בבית עם עצמם: הצצה נדירה לחיי גייז בשנות ה-80

באמצע שנות ה-80 יצאה הצלמת סייג זוהיר לתעד את חייהם של הומואים ולסביות אמריקאים בבתיהם. התקופה הייתה תקופת השיא של היסטריית האיידס, ותמונותיה האינטימיות עמדו (ותמשכנה לעמוד) בהתרסה אנושית לשמועות הנוראיות והפחדים שסבבו סביב הקהילה הגאה.

היא החלה בפרויקט בקיץ 1986, כאשר חלק מהאנשים עדיין תהו האם המחלה מועברת על ידי מגע מקרי. מה שגרם לה לחשוב על חייהם של גברים הומוסקסואלים ונשים, ולא רק על אלו שנפגעו על ידי המחלה. "כל האנשים האלה מתו מאיידס וזה היה קורע לב", אמרה זוהיר. "וחשבתי על חבריי ההומואים ועל הקהילה הגאה, וזה סיפק לי רקע מאוד נוגע ללב לצילום הזוגות האלה".

למרות העיסוק שלה בנושא, לזוהיר לא היה מושג כמה הנושא קרוב אליה. אביה של זוהיר היה גם הומו, אם כי הוא לא היה מסוגל לומר את המילים האלו. לאחר שעזב את אימה כשהייתה קטנה, המשיך האב לגור לבד, כאשר מדי פעם מתגוררים אצלו חברים גברים לתקופות קצרות או ארוכות, אך הוא מעולם לא הודה שהוא הומו.

במבט לאחור על סדרת תמונות זו, שכותרתה "בבית עם עצמם: בני זוג מאותו מין באמריקה של שנות ה-80", מבינה זוהיר כי הצליחה להפוך את עבודתה לכלי לחיבור עם אביה.

"לא העזתי לבקש שיתנשקו"

זוהיר נהגה ללכת למסיבות תה של הקהילה הגאה ללא המצלמה שלה, ולהציע לזוגות שפגשה שם להגיע לביתם ולצלם אותם. בקיץ הראשון צילמה זוהיר שישה זוגות בביתם.

"כשהתחלתי עם הצילומים לא כל כך חשבתי על מה אני עושה. פשוט נסחפתי לזה. בהתחלה גם לא חשבתי על אבי, רק לאחר זמן מה הבנתי שהוא כנראה הסיבה שאני עושה את זה. שזה מה שמושך אותי. תמיד הייתה לי סקרנות כזו לגביו".

זוהיר החליטה להפוך את הרעיון לפרויקט מתמשך ולנסוע בכל הארץ על מנת לצלם זוגות. היא פרסמה מודעות במגזינים של הקהילה הגאה על מנת למצוא זוגות שיסכימו להצטלם. "בהתחלה היינו נפגשים, יושבים כחצי שעה ואני הייתי מכירה אותם ואיזה מין זוג הם ומהי מערכת היחסים ביניהם, ואז היינו ניגשים לצילום".

בין הזוגות המצולמים נין למצוא את לויד וג'ואל, זוג בשנות הארבעים המאוחרות, שהיו יחד כבר 25 שנה. זוהיר לא מצליחה לזכור אם היא הצליחה לתפוס את הרגע שבו הם התנשקו בעדשת המצלמה, או שראתה אותם מתנשקים וביקשה מהם לעשות זאת שוב, אך היא בטוחה שלא היא יזמה את הנשיקה, במיוחד בתקופה בה הפחד מאיידס היה כל כך גדול.

כשצילמה את ג'ורג' וטום, סיפר לה ג'ורג' כי בפגישתם הראשונה הם החליטו שהם יהיו יחד לנצח. כשזוהיר חזרה לצלם אותם 15 שנה אחר כך, הם עדיין היו יחד.

היא גם צילמה את דיוויד, מלצר בן 38 ואת בן זוגו אריק בן ה-32, שלא עבד באותה תקופה כי היה חולה איידס. "כשגיליתי שאריק חולה באיידס שנאתי את כל העולם", אמר לה דיוויד, "גם את עצמי, וגם את אריק". ואילו אריק הסביר כי המחלה מונעת ממנו דאגות. "אני לא צריך לדאוג כיצד אוכל להרשות לעצמי את הדירה הזו, או לדאוג לקריירה שלי, או לאיפה אהיה בגיל 35", הוא אמר. כעבור שישה חודשים הוא נפטר.

"הצלחתי להבין את אבא שלי"

כעבור שנה החלה זוהיר להציג את צילומיה לגלריות ומוזיאונים. אך הפחד הגדול שלה היה להראות את הצילומים לאביה, שעזב את משפחתה כשהייתה בת שנה.

מי שהתענין בצילומים היה דווקא בן זוגו של האב, שהזמין אותה לצלם זוגות נוספים באזור מגוריהם. "הוא היה בן הדור שלי, וקצת יותר פתוח מאבא", היא הסבירה.

כשהגיעה לראשונה לביתם בניו יורק, הביאה איתה זוהיר את תיק העבודות שלה, אך לא חשבה שתראה אותו לאביה. אך בסוף הראתה לו את הצילומים.

"אחרי שהראיתי לאבא שלי את התמונות, הוא הזיל דמעה, הוא נראה נרגש ואסיר תודה", היא סיפרה לניו יורק טיימס, "הייתה תחושה של הקלה והרגשתי שבמידה מסוימת הצלחתי להעביר לו שאני מבינה מה קורה ושאני בסדר עם זה".

אביה של זוהיר נפטר בשנת 2008 מסרטן כשהוא בן 83. "אבא שלי היה איש מבני דורו ולא דיבר בקלות על רגשותיו," אמרה זוהיר, "אבל עדיין, יכולתי לראות שזה ממש ריגש אותו".

"בבית עם עצמם: בני זוג מאותו מין באמריקה של שנות ה-80", האתר של הצלמת זוהיר סייג