית היא קיבלה בגיל 22, אחרי השירות הצבאי. "זו הייתה נקודת מפנה. אחרי שנים של הסתרה וכאב, הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות חיים שמבוססים על פחד. בחרתי בעצמי, גם כשידעתי שזה ידרוש ממני להתמודד עם עוד ביקורת, עוד מבטים, עוד שיפוטיות", מסבירה אמדו.

היא החליטה לעבור לרמת גן ושם למדה כדי להתמקצע בתחום הקוסמטיקה - תחום שהפך לחלק משמעותי מהחיים והזהות שלה. החיבור שלה לעולם הזה התחיל הרבה לפני שהפך למקצוע. כבר בתור ילדה היא נמשכה לאיפור, לשיער, לכל מה שקשור ליופי. “הייתי לוקחת את הדברים של אמא שלי, מתאפרת, משחקת עם זה. זה תמיד היה שם”, היא מספרת. אחרי השירות הצבאי היא החליטה ללכת עם זה עד הסוף, למדה טיפולי פנים, ציפורניים והכשרות נוספות, הקימה מכון יופי משל עצמה והמשיכה תחום שגם היה במשפחה. “סבתא שלי הייתה קוסמטיקאית, אז זה הרגיש לי טבעי”.

כשהיא מדברת על עולם האסתטיקה, מיה בכלל לא מתחילה מטיפולים או מוצרים. מבחינתה, הכל מתחיל בתחושה. “אנשים לא מגיעים רק לעשות טיפול פנים”, היא אומרת, “הם מגיעים להרגיש טוב עם עצמם, להסתכל במראה ולראות משהו אחר”.

מאחורי הקליניקה שלה עומדת לא רק קוסמטיקאית, אלא אישה טרנסית שהדרך האישית שלה הפכה לחלק בלתי נפרד מהעבודה. במקרה שלה, אסתטיקה היא לא רק עניין חיצוני. “יש קשר מאוד חזק בין זה לבין התאמה מגדרית”, היא מסבירה. “דרך הטיפוח את לומדת את עצמך, איך את רוצה להיראות, איך את מרגישה נכון עם עצמך. זה הרבה מעבר למראה”. מבחינתה, זה תהליך עמוק של זהות. “אני עברתי את זה בעצמי, אז אני מבינה מה אנשים עוברים. אני לא רק עושה טיפול, אני באמת רוצה שהם ירגישו שלמים”.

עם הזמן הקליניקה שלה הפכה למשהו הרבה יותר אישי. “נשים מספרות לי דברים שהן לא מספרות לאף אחד אחר”, היא אומרת. “זה מרחב בטוח, אינטימי. זה לא רק טיפול, זו גם שיחה, מקום להיות בו רגע בלי מסכות”. בתוך המקום הזה היא גם משתפת מהחוויה שלה, וזה בדיוק מה שיוצר את החיבור. “זה גורם להן להרגיש שהן לא לבד”.

כמובן שלא הכל תמיד חלק ויש גם רגעים פחות נעימים. “היו מבטים ברחוב, הערות לא נעימות, ולפעמים גם תחושה שאני צריכה להצדיק את עצם הקיום שלי”, אומרת מיה. “יש כאלה ששואלים אותי ישר אם אני בן או בת. אני עונה להם שאני אישה. ואם הם שואלים אם אני טרנסית, אז אני אומרת שכן”. לפעמים זה גם מגיע למקומות פחות נעימים. “היה מישהו שנכנס ואמר שזה לא מתאים לו. אז אמרתי לו שגם לי זה לא מתאים, וזהו”.

דווקא מתוך המקומות האלה היא מרגישה שיש לה גם השפעה. “אנשים נחשפים, לומדים, מבינים שזה לא משהו חריג. אני פשוט בן אדם רגיל שחי את החיים שלו”. מעבר לקליניקה, היא גם פועלת כדי להעלות מודעות, מעבירה הכשרות, עוזרת לנשים טרנסיות בהתמודדות עם בירוקרטיה רפואית ומנסה לשנות את מה שהיא בעצמה חוותה. “יש המון חוסר ידע, במיוחד במערכות, ואני רוצה לשנות את זה”, היא מסבירה.

כששואלים אותה מה הדבר הכי חשוב שהיא רוצה שייקחו מהסיפור שלה, היא מצהירה מיד: “לא משנה מאיפה מתחילים, לכולם מגיע להרגיש שלמים עם עצמם. ביטחון עצמי לא מגיע סתם, הוא נבנה. ואם מישהו יקרא את זה ויקבל מזה טיפת אומץ או אמונה בעצמו, אז זה שווה הכל".