המעצב הישראלי שכבש את שוודיה: "פלסטין מדליקה אותם"

כשרועי דרהי (37), מייסד מותג האופנה הדיגיטלי Placebo, מסתובב היום ברחובות סטוקהולם הקפואים והאלגנטיים, קשה לדמיין שרק לפני עשור נקודת הפתיחה שלו הייתה שונה לחלוטין. דרהי נולד בקריית אונו למשפחה שהיא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: אמא רומנייה-אוקראינית ואבא מרוקאי שהיה חזן בבית כנסת. הוא גדל ביפו בבית שומר מסורת עם חמישה אחים.

בשנת 2016, הוא סיים את הלימודים במחלקה לאופנה בשנקר וקיבל הצעת עבודה ב-H&M בשוודיה. חודשיים לאחר מכן הוא מצא את עצמו על המטוס. "זה היה בית ספר נהדר בכל מה שקשור לאופנה ולעסקים", הוא משתף. "עד לאחרונה עבדתי שם והיום אני יועץ של החברה לעיצוב, טכנולוגיה ובינה מלאכותית". אבל הדרך לשם הייתה מלאה בתפניות, והמציאות הפוליטית של השנתיים האחרונות שינתה את הכל.

הרגע שבו הטייפון פגש את האסון

השינוי הגדול בתחושת הביטחון ובזהות שלו בשוודיה התרחש ב-7 באוקטובר. באותה שבת שחורה דרהי לא היה בשוודיה, אלא עם מותג האופנה שלו בהונג קונג. "השעה הייתה שתיים בצהריים והייתה סופת טייפון בחוץ", הוא משחזר את הרגעים הראשונים של היוודעותו לאימה הלאומית. "פתאום התחלתי לקבל המון סרטונים. הייתי חייב לשים את הכל בצד, רק בדקתי שהמשפחה בסדר. מיד כשהתצוגה הסתיימה, ואחרי מחיאות הכפיים, ירדתי מהבמה והרגשתי שאני עומד להתפרק. רק אז הייתי פנוי רגשית להבין מה באמת קרה".

החיים בשוודיה, שנתפסים לרוב כאידיאל של ליברליות וקידמה, נסדקו עבורו באותו יום. שנתיים וחצי לאחר הטבח הנורא, האנטישמיות בשוודיה ובכל אירופה גואה. כמי שחי שם בעשור האחרון, לדרהי ניתוח מעמיק על עלייתה של האנטישמיות באופן קיצוני דווקא בשוודיה והשפעת ההגירה שם. "ברגע שנכנסה קבוצה גדולה של מהגרים מהמזרח התיכון, נוצר מאבק על הזהות השוודית. נוצר מתח גדול מאוד בין המהגרים לבין המקומיים, עד כדי כך שהיום יש מקומות בסטוקהולם שלא הולכים לשם והמשטרה לא נכנסת אליהם".

אתה יכול להסביר מה ייחודי בשוודיה, הרי כל מערב אירופה הוצף בהגירה בשנים האחרונות?
"שוודיה היא מדינה סוציאלית והמהגרים כאן מקבלים כסף מהמדינה, וזה לופ שהמדינה מזינה. מתנהלת כאן מלחמה פנימית על הזהות השוודית, שמקורה בעיקר בהאשמת התרבות המקומית שלא עודדה אינטגרציה של מהגרים. האנטישמיות לא התחילה בשנתיים האחרונות ושוודיה התחילה להידרדר עוד לפני המלחמה. מאלמו תמיד הייתה מקום שלא הולכים אליו. אני חי פה עשר שנים ובחיים לא הייתי שם. מה שכן השתנה זה שבעקבות 7 באוקטובר המון יהודים עזבו את העיר. השבדים עצמם קוראים למאלמו 'ראמאלמו', על שם רמאללה".

"פלסטין מדליקה אותם": האבטיחים שמופיעים בגריינדר

אחת הנקודות המרתקות בשיחה עם רועי היא האופן שבו הסכסוך הישראלי-פלסטיני חלחל לעולם הדייטים והקהילה הגאה המקומית. כמות האבטיחים - הסמל המזוהה עם המאבק הפלסטיני - שמופיעה בגריינדר השבדי, מעוררת אצלו תהיות קשות על האופן שבו אנשים תופסים אקטיביזם וזהות במרחב הווירטואלי. "לתת הצהרה פוליטית בגריינדר, אפליקציה שיש לה מטרה של סטוצים, זה מעיין פטישיזציה לנושא הפלסטיני", הוא קובע בנחרצות. "אני אישית לא מגיע לגריינדר כדי לדבר על הדעות הפוליטיות שלי".

אבל זה בסדר שיהיו לאנשים שונים דעות שונות.
"ברור. זה ממש בסדר לא להסכים על דברים פוליטיים בחברה דמוקרטית, ואפשר לדבר על זה בפגישה במציאות. אבל כשזה קורה בגריינדר זה נראה כאילו פלסטין מדליקה אותם. אני מרגיש שהשוודי הלבן שם אבטיח כדי למשוך קהל מסוים. הרי השלום לא יגיע מהגריינדר. יש כל כך הרבה פלטפורמות אחרות להביע דעה פוליטית".

עבור דרהי, המציאות הזו מחייבת אותו לזהירות מתמדת שלא הכיר בעבר. כשהוא נשאל באפליקציה על מוצאו, הוא חושב פעמיים לפני שהוא אומר שהוא ישראלי. "כישראלי שגר בחוץ לארץ, אני צריך להיזהר ולהישמר כל הזמן," הוא משתף. "כששואלים אותי מאיפה אני, אני מעביר נושא באלגנטיות ולרוב זה עובד. אבל אם אני יוצא לדייט וזה כבר מפגש רציני יותר, אני אגיד שאני ישראלי. הגילוי הזה לא תמיד עובר בשקט. כבר היו לי סיטואציות שזה הוביל לכך שהצד השני רצה לעמת אותי או להתחיל איתי שיחה עוינת. אני חושב שזה חצוף כי אנשים שומעים שאני ישראלי ורוצים לדבר איתי על פוליטיקה בלי שהם מכירים אותי בכלל".

אלו תחושות שהחברים שלך בישראל מבינים?
"לדעתי לא. ישראלים בארץ, לא רק מהקהילה הגאה, לא מבינים את הישראלים שחיים בחו"ל. החברים שלי פה ומחוץ לישראל עוברים תהליך של הסתגרות והסתרה, שזה תהליך מביך ומביש כי מי רוצה להסתיר את הזהות שלו".

אולי זו אחת הסיבות שרועי מקיף את עצמו במעגלים שבהם תומכים בישראל. "רוב החברים שלי ביקרו בישראל והם אוהבים אותה מאוד. הם מספרים לי כמה זה עצוב בעיניהם שמציגים את המדינה בצורה כל כך רחוקה מהמציאות. הייתה לי חברה אמריקאית שביקרה בארץ ואיך שהיא נחתה היא אמרה לי שהיא הייתה בהלם. היא הייתה בטוחה שכולם יראו כמו השוודים - בהירים ולבנים".

"כשאומרים לי לא, אני בועט בדלת. אני לא מקבל לא כתשובה"

מאז 7 באוקטובר, דרהי נאלץ להתמודד עם גילויי עוינות ואנטישמיות גם במישור המקצועי. למרות שב- H&Mיש הימנעות משיח פוליטי, במסגרות אחרות של תעשיית האופנה המציאות שונה. "באירועים מקצועיים של תעשיית האופנה בשוודיה, יש מקרים שרצו להכשיל אותי כי אני ישראלי", הוא משתף. "באחת התערוכות שהצגתי במוזיאון מקומי, מנהל התערוכה היה עוין מאוד כלפיי. לשמחתי, הקהילה היהודית עזרה לי בכל מה שהייתי צריך והצלחתי להרים את התערוכה הזאת וכל תערוכה אחרת שנתקלה בקשיים בשל הזהות שלי".

אתה מפחד שהקריירה שלך תמשיך להיפגע בשוודיה?
"כשאומרים לי לא, אני בועט בדלת. אני לא מקבל לא כתשובה. אני מייצר מציאות שבה אחרים בתחום יבואו אליי ויצטרכו אותי. רק בשנה שעברה הלבשתי את בת הזוג של אלוף האולימפיאדה של שוודיה בטניס שולחן, וכישראלי הרגשתי גאווה גדולה".

איך האופנה בישראל בהשוואה לאירופה?
האופנה בישראל מיוחדת מאוד כי אנחנו חברה מורכבת והאופי הישראלי הופך אותה לאקלקטית. בתל אביב, למשל, אנשים מתלבשים ואתה יודע איך יצאת מהבית אבל לא יודע איך תחזור. אפשר ללבוש בגד ים עם כפכפים וחולצה מכופתרת, כי אנשים יוצאים למשרד ולא יודעים אם יסיימו את היום בים. מצד שני, בישראל חסרה ויזואליות מסוימת וזה נובע כנראה מהדת היהודית שתמיד שמה דגש על מילים וטקסטים".

מהפכת האופנה הדיגיטלית: "לבן 13 יותר משמעותי לקנות את הנייק החדש לאווטאר שלו"

כדי להבין באמת את רועי דרהי, צריך להבין את המהפכה שהוא מוביל עם המותג שלו. עבורו, Placebo, זה לא רק מותג בגדים, אלא הצהרה פוליטית וחברתית בעולם שבו האופנה המסורתית מוגבלת על ידי מידות גוף, בדים והגדרות מגדריות נוקשות. דרהי יצר בתגובה מרחב דיגיטלי אלטרנטיבי של קולקציות המאופיינות בחומרים שלא קיימים במציאות ובחוסר מחויבות מוחלט למגדר.

"הסקרנות שיש לי סביב אופנה, היסטוריה וחדשנות מאפשרת לי לקשר חוט עיצובי בין עבר, הווה ועתיד", הוא מסביר את החזון האומנותי שלו, שמרחיק עד כדי עולמות של בינה מלאכותית וזהויות נזילות. "היכולת לחבר את מארי אנטואנט לבינה מלאכותית מרתקת אותי. בעתיד, נוכל להחליף את הזהות שלנו בלחיצת כפתור, להיות אפילו דברים לא אנושיים. כיום לנער בן 13 יותר משמעותי לקנות את הנייק החדש לאווטאר שלו מאשר את הנייק הפיזי לרגליים שלו. אנחנו מתקדמים לעולמות שבהם המרחבים הדיגיטליים הם בעלי משמעות אדירה, לטוב ולרע".

המחשבה על חזרה לארץ: "לא לחזור על טעויות העבר"

מאז 7 באוקטובר, דרהי התחיל להעביר הרצאות שעוסקות באנטישמיות דרך היבטים של אופנה ואומנות בראי ההיסטוריה. הוא עוסק, בין היתר, בקשר בין עלילות הדם נגד היהודים לבין אמנות, משמעות הצבע הצהוב והקשר שלו לדת היהודית, לבוש יהודי תחת שלטונות נוצרים ומוסלמים ועוד.

למרות האנטישמיות הגואה, דרהי דווקא מרגיש שהממשלה השוודית מגוננת מאוד על הקהילה היהודית. לדבריו, שוודיה נמצאת במקום טוב לעומת מדינות אחרות, משום שראש הממשלה הוא פרו-ישראלי ופרו-יהודי ואשתו היא אשת דת נוצרייה שדוברת עברית.

"זה נכון שמפחיד להסתובב ברחוב פה, ואני לא יכול להגיד ששום דבר לא יקרה יותר כי אנשים שקראו עליי בתקשורת יודעים שאני ישראלי. כבר קיבלתי הודעות נאצה ברשתות החברתיות. השכנים והשותף שלי הציעו לי להוריד את השם המלא מתיבת הדואר כי הם רצו להגן עליי, אבל אני לא הסכמתי. אני מרגיש שהרבה שוודים מבינים את התרומה היהודית למדינה, והממשלה מנסה להתמודד עם הבעיה".

בכל זאת, מאז הטבח, דרהי עסוק יותר בשאלות של חזרה לארץ. "כשהגעתי לשוודיה אף אחד לא דיבר על פוליטיקה, והיום זה הדבר שכולם מדברים עליו. שוודיה זאת מדינה מהממת ואני אוהב אותה, ואני בר מזל שאני מסוגל לשלב בין שתי התרבויות, אבל השינויים שחלו בשנים האחרונות מציפים אצלי את השאלה מתי לארוז את הדברים ולחזור הביתה - כדי לא לחזור על טעויות העבר".

זה נשמע דרמטי מאוד.
"אולי, אבל כבר למדנו ששום דבר לא מפתיע והכל יכול לקרות. ישראל תמיד תהיה בית, אבל אני לא בטוח שאוכל ליישם מקצועית בארץ את מה שבניתי בשוודיה ולתרום מהידע שלי. ביום שארגיש שאני מסוגל – אחזור לישראל".