האם אתם נשמעים הומואים? האם זה מפריע לכם? הבמאי האמריקאי דיוויד ת'ורפ חושב שיש לו קול הומואי, והוא לא אוהב זאת. בסרטו התיעודי 'האם אני נשמע הומו?' מסביר ת'ורפ כי למרות היותו הומו מחוץ לארון, הוא עדיין חש שלא בנוח עם הקול שלו.
הסרט, שפתח את פסטיבל הסרטים בניו יורק DOC NYC, עוקב אחר ניסיונותיו של ת'ורפ "להיפטר מהקול ההומואי" דרך ריפוי בדיבור, תוך בחינת התופעה.
כוחו של הסרט נובע מהקונפליקט עמו מתמודד ת'ורפ, שנע בין תיעוב עצמי לקבלה. הסרט מציג סצנות בהן ת'ורפ מנסה להישמע יותר "סטנדרטי", שלמרות שהן עשויות כסצנות קומיות, יש בהן משהו עצוב מאוד. ת'ורפ חושש שהקול שלו דוחה גברים הומוסקסואלים אחרים ואת שאר העולם. בתחילת הסרט הוא מכריז: "אני לא בחרתי את הקול הזה, איזו סיבה הייתה לי לבחור קול הומואי?" ולאחר מכן מוסיף: "אני שונא את הדרך שבה אני מדבר".
ת'ורפ מציג בסרטו מגוון סוגים של קולות. "יש הומואים שנשמעים סטרייטים, ויש בחורים סטרייטים שנשמעים הומואים, ויש שפע של גברים שנופלים איפה שהוא באמצע".
לאורך הסרט משוחח ת'ורפ עם מספר גברים הומוסקסואלים על עמדותיהם כלפי 'הקול ההומואי' בניסיון לברר האם חוסר הנוחות שלהם עם הדרך בה הם מדברים מייצג למעשה הומופוביה מופנמת. "אם הייתי יכול להישמע יותר גברי הייתי בהחלט עושה זאת", מודה אחד הגברים בסרט, "להישמע הומו זו לא הבחירה שלי". וגבר אחר מוסיף: "אני לא חושב שאני נשמע כמו אישה. אני חושב שאני נשמע כמו איש קטן".
קלינאי תקשורת אליו מגיע ת'ורפ לטיפול מספר שגברים הומוסקסואלים פונים אליו לעתים קרובות בתקווה לשנות את אופן הדיבור שלהם. איש מקצוע אחר מנסה לספק הסבר ואומר לת'ורפ: "אולי קלטת את צורת הדיבור הזו כשהיית צעיר ".
אבל לא כל הגברים נרתעים מהקול ההומואי שלהם. במהלך הסרט פוגש ת'ורפ גם גברים שמרגישים נוח לחלוטין עם הדרך בה הם מדברים ולא חפצים לשנות אותו או ולא מתביישים בו. "אני אוהב את הקול ההומואי שלי", אומר אחד מהם, "אני לא צריך לצאת מהארון מול אף אחד. אני אומר שלום וזה כבר ברור".