"הייתי בחור ישיבה": כך פותחת את השיחה בקול רך ובטוח נטע אורה ראשד, צעירה טרנסג'נדרית דתייה המזדהה כלסבית, אשר במקור נולדה וגדלה בגדרה. "יצאתי מהארון כטרנסג'נדרית לפני שנה וחצי בלבד, ולפני כן הייתי תלמיד ישיבה", היא מסבירה. "כיום אני בוחרת להתייחס לעבר שלי בלשון נקבה".
את השיחה עם נטע (20), אישה בעלת עיניים טובות ושיער שחור מתולתל ומפואר, אנחנו מקיימים קצת אחרי הכנס הטרנסי, שבו העבירו הרצאות וסדנאות מרצים ומרצות על הקשת הטרנסג'נדרית, ביניהם גם כוכבים בשמי חקר המגדר כמו עמל זיו, שלמרות שההרצאה שלו בנושא "פורנוגרפיה ככינון עצמי טרנסי" הייתה גרפית מדי בשביל נטע, היא מזכירה אותו בהערצה רבה.
נטע עצמה העבירה הרצאה על טרנסג'נדריות בעולם הדתי, ובה היא פירטה לפחות ארבעה טיעונים לפתרונות הלכתיים עבור טרנסג'נדרים ביהדות. ההרצאה, המבוססת על פי מחקר עצמאי, טוענת נטע כי ניתן לפרש אחרת את האיסורים ההלכתיים ולתת להם פתרונות, ובכך להכשיר קבלה נרחבת יותר של טרנסים וטרנסיות בחברה הדתית והחרדית.
כך לדוגמה, באחד מהטיעונים מפרטת נטע את הפתרון לאיסור סירוס בכך שעל פי ההלכה הדבר מותר לאדם אשר נשקפת סכנה לחייו, כמו במקרה של סרטן האשכים. כלומר, במקרה של פיקוח נפש - מותר, ודיספוריה מגדרית בהחלט יכולה להוות גורם לפיקוח נפש. "המניע של האיסור הוא במקור מצוות פרו ורבו", מסבירה נטע ונכנסת בעובי הקורה בלהט ששמור לצעירי מהפכה. "האיסור לא רלוונטי לזמננו משום שיש כיום פרוצדורה של הקפאת זרע ושימור ביציות. טרנסים וטרנסיות יכולים להתרבות, כך שהמניע לאיסור אינו תקף יותר".
כשנטע נשאלת על החוויה בכנס הטרנסי היא מחייכת בביישנות ומודה שהמעמד היה עבורה מעט מלחיץ. "האולם היה יחסית מלא והיו המון סיסג'נדרים" (אנשים שמרגישים התאמה בין המין שנקבע להם בלידה למגדר שלהם - א.ב), היא אומרת. "זה קצת מוזר כי זה הכנס הטרנסי, אבל היה טוב והרבה אנשים התלהבו ויצאו בתשוקה מההרצאה". נטע נשמעת מעט מופתעת כשהיא מספרת שאנשים פרגנו להרצאה וחזו לה עתיד של שינוי. "מלבד חוקרים ומרצות מפורסמים מהקהילה כמו עמל זיו, אהבתי שהם נתנו בכנס מקום לגיוון נוירולוגי ואוטיזם", מבקשת נטע להנכיח את הקרדיט למארגני הכנס.
זה ידוע שאנשים רבים רגישים מאוד, בלשון המעטה, בכל מה שקשור לדת והלכה. את לא חוששת מאלימות?
"זה מפחיד רצח", היא אומרת ומשחררת צחוק עצבני. "אני מדברת על זה הרבה, בפרט עכשיו כשיצאתי מהצל אל האור ואני פעילה בארגונים כמו 'חברותא - להט"ב דתיים'. מצד אחד אני עושה את זה כי זו הבחירה שלי, אני רוצה להיות דמות מקדמת שגורמת לזה שאנשים טרנס בחברה יסבלו פחות ממני. מצד שני, אני מרגישה קצת שזה בחר אותי".
נטע לא התייעצה עם רבנים או פוסקי דור בתהליך, ואת המסקנות ההלכתיות שהיא מפרטת היא ביססה על מחקר עצמאי. נקודת המבט שלה מרעננת למרות (ואולי בגלל) גילה הצעיר ומאפשרת נזילות מגדרית הרבה יותר גבוהה בחברה, שכל מה שנדרש מראשיה זו פתיחות מחשבתית ורצון להתקדם עם הזמנים כי להיטיב עם הפרטים בה. ניכר שהז בעיקר מה שמניע את נטע, אשר מתנדבת בשירות לאומי בהוסטל דרורים לנערות להט"ב בסיכון. "אני עדיין בחורת ישיבה. אפשר להוציא אותי מהישיבה, אבל אי אפשר להוציא את הישיבה ממני", היא אומרת בגאווה גדולה.
"לא הייתה לי בעיה להבין שאני טרנסית לסבית"
נטע, שמזדהה כאישה לסבית, גדלה במשפחה תימנית מסורתית מרובת ילדים, שבה יש לה אחות תאומה ועוד זוג תאומים בבית. את לימודיה היא השלימה בישיבה בגוש עציון, ולפני שנה וחצי בלבד יצאה מהארון בהליך לא פשוט. היא מתארת את הוריה כדתיים מסורתיים שהולכים בתלם מאוד מסוים ורק בו, אך באותה נשימה היא מוסיפה שיש בבית המון אהבה, למרות החוקים הנוקשים של הדת.
"עכשיו אפשר לומר שהמצב נפלא", היא מספרת בחיוך עם ניצוץ עצוב בעיניים, שמנכיח בעדינות את הכאב שנחווה מכל הצדדים. "עכשיו יש לי עורף משפחתי ואני באה הביתה לשבתות, אבל זה לא היה ככה תמיד. כשיצאתי מהארון אבא שלי גירש אותי, יציאה קלאסית מהארון של טרנסית. מאז אני מרגישה שגם אני וגם ההורים שלי לא ויתרנו על הקשר. ניסינו להבין אחד את השני ולראות איך חיים עם זה. הם הלכו לקבוצות של תהל"ה ואני הלכתי לטיפול פרטני, וככה הייתה לנו התקדמות איטית. בחודשים האחרונים זה מצב חדש שאני מרגישה בטוחה איתם, הדברים משתפרים".
איך מגיעה ההבנה שאת אישה לסבית?
"בפשטות, פשוט לא נמשכתי לגברים והזהות המגדרית היא זו שזעקה החוצה. זה באמת היה מסובך יותר אם הייתי טרנסית סטרייטית, כי אז הייתי בסכסוך עם עצמי אם אני באמת טרנסית או פשוט הומו, אבל ההיפך, זה נתן לי תחושת אחיזה שלמרות שאני נמשכת לנשים, אני פשוט אישה בעצמי. היחס שאני מקבלת מנשים לסביות הוא מקבל בהחלט ואין איזה ספקות לפני שאני נכנסת למערכת יחסים. אחת הסיבות יכולה להיות זה שאני 'עוברת' כאישה ממש".
לסבית מאמינה.
"דתייה. אני אישה משתדלת. היום למשל לא התפללתי תפילת שחרית ואני לובשת מכנסיים, למרות שבדרך כלל זה לא קורה. אני אישה דתייה ומנסה לא להיות קפדנית מדי, אם כי אני לא רואה תהליך של חילון בעתיד. אני רואה תהליך הפוך - יותר להפוך לרבנית מאשר להיות דתל"שית, מה שנקרא".
התשובה לשאלה הזו ברורה, אבל נשאל בכל זאת: את מניחה תפילין?
"זו שאלה שהנחת היסוד שלה היא שגויה, כי הנחת תפילין היא מצווה שמצווה לגברים. נשים טרנסיות הן לא גברים בשום צורה ולכן אינן מצוות בזה. אני מביאה בהרצאה שלי מקור של גדול-דור שמצביע על כך שהמעמד ההלכתי המגדרי של אישה טרנסית מתהפך, כלומר, שאישה טרנסית היא איננה גבר מבחינת ההלכה אלא אישה. זו מציאות שרבנים חייבים להתעורר עליה. החברה הדתית חייבת להבין שהיא טרנספובית לא בגלל שהתורה אמרה, אלא כי פשוט אנחנו חיים בחברה כזאת".
הדבר אשר מתסכל את נטע יותר מכל הוא הפער בין המציאות לבין המציאות ההלכתית. לדבריה, המציאות ההלכתית היא רק מה שכתוב על הנייר, בעוד השטח שונה לחלוטין ואין הכרה בנשים טרנסיות, היות ואין שום התייחסות על הנייר לטרנסיות, לא בגלל שלא היו כאלה, אלא בגלל שהנושא לא היה מדובר או עם מודעות. "הבעיה היא שאין הכרה תורנית, ולכן אין עמדה הלכתית ולא יודעים איך להתמודד, אז לא מתייחסים, למרות שמול עיניך במציאות כיום עומדת אישה טרנסית. רוב האנשים שאני מכירה קובעים דין לעצמם", היא אומרת בתשוקה רבה, אך מיד מתנצלת בחיוך על עוצמת הלהבות. "אני באה עם תשוקה, לא עצבים".
איך את רואה את העתיד שלנו פה?
"זו שאלה שבאה בתזמון לא טוב עם כל מה שקורה. אני מאמינה שתהיה תנועה חזקה ימינה אחרי המלחמה, וזה לא שאני שמאלנית במיוחד אבל יש לי נקודת מבט הומניסטית. אני נורא מקווה להתפכחות של 'בין אדם לחברו', והאופציה שבה אני רואה תקווה היא האופציה המדינית, עם זכויות להט"ב. אני לא חושבת שתצא מפה מדינת הלכה, ואם המדינה תמשיך להיות דתית אני מאמינה שאנחנו נמצא דרך לדבר אחד עם השני".
נטע רוצה לפתח את הכיוון שבו היא צועדת, והחלום שלה זה ללמוד בישיבה של נשים בעוד כשנה לאחר שתסיים את השירות הלאומי. היא אומרת שכמו שהיא מאמינה שהיא "נבחרה" להיות הטרנסית הדתייה המתבטאת בקול ולא פוחדת להיות באור, כך היא לא חושבת שתחזור אל הצללים, ולדבריה "מכאן האור רק יתגבר".