על הנייר, ההגדרה הזו ברגע גורמת לזיקפה קהילתית קולקטיבית לכל הומו ששתה אי פעם בחייו רד בול וודקה בחניה של האומן. מסתבר שאותו עולם אנטישמי, שממש לא מסתדר עם השטויות של אביגדור ליברמן, דווקא טוען בתוקף שלפחות ההומואיות כאן מהממות שאין דברים כאלה.
איך הפכנו לבררנים מדי?
הסטטוסים המיידים בפייסבוק כמובן התמקדו בהתלהבות בהשפעה הצפויה של הזכייה על המשחק הקיצי האהוב "מי מצליח להביא בכמה שיותר תיירים בשבוע אחד?", שכנראה יהפוך לכל כך גדול השנה שמתבקש שסלקום תיקח עליו חסות ותקיים גמר תיירים גדול בניצנים.
אבל רגע לפני שנסגור בוואקום את הבועה הוורודה שאינה נגמרת שלנו ונאונן קהילתית בהרמוניה מושלמת – אני חייב להודות שהזכייה הזו גם קצת הטרידה אותי.
בימים הראשונים שלי בביצה התל אביבית, כל בחור שהתמזמזתי איתו לרבע דקה בתיאטרון הפך לבן זוג שלי לכמה חודשים טובים. כשהם לא היו פסיבים, ויתרתי על חדירות. כשהם לא היו ממוקמים, ויתרתי על מיטה וכשהם לא היו ניידים – ויתרתי על סקס לחלוטין. בתל אביב הביישנית והמתפתחת של אז, לכל אחד הגיעה הזדמנות אמיתית מתוך החשיבה העצובה שהמבחר הוורוד קטן ולך תדע אם מישהו יבוא אחר כך.
לפני שלוש שנים כבר הפכתי לבררן גדול הרבה יותר. מהפכה התרבותית של העיר שלי שנעה בציר שבין החדר כושר והטי.אל.וי שבא אחריו גרמה לי להפנים את חוק המספרים הגדולים, ותמיד להיות עם עין פקוחה למשהו טוב יותר שמחכה בהמשך. זה לא שהמסיבות היו פחות טובות או שהבחורים היו פחות מעניינים. אבל כשהעיר קורצת לי בשובבות פתיינית בכל פניה ורומזת שבינתיים אני מפספס מסיבה שנראית כמו פרק הסיום של "הכי גאים שיש" ואת ה"אחד" מתוך הסרטים המוקדמים של ג'וליה רוברטס, אז למה לעזאזל שאני אתפשר על פחות מזה?
בתל אביב זוכת הפרסים של 2011, המצב כבר נראה שונה לחלוטין. בעידן הנוכחי לא רק המיקסר מתערבב אלא גם כל השאר. כבר לא מדובר בעודף ביקוש או היצע או איך שלא קוראים לזה בשנה ראשונה של מדעי החברה. אנחנו רשמית במצב של עומס יתר. הגאווה עלתה לכולם לראש והכניסה את כל העיר הזו לאמוק מטורף. מסטוץ לסטוץ. ממסיבה למסיבה. מהמחשב לגריינדר - הכיוון הכללי הוא שאין רגע לבזבז וצריך להספיק את הכל.
תל אביב אכן הפכה לעיר הגאה ביותר בעולם והמקום האולטימטיבי לכל תיירת חרמנית שלמדה להגיד הילטון, אבל על הדרך חינכה את התל אביבים המקומיים שהחיים הם שבוע סירקיט ברצלונה שאינו נגמר. הגירסה הנינוחה והקצת שגרתית של העיר נראית היום כמו זיכרון עמום מתקופה שבה מסיבה אחת בערב הייתה מספיקה וזוגיות לא הייתה דרך מהירה לשלישיות בסופשבוע.
הפלייליסט של השבוע מוקדש לעיר האהובה שלי על מיטב המוחות והאנשים המוכשרים, שהצליחו להפוך אותה לחופשת גאווה שאינה נגמרת, אבל למיקס הזה אוסיף גם הקדשה למחיר שכולנו משלמים על אובדן הפרופורציות. בכל זאת - אם תל אביבי ממוצע פותח כל כך הרבה פרופילים שונים באטרף שכבר אפשר לעשות עליו תחקיר באמנון לוי, יש מצב גדול שמישהו כאן הגזים.
Dirty South & Thomas Gold feat. Kate Elsworth: Alive. Phillip Cue Remix
דראגן רוגאנוביק הבין בשלב יחסית מוקדם בקריירה שלו שיש שמות שפשוט לא מצליחים להגות מחוץ לגבולות סרביה ועבר לשם הבמה דירטי סאות'. בדרך לא ברורה, הבחור הזה, שנראה כמו שילוב של אוסטרלי חתיך וילד כאפות, הצליח לשכנע את מלך מלכי המלכים של הסצנה לשתף איתו פעולה ונכנס לאולפן עם תומאס גולד. לטובת הווקאל הם לקחו איזה לא מעניינת אחת בשם קייט אלסוורט, שנשמעת כמו אדל על קוק, ויצרו שילוב שהוא אחד הטראקים הכי מוצדקים של תחילת השנה.
הדבר הכי כיפי באורגיה המוזיקלית הזו היא שבאמת מרגישים את שני הסאונדים השונים מתמזגים ביחד כך שאפשר באמת להרגיש באיזה קטע מהטראק תומאס גולד השתלט על המיקסר ומתי דירטי סאות' שיחקה אותה אקטיבית.
Starkillers & Nadia Ali: Keep It Coming. Original Mix
נדיה עלי היא הדוגמא הכי עצובה לכמה קשה להתאושש מקריירה שנבנתה על להיט יורוטראש בודד. לא משנה כמה המסכנה הזו משחררת טראקים הורסים הופכים לי את הפלייליסט, השם שלה תמיד יוזכר לצד הנדנוד הטורדני של תחילת המילניום: ראפצ'ור.
הבחורה כבר ניסתה הכל כדי לברוח מהתדמית הזו, ואפילו שכנעה את דיג'יי השנה שלנו אביצ'י לנסות למקסס את הזוועה ההיא למיקס עדכני ומהמם, אבל שום דבר לא מנצח את אם טי וי אירופה.
הסינגל הטרי של הגברת Keep It Coming מסמן שינוי מגמה ביחס לפקיסטנית האומללה, ונמצא כבר שבוע שני ברציפות בטופ של ביטפורט ושווה בהחלט הורדה. ועדיין, נדיה - קבלי טיפ קטן מה"מיקסר": שיר רע זה משהו שירדוף אותך כל החיים חמודה, אז כדאי שתלמדי לחיות עם זה. זה לא הולך לשום מקום ואת מוזמנת לשאול את ויקטוריה בקהאם אם את לא מאמינה.
Kelly Clarkson – Stronger: What Doesn't Kill You .Project 46 Remix
אם כוכב נולד הראשון הוליד לנו את נינט, האמריקאים קיבלו את קלי קלרקסון בתור הזוכה הכי זכורה של אמריקן איידול. אבל מעבר לבעיות משקל חוזרות ונשנות, ההבדל בין השתיים הוא שמיים וארץ.
בעוד אחת מתעקשת לשכנע את כולנו שהיא בכלל רוקיסטית בועטת שבמקרה אומרת "בעזרת השם" בערך באותו קצב של זיווה מהאח הגדול, הגברת קלארקסון ויתרה מראש. בוא נגיד שהיא הבינה שאחרי זכיה בתוכנית ריאליטי, נירוונה כנראה לא יצא לנו פה אז לפחות עדיף לא לסיים כמו אווריל לבין.
הווקאל מהסינגל האחרון שלה הוא כנראה מה שתמצאו תחת ההגדרה המילונית של "העצמה נשית", אז בטח לא הפתיע לגלות שחבורות האוחצ'ות הקנדיות מפרוג'קט 46 אימצה אותו מיד וסינתזה מיקס הומואי לפי כל הכללים: העליות הגדולות, הירידות הקצרות והפסנתר ברקע – עצוב לדעת שכל כך פשוט לקנות הומואים, אבל כל זמן שהוא גורם לי לרוץ עוד קילומטר במכון, אני האחרון שאתלונן.
Fragma - Toca's Miracle 2012 Update.Tom Novy & Jashari Deepdown Mix
השיר האחרון לא צריך שום הצגה מקדימה. המיקס של טום נובי לטוקה מה הפך להמנון גאה של עשרות אלפי הומואים אי שם בסירקיט פסטיבל הראשון של ברצלונה ומאז מצליח לעורר בדור שלם נוסטלגיה לקטלונים חרמנים, פארק מים גאה וסובניר אחד שלא ישכח.
ובכן, כנראה שנגמר לטום נובי תקציב האמ.די שהתמלוגים מהטראק הזה מימנו לו במשך שנים, ולכן הוא מחליט לעשות מעשה סטיב ג'ובס ולהוציא בדיוק את אותו טראק אבל תחת שינויים קוסמטים מינורים ועם המיתוג השיווקי "גירסת ה-2012", שכנראה הומצא ע"י אותו מחלקת שיווק שייצרה את "סירי".
אבל כמו שיעידו מחסני האייפון 4S הריקים של העולם, טריקים זולים מהסוג הזה עובדים עלינו בענק והטראק המחודש הזה לא יוצא לי מהפלייליסט. ולכו תדעו, אולי גרסת ה-2012 כבר לא תהיה ממותגת עם ברצלונה, אלא דווקא תאמץ את המלכה הגאה החדשה שלנו שאיתה פתחנו את הטור: תל אביב. כי עם כל הכבוד לסאונה קזנובה, אין על סאונה פרדייז באלנבי.
ה"מיקסר" ממשיך לערבב אתכם גם בדף הפייסבוק
>> היכל הקהילה: סיכום חמישים אנשי הגאווה של 2011
>> צריך שני גברים לטנגו: חוג לריקודים סלוניים לגייז
>> חנות גאה ומטריפה: חנות בגדים לגייז
>> היכנסו לכתבות נוספות בערוץ הגאווה