>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בין עבודה, לימודים וטיפול בילדים, לא ברור איך היא מוצאת זמן לתרום מזמנה ומרצה לקהילה הגאה, אבל נראה שאסתי זקהיים מבינה משהו בסדרי עדיפויות וחלוקת זמנים נכונה.
השחקנית והפאג-האג הנצחית עוסקת בימים אלה בארבע הצגות בתיאטרון תמונע, בשבוע הבא עולה הצגה נוספת והיא גם מככבת בימים אלה בסדרה "אליפים", המשודרת בערוץ הילדים.
בין כל אלה היא מוצאת זמן לשלב לימודים, לחתן זוגות בני אותו מין, לכהן בוועד המנהל של שח"ם (איגוד שחקני המסך), להשקיע בבעל ובילדים ואפילו גם לרדת לאיזה דרינק באוויטה עם הידידים.
כמעט כל החברים וגם חלק מהאקסים - הומואים
"כל השנים אני מחוברת מאוד לקהילה, מאז שאני זוכרת את עצמי", היא מספרת. "כמעט כל חבריי הם הומואים. בעצם גם הרבה מהאקסים שלי, כשאני חושבת על זה. ובכלל, זה תמיד נראה לי הדבר הנכון לעשות, לתמוך בקהילה. כשאתה מחובר לאנשים ואתה רואה את המצוקה שלהם, אתה מתחבר מיד".
במרוצת השנים התנדבה זקהיים בוועד למלחמה באיידס, שימשה מלצרית ב"קפה פלוס" – פרויקט של האגודה למען הלהט"ב למען נשאי איידס, הנחתה מצעדי גאווה, השיאה (ועדיין משיאה) זוגות בני אותו מין ולפני כשבועיים היא הנחתה את העצרת שחתמה את מצעד זכויות האדם בתל אביב.
"זאת בכלל אידאולוגיית חיים", היא מסבירה. "אתה יכול לשבת בבית, לצקצק ולרטון, ואתה יכול לצאת החוצה ולעשות. ובעיניי, התפקיד של אנשים מפורסמים שבאיזשהו מקום הפכו למובילי דעת קהל, להשתמש במעמד שלהם כדי לעזור לחברה, לא רק ללכת לקוקטיילים.
וזה לא שיש לה יותר מדי זמן. "אבל עובדה: אני מג'נגלרת עם שלושה ילדים, ועדיין מוצאת את הזמן לעשות את זה".
חושפת את הילדים לשונים בחברה: "כי כשאתה מכיר – אתה לא מפחד"
כמי שמבלה בעיקר עם הומואים, מתחברת זקהיים במיוחד לתרבות הדראג. היא מיודדת היטב עם ציונה פטריוט (וגם עם יובל אדלמן, השחקן המגלם אותה), והן אפילו ביצעו ערב משותף בתמונע. אבל עוד קודם לכן, היא מספרת, היא הייתה מסורה לדראג.
כשהייתה צעירה, רתמה זקהיים את אחיה, והעלתה יחד עמו את מופע הדראג "זקהיים שוועסטער" – האחיות זקהיים. "הגלגול הקודם של המילה אוחצ'ה", היא אומרת בצחוק, לשמע השאלה לפירוש המילה "שוועסטער" ביידיש.
"בכלל, אני מתה על מופעי דראג. כשהייתי בלונדון הייתי הולכת לראות כל שבוע את וג'יינה וג'יינה ב-Black Cap בקמדן טאון. השחקן שלה הורס, הייתי מוכנה להתחתן איתו".
מעבר לדראג ובילויים עם גייז, זקהיים משתדלת לחשוף את שלושת ילדיה לנושא הלהט"בי. "אחד הדברים המשמעותיים בעיניי הוא שהילדים שלי יראו שזה טבעי, שזה חלק מהחיים. אז אם אנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב אצל שלמה ועידו, אז הילדים נחשפים למשפחה מסוג אחר, שיש בה שני אבות".
"בעיניי זאת הדרך היחידה לחנך לאהבת אדם. כשאתה מכיר – אתה לא מפחד. והפחד תמיד מוביל לגזענות וחושך. בכלל, הילדים שלי ילדי הפגנות. הבן שלי יצא לפני חודש למסיק זיתים באום אל-פחם. הוא חזר ואמר לי: 'אמא, את יודעת, לאחמד יש באייפון אפליקציה של...'. זה כבר 'אחמד', זה לא 'ערבי מפחיד'".
"אני מאוד אוהבת להשיא זוגות – להיות איתם ביום הכי שמח שלהם"
הטרנד הפופולארי של "חתונה עם אסתי זקהיים" החל ממש במקרה, כאשר זוג חברים התחתן בקפריסין. "הם עשו מסיבה בארץ ורצו טקס עם משמעות", מספרת זקהיים. "אז כתבתי טקס יחד עם חברה שלי. בסוף היא השתפנה, ועשיתי את זה לבד".
לאחר מכן ניגש לזקהיים זוג נוסף, הפעם של הומואים, שביקשו ממנה לערוך כזה טקס עבורם. וכך מצאה עצמה זקהיים בתפקיד הלא רשמי של "המשיאה הקהילתית".
"אני מאוד אוהבת את זה", היא מספרת. "זה גם עניין של אהבה, להיות עם אנשים ביום הכי שמח שלהם. וגם כי הרבה פעמים המשפחה חוששת, חלק מהמשפחה מגיעה וחלק לא מגיע. וההורים בחרדות של 'מה יגידו' ו'מה יהיה'.
"ואז ההורים הללו חווים פתאום טקס מרגש, נוגע ללב וקצת מצחיק, ופתאום הם מתמלאים גאווה. יש הורים שכתבו לי אחר כך מכתבי תודה".
המריבה והשולם עם אבא: "הוא המשיך לקרוא לי: 'שרץ-מרצ', אבל בחיבה"
הנושא הזה של משפחה מקבלת מאוד קרוב ללבה של זקהיים, וכאשר היא שומעת על התנכרות ויחס שלילי לילדים, היא פשוט מתמלאת כעס וחימה. "לפני שבועיים חיתנתי זוג בנות, שאחת מהן מטבריה ממשפחה דתית. ההורים שלה לא הגיעו לחתונה, ואני רתחתי. הילדה קיבלה את זה בשלוות נפש, כמובן מאליו. אותי זה זעזע. אני לא מבינה איך אתה לא יכול לא להגיע לחתונה של הבת שלך".
לכן ברור מדוע בפרויקט הקולנוע הלהט"בי נגד הומופוביה, שהתקיים לפני כשנתיים, בחרה זקהיים להשתתף דווקא בסרטון של יונתן ורדי שקורא להורים: "אל תקברו אותנו בחיים".
בסיום הראיון מספרת זקהיים על סיפורה האישי שלא סיפרה לעולם, שגורם להכל להתחבר. גם זקהיים נזרקה מהבית, ולא גרה בו במשך חודש, בשל פעילות פוליטית. היא הייתה הדוברת של "עד כאן", תנועת הנוער של "יש גבול", שפעלה נגד מלחמת לבנון הראשונה. אביה הימני כעס עליה כל כך וזרק אותה מהבית.
"חודש שלם לא הייתי. אחרי זה עשינו שיחות שלום. באתי עם דודה שלי, עשינו משא ומתן, זה התפוצץ ובסוף חזרתי הביתה. אחרי זה הייתה תקופה קרירה, אבל בסוף זה נגמר, התקרבנו. הוא המשיך לקרוא לי: "שרץ-מרצ", אבל זה הפך לכינוי חיבה.
"אז אני יודעת מה זה להיזרק מהבית. זה נוטע בך תחושה של חוסר ביטחון בסיסי. המקום הזה, שאמור להיות אהבה שאינה תלויה בדבר ובטוח כל כך, הוא לא בטוח. זה מתהפך עליך. ולכן אני גם יכולה בקלות להבין ולהזדהות. בעיקר כאשר נטייה מינית היא משהו שאתה נולד איתו, זו לא אידאולוגיה, כמו מה שהיה איתי".
>> גיי ולעניין: רפי ויינשטוק על הסדרה הגאה הראשונה
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה