הנה אני בעוד שעתיים נראה כמו סמרטוט בחדר המתנה של המרפאה כשהבחור הכי חתיך בגריינדר השכונתי עולה במדרגות ותוקע בי מבט של "אין אמת בפרסום". עוד כמה שעות קדימה ואני והרופא כבר מנהלים את הדיאלוג הרפואי-סוטה העונתי שלנו כשהוא מבקש ממני לפתוח פה גדול ואני מתלונן שיש לי קשיים בלבלוע.
פאסט פורוורד נוסף, ואני בסופר פארם קונה רפאפן פורטה וג'ארה חדשה של ID מהרוקח הדתי וצקצוקי הלשון שלו, ותוך חצי יום בערך אני כבר אהיה בחזרה במיטה. אני מתלבש באיטיות ותוהה אם לסמס לאימא שלי להגיע או לא: מצד אחד היא מכינה אחלה תה אבל מצד שני אין לי כוח שהיא שוב תחכה שאירדם כדי לבדוק את התדפיסים של הרופא ולוודא בפעם המיליון שלא מדובר ב"שפעת של ההומואים" שברבות השנים התעדנה בפוליטיקלי הקורקט המתבקש והפכה להיות השפעת של עפרה חזה.
כשאני כבר נכנס לרופא, אני מגלה שאכן מדובר בשפעת החורף המוכרת אבל עם טוויסט שמשנה את כל הסיטואציה. "השפעת השנה מאוד מדבקת", הרופא מסכם בזמן בורח לקצה השני של החדר - אפילו יותר מהר מהאקס שלי כשאני עובר ברחוב. "אני ממליץ שבימים הבאים לפחות תהיה לבד עד שהסימפטוומים יעברו".
יום ראשון. אני נועל את הדלת וזורק את השקיות של הסופרפארם על השולחן בעצבים. לשפעת העונתית של אמצע ינואר כבר אני רגיל, אבל איך אפשר לעבור אותה בלי סשנים של התפנקות קשה ודרישת תשומת לב פולנית מכל מי שאני מכיר.
הדבר אפילו יותר חמור כשמדובר בכלבה מניפולטיבית כמוני - תהיו בטוחים שאני מנצל את רגשות האשם שמגיעים בילט אין אחרי כל שיעול שלי כדי להתוודות על שלל חטאים קטנים של בין אדם לחברו (ולפעמים גם חברו של חברו).
אפילו יותר מדכאת היא העובדה שאני צריך לוותר פתאום על היכולת המופלאה שלי לצייד את הבית בקניות לשבועיים באמצעות אסמאסים בלבד ("מאמי, אתה יכול להביא שישיית זירו? נגמר לי וזה טוב לגרון"). בדרך למיטה אני מנסה לנחם את עצמי עם העובדה שחמישה ימי מחלה זה ברכה שמצליחה להביא אותי מסופשבוע אחד לסופשבוע שני מבלי לדרוך אפילו במשרד פעם אחת, כך שחופשה כפויה מבני אדם זה אולי לא הדבר הכי גרוע שקרה לי.
יום שני. אני מתעורר מתוך סיוט לא ברור ומרגיש את כל החדר מסתובב. יד מהירה על המצח מבהירה לי לראשונה את המשמעות הפיזיולוגית של הביטוי "אקטיבי חם לעכשיו".
אני מודד ארבעים מעלות חום ואז יורד לי האסימון - כמו אידיוט השארתי את השקית עם הכדורים סגורה על השולחן. אני מזנק מהמיטה בלחץ מתגבר ומתקדם לעבר השולחן כשתוך צעד וחצי אני מקבל סחרחורת קשה ונשען על הקיר.
ובכן, לפחות מנסה להישען על הקיר. מסתבר שבמקרה של הזיות קלות וחום גבוה צריך לשים את השלט של "עצמים נראים קרובים יותר ממה שהם" גם על רהיטים זולים מאיקאה. תוך חמש שניות אני מוצא את עצמי מרוח על הרצפה עם מה שמרגיש כמו נקע בקרסול. בשארית כוחותיי, אני מדדה אל השולחן ומנסה להדוף את המחשבה העצובה שמתגנבת לי לראש מתחת לכל החום, הכאבים והרחמים העצמיים הקשים.
למרות שנים של גאווה תל אביבית זוכת פרסים והשכנוע העצמי ש"לי זה לא יקרה", בסוף גם אני הולך לסיים כמו הקלישאה העצובה על ההומו הערירי הבודד שאין מישהו בעולם שימזוג לו אפילו כוס מים לבלוע אקמול.
יום שלישי. הוואטסאפ מצפצף בהודעה נוספת של "תגיד לי אם אתה צריך משהו. אל תשכח שאני גר ממש קרוב", ומעיר אותי בעצלתיים.
שמיכת פוך כפולה, תה מצד ימין, שלט מצד שמאל, טלוויזיה מושתקת מולי וחוסר תיאבון כללי אול אובר – כנראה שבאמת יכול להיות גרוע יותר. אני קם לשטוף פנים ונחרד לפתע לאור המציאות העגומה: סימני כרית על הפנים, טריניג קרוע וזקן של יומיים. לא זוכר מתי לאחרונה הרשתי לעצמי להיראות ככה.
אני תוקע במראה עוד מבט ארוך ולאט לאט מתחיל לחבב את הזוועה המשוחררת שמביטה עלי מהצד השני. מוזר. לקראת הערב ולאחר עוד כמה שעות של בטלת פייסבוק מוחלטת, אני מחליט שאני חייב לסיים את סאגת השפעת הזו ולצאת מהבית לטובת הבריאות הנפשית שלי.
אז נכון שאני עדיין מדבק, אבל אם כל מי שהיה מדבק היה חייב להישאר בבית, המסיבות של תל אביב היו מתרוקנות בחצי. אחרי מקלחת טובה ומייקאובר שלא היה מבייש את אורנה דץ, אני תוקע מבט אחרון בחורבה הביתית שלי ורגע לפני שאני פותח את המנעול שכלא אותי ב-72 שעות האחרונות, אני נתקף בהרהורי כפירה קשים.
פתאום כל האנשים, האלכוהול, הפוזות והקור המקפיא שמחכים לי בחוץ נראים לי כל כך לא מחרמנים לאור העובדה שגיליתי שכל הפרקים של סקס והעיר הגדולה נמצאים בחינם ב-VOD.
אולי זה לא היה פשוט והיו הרבה רגעי שבירה והחלטות שאני לא גאה בהן (כן - הזמנתי את ערוץ עשרים), אבל ברגע הזה אני מגלה שדווקא בא לי להישאר חולה עוד כמה ימים לפני שאני חוזר אל זירת הפשע הוורודה של תל אביב. מסתבר שבין כל הקלישאות, הסטיגמות והפחדים שנטועים כל כך עמוק בכל הומו שמגיע לעיר הגדולה –ה"לבד" המפחיד הזה דווקא לא כל כך נורא.
Kirsty - Twilight Armin van Buren Remix
הטראק הזה הוא אחת הפעמים הבודדות שאני מתוודה בהן על שפיכה מוקדמת. רשמית, הסינגל יוצא להורדה רק ב-30 לינואר אבל בשבוע האחרון אני לא מפסיק לנגן את הבוטלג המדהים הזה מתוכנית הרדיו של ארמין ואן ביורן. ואם אתם לא מכירים את השם המפורש, אתם קוראים את הטור הלא נכון.
הכל התחיל שזמרת בריטית לא מעניינת במיוחד בשם קריסטי החליטה שהטייטל "דמדומים" לא חרוש מספיק אצל ילדות בנות 14 וייצרה קלישאה לירית נוספת בקטגוריה הזו בוויקיפדיה. אין לי מושג למה ארמין החליט שדווקא הקרן פלס הבריטית הזו צריכה לשמש כווקאל בהמנון הקלאב הבא שלו, אבל אחרי שהקטע הזה הרעיד אצלי את הבניין בתקופה האחרונה ברמה שאפילו השכנים שלי התחילו לזמזם אותו במעלית, אני האחרון שיתלונן.
Molella & Sergio Mauri ft Coco Star - In your Eyes Jerma rework
אם היה לי שקל על כל טראק האוס ששמעתי שקראו לו "אין יור אייז", הייתי כנראה יכול לקנות דירה בתל אביב. דווקא מקוקו סטאר הייתי מצפה לקצת יותר. הגברת אולי נשמעת כמו סוג אמריקאי תעשייתי של דגני בוקר, אבל מדובר בזמרת אחראית ששרה את "טוקה מה" שכיכב פה לפני כמה שבועות.
דווקא ממנה היה אפשר לצפות לגרם מסוים של מקוריות: אולי "אין יור לייז" או אפילו "אין יור ת'ייז" היה מסתדר יותר טוב עם הטקסט המטופש שנראה כאילו הגיע כתוצאה מגוגל טרנסלייט קשה במיוחד.
אבל הרי לא התכנסנו כאן למצוא את האלתרמן הבא, כך שכל זה לא משנה כשהקצב של מולאלה האיטלקי שגייס למשימה גם את סרג'יו מורי, מצליח להעיף כל כך טוב. מודה שהייתי בדילמה אמיתית לגבי האם הטראק האוריגינל עדיף או שמא הערבול של ג'ארמה מנצח אבל הדילמה הזו הסתיימה ברגע שלא מצאתי את הגירסה המקורית ביוטיוב – לפעמים החלטות קשות זה משהו שמאוד קל להתחמק ממנו.
Afrojack & Shermanology - Can't Stop Me Club Mix
נפתח בהקדמה: לפני כמה שנים אחרי איזה מסיבה של עופרה בטיאלוי, זרמתי עם בחור בשם ג' לסטוץ שהתברר כזיון הכי לא ברור שהיה לי בחיים. הסקס איתו נע בין מטורף והיסטרי למבטי "מה לעזאזל אתה עושה?" שדפקתי בו כל דקה וחצי.
אחרי שהוא הלך, לא הצלחתי להסביר לעצמי אם נהניתי או לא, כך שהייתי חייב לנסות עוד פעם. מתוך כל עשרות הפעמים הבאמת מבלבלות האלה, יצא היזיז שלי שאיכשהו החזיק הכי הרבה זמן בתפקיד.
אפרוג'אק, בדיוק כמו ג', הוא חידה אמיתית בעיני. הטראקים שלו מצליחים לקפוץ בחמש דקות קצרות בין עליות של גאונות צרופה לקטעים שבהם הוא נודניק גמור שאני יכול להישבע שלוחץ בכוח על כל אפקט אפשרי בקיובייס.
הטראק החדש והמאוד מצופה שלו מהאלבום הבא סובל מאותן תופעות אבל גם הפעם אני מוצא את עצמי חוזר אליו שוב ושוב בסקרנות ומנסה להחליט אם אני אוהב או לא. בכל מקרה וכמו שהשם של הטראק רומז – מי יעצור את זאתי?
IRRENHOUSE - All The Boyz Original mix
בפינת הגאווה הישראלית לשיפוטכם: "אול דה בויז" הבאמת מעולה של איירן-האוס המקומיים. הצמד החדש מורכב מדיג'יי יאני שכבר שרף רחבות במגוון הליינים הוורודים של תל אביב דוגמת הבוילינג והמינוס אחד והמפיק נימי דוברת שמוסיף את נימת הפרוגרסיב האוס לכל העסק.
אולי הדבר שהכי מרשים אותי בטראק הזה הוא שהוא לא נשמע כמו התוצרת הפרובינציאלית שאולי ציפיתם לשמוע. מדובר בנוסחה מתוקתקת בגוון אירופי שמכילה את כל מה שהייתי מצפה מטראק קלאב מהסוג הזה: הווקאל עם הקריצה גאה, הביט המעולה שמלווה את כל הטראק והעליות והירידות האפקטיביות באמצע הקטע. שיחוק אמיתי.
אגב, את הטראק הזה ועוד טראקים מבית הצמד תוכלו לשמוע הלילה (שישי) במסגרת הסט של דיג'יי יאני בליין המינוס אחד המיתולוגי שפותח עונה נוספת במשכנו החדש במועדון הכלב. לצידו ינגנו גם ערן טובול שמוכר בקהילה בתור מי שגורם אפילו לשומרים הרוסים להזיע שהוא מוריד חולצה ודיג'יי גיל פרי שהפך ליקיר החברות הלסביות שלי שפתאום מזהות בזכותו שירים של עופרה.
אם כל זה לא מספיק לכם, מסתבר שהמינוס גם חזר לאמץ את מתכונת הכניסה חינם שכל כך אהובה על הומואי עירנו החסכנים כך שבהחלט מדובר באופציה הכי שפויה לסופשבוע הנוכחי. שלא תגידו שאני לא דואג לכם.
>> צריך שני גברים לטנגו: חוג לריקודים סלוניים לגייז
>> חנות גאה ומטריפה: חנות בגדים לגייז
>> היכנסו לכתבות נוספות בערוץ הגאווה