אנחנו יודעים כמה תל אביבים אוהבים את האספרסו שלהם, לכן מפתיעה כל כך העובדה שעברו למעלה משני עשורים מאז פעל בעיר בית קפה גאה כהלכה. פרסומים שונים שעלו לאחרונה ובישרו על השקת "רומיאו ורומיאו - בית הקפה הגאה הראשון בתל אביב" עוררו לא מעט סקרנות, אבל גם גרמו לנו לעקם פנים במאמץ אדיר להיזכר מה באמת היה הקפה הגאה הראשון בתל אביב.
כל בכל זאת, "רומיאו ורומיאו" הוא לא הראשון בתל אביב ולמעשה הוא בכלל לא בית קפה, אלא ליין בראנץ' גאה שהושק בבר שסמוך באופן נוח למדי למועדון "פאי גארדן" ברוטשילד. הלוקיישן פריים, המוזיקה נתפרה במיוחד לקהל גאה, האוכל משובח וטעים, ובשורה התחתונה זה ממלא חלל ריק בלו"ז הבילויים של הגיי התל אביבי הממוצע - ומה צריך יותר מזה?
אבל אם "רומיאו ורומיאו" הוא לא בית הקפה הגאה הראשון בתל אביב, אז מי כן? זה לא קרה ברגע ונאלצנו לפשפש זמן מה בזיכרונות עמומים מן העבר, בכל זאת עברו כמה שנים טובות, אבל ותיקי הקהילה עדיין זוכרים את הספרייה המוארת של "קפה תאו" המיתולוגי בנווה צדק, בה היה אפשר להשיג עותקים של "הזמן הוורוד", או את עוגת הגבינה הקלילה (יחד עם המנה לכלב) של "קפה בנורדאו", או את הכריכים השווים של "הקפקא" עליו השלום.
בחיפושים אחר הקפה הגאה התל אביבי החלוצי היו מי שהתעקשו להזכיר מקומות אייקוניים נוספים, למרות שהיו מאופיינים יותר בתור ברים כמו "הקארפה דיאם" המיתולוגי של שי רוקח ושותפיו, "מקום" של ענת ניר, "הריינבואו" או ה"היא-שי" שישבו בעבר בנחלת בנימין.
בין אם בר או בית קפה, בין אם נסגר בגלל הומופוביה או בגלל עייפות החומר, כל אחד ואחד מהמרחבים הללו שימש אבן שואבת לקהילה בהתהוות - מקום מפגש חיובי, מואר ולא מחייב לאנשים בעלי תפישות דומות. אבל מה בכלל הופך בית קפה לגאה? מה ההבדל בינו לבין לנדוור שפעל בכניסה למרכז הגאה בתל אביב טרום השיפוץ והאם בכלל יש צורך במוסד שכזה בימינו, בעיר שהיא כל כולה להט"ביות מתפרצת?
אילן שיינפלד, פעיל להט"ב רב פעלים, משורר ואיש יחסי ציבור, פתח את "קפה תאו" בשנת 2000 לאחר ששאב השראה ממקומות דומים בהם ביקר בספרד. הימים היו ימי תקווה, רנסאנס של להט"ב שהגיע לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, והרעיון צץ בראשו של שיינפלד (63) אחרי שייסד הוצאה לאור וניהל במקביל חברת יחסי ציבור. כל המיזמים הללו התמזגו יחד אל חלל בית הקפה-ספרייה, ששימש בשעתו מקום מפגש מרכזי לקהילה הגאה.
שיינפלד, שכיום גר בגליל ואב לשניים, עשה הכל כמו שצריך. הוא לקח יועץ עסקי, בנה תוכנית עסקית, שכר שף וארכיטקט באמצעות הלוואה שנטל מהבנק ויצא לדרך. למרבה הצער, הוא לא לקח בחשבון את השכנים ההומופובים של בית הקפה. "בזמן הבנייה של המקום הגיע שכן שמלמד תלמוד תורה ואמר מפורשות שבית הקפה לא מוצא חן בעיניי השכנים והם יעשו הכל כדי לסגור אותו", נזכר שיינפלד בשיחה עם mako. "הם גם הצליחו. מאותו רגע החלה התעמרות של הרשויות ונשלח למקום כל פקח אפשרי. בגלל שאני בן של שופט אני עושה את הכל כמו שצריך ולא הייתה להם שום עילה, כל הליקויים תוקנו מיד, אבל השכנים תבעו והשיגו משופטת שבכלל לא ראתה את המקום צו מניעה המחייב לסגור את המקום בחצות".
שיינפלד נזכר איך נאלץ לגרש לקוחות שחרגו ממגבלת הזמן בגלל החשש שמא יחטוף קנס ונשבע כי מטרת המקום הייתה בכלל מפגש קהילתי שאינו דומה לחיי לילה פרועים. הקפה היה מלא בלקוחות מהרגע שנפתח זאת בזכות לא מעט יוזמות אישיות של שיינפלד, כמו מועדון לקוחות שהקים לפני הפתיחה, כרטיס אשראי גאה נטען עם קרדיט בקפה ואפילו המפה הגאה של תל אביב אותה הפיק בעצמו.
אבל המאבק של השכנים בבית הקפה הגאה רק הלך והחריף. שיינפלד מספר איך בתביעה נוספת שהגישו נגדו מספר שכנים נטען כי לקוחות בית הקפה מקיימים יחסי מין בחצר ומעשנים סמים, מה שמוביל לירידה בערך הדירות. בית הקפה פעל במשך שנתיים, אך נסגר בסופו של דבר לאחר שהתביעות הפכו את העסק ללא רווחי.
בית הקפה הגאה הראשון: "ידידותי לסטרייטים"
אבל גם בית הקפה של שיינפלד לא היה בית הקפה הגאה הראשון בעיר. 14 שנה לפני שנפתח קפה תאו, בשנת 1986, שנתיים לפני ביטול האיסור על הומוסקסואליות בישראל, פתח בני שלזינגר את "קפה בנורדאו", שכבר מיומו הראשון הוכרז כבית קפה ידידותי לסטרייטים. שלזינגר (73), פעיל זכויות בעלי חיים שייסד את עמותת "תנו לחיות לחיות", יצא מהארון לפני 60 שנה, בגיל 13, בפני אימו ניצולת השואה. בתגובה היא לקחה אותו לפסיכיאטר, שאמר כי הדבר יחלוף תוך שבועיים וציווה עליו לקחת כדורים לסירוס החשק. הניסיון נכשל, כמובן, ואימו של שלזינגר קיבלה אותו כמו שהוא ואמרה לו שהיא אוהבת אותו כך או כך.
שלזינגר מספר בשיחה עם mako איך שב מברלין ועלה בו הרעיון לפתוח מקום מפגש לקהילה הגאה, אבל לא רק. "רציתי מקום המקדש זכויות, גם לאדם וגם לבעלי חיים", הוא מספר ונזכר בהתרגשות שהתעוררה בעולם סביב המקום החדשני. "אנחנו הקפה הראשון בעולם שהציע מנות גם לכלבים. אוליביה ניוטון ג'ון התקשרה אלי במסגרת תוכנית הטלוויזיה שלה ושלחה צוות צילום מאוסטרליה. בגלל שלא היה אינטרנט והחוק היה נגדנו, הפרסום היחיד של המקום היה מפה לאוזן. ועדיין, כולם ישבו אצלי: אמנים, פוליטיקאים וטרנסיות.
שלזינגר מספר שקצת לאחר הפתיחה הוא החל לשים לב שבחורים צעירים רבים החלו ללכת הלוך ושוב כשהם חולפים על פתח בית הקפה. "הגישה של המדינה כלפי הקהילה הייתה מאוד אפלה. אנשים נעצרו על שוטטות בגן או חטפו מכות משוטרים", נזכר שלזינגר ומסביר שרצה להקים מקום בו אנשים יוכלו להיות עצמם בלי לחשוש. "בגלל שזה לא היה בר או מקום להט"בי באופן מוצהר, הקפה שימש מקום בטוח להרבה אנשים לצאת מהארון, אבל כולם ישבו אצלי בלי לחשוש, אפילו נתניהו, שהכי אהב את ארוחות הבוקר".
כשנשאל מה הפך את "קפה בנורדאו" לקפה גאה, נזכר שלזינגר במקרה שהצליח לרגש אותו עד דמעות. "פעם אחת ישבתי עם יעל דיין בקפה ונכנסה גילה גולדשטיין, על כל הצבעוניות שלה, שבאה מחוף תל ברוך והחזיקה בידיים גור כלבים קטן", נזכר שלזינגר. "בזמנו הקמתי את 'תנו לחיות לחיות' והיא ידעה שאני פעיל למען זכויות בעלי החיים. שאלתי אותה מהיכן הגור והיא אמרה 'מהמפעל שלי' וקרצה. דיין שאלה אותי אחר כך על איזה מפעל מדובר ולא סיפרתי לה. גילה שלפה 40 שקלים מהכיס, שמה על השולחן ואמרה 'לקחתי לפה מונית מתל ברוך עם הגור הזה שמצאתי שם'. היא הצביעה על הכסף והוסיפה 'הנה תרומה מהלקוח האחרון שלי', ואז הניחה את הגור על השולחן ויצאה. זו תרומה שריגשה אותי יותר מכל אלפי השקלים שעשירים תרמו, רק בגלל שידעתי מאיפה הגיעה התרומה וכמה היא משמעותית".
שלזינגר מספר שהמקום נסגר בשנת 2002 לאחר שבחר להתמקד בניהול העמותה. הוא אומר שעם השנים חש בהתקדמות אדירה במצב הקהילה הגאה בישראל, והרגיש שעם ביטול האיסור על הומוסקסואליות וקיום מרחבים גאים נוספים הוא "עשה את שלו ואפשר לסגור את המקום". עשרות שנים עברו מאז, אבל עד היום יש מי שמבקש ממנו לפתוח מחדש את בית הקפה המיתולוגי. שלזינגר מודיע שלא יעשה זאת, אבל ישמח לחלק עצות בחינם לכל מי ששוקל את הרעיון, שבעיניו הוא עדיין רעיון טוב.
"לא הגעת לבית קפה, הגעת לבית ומשפחה"
כמעט 40 שנה אחרי , יש מי שעדיין לא מוותר על הרעיון של בית קפה גאה ישראלי. אז "רומיאו ורומיאו", נכון לעכשיו, הוא עוד לא בית קפה כהלכה ובטח שלא הראשון, אבל הוא בדיוק הבילוי שהיה חסר לגייז בתל אביב. בין הפאבים שמתחילים לפעול רק בשעות הערב לבין המסיבות שמשאירות את הבליינים ערים עד שעות הבוקר המוקדמות, במהלך שעות היום בסופ"ש ובשעות הערב המוקדמות לאורך השבוע נוצר חלל ריק שרק חיכה למישהו שירים את הכפפה.
האדם הזה הוא בר חן (24), בחור צעיר שהגיע לתל אביב מחיפה וחלם להקים על מקום חם ועוטף שבו להט"ב יוכלו להיפגש ולהכיר מחוץ לחיי הלילה או אפליקציות הדייטינג הידועות לשמצה. "האווירה במקום מאוד עוטפת ונינוחה, רואים שכולם מכירים את כולם וזה כיף גדול לראות שאדם נכנס ועובר בין השולחנות כדי להגיד שלום לחברים שלו", מספר חן בשיחה עם mako אחרי השקת הליין.
בתחילה, "רומיאו ורומיאו" הושק בתור ליין שמתארח בסופ"ש בבר "טארה אלטה", הממוקם בסמוך למועדון ה"פאי גארדן" ברחוב רוטשילד 47. אחרי השקה מוצלחת מאוד, החליט הבעלים, ירון חן, להסב את הבר החדש למקום ייעודי לקהילה הגאה, שיחל לפעול תחת השם "רומיאו" באופן קבוע החל מיוני הקרוב, הלוא הוא חודש הגאווה. "קיבלתי הרבה פניות באינסטגרם ובפייסבוק מאנשים שלא יכולים להגיע בסוף השבוע בגלל עבודה, תחבורה או כל מיני סיבות אחרות", מסביר חן. "המטרה המקורית שלנו הייתה שכמה שיותר אנשים יוכלו לקחת חלק ולחוות את הדבר הזה, אז הבנו שיש רצון, שהקהל צריך מקום כזה".
החל מה-1.6, יתחיל לפעול המקום החדש במתכונת רחבה יותר. בימים ראשון עד רביעי ייפתח "רומיאו" החל משעה 16:00 אחה"צ, ובימים חמישי עד שבת הוא יפעל מ-10:00 בבוקר לבראנץ' גאה ועד אחרון הלקוחות.
מה הופך את המקום לגאה?
"כמובן שיש את התפאורה, האוכל שהותאם לטעמה של הקהילה הגאה ומוגש בכל צבעי הקשת והמוזיקה, אבל מה שהופך את המקום לגאה באמת אלו האנשים. כשאדם מגיע לקפה ואומר לכולם שלום אתה מבין שהגעת למשפחה ולבית, ולא לעוד בית קפה שבו אתה לא מכיר אף אחד".