האם יכול להיות זמר מזרחי מצליח שהוא גם הומו מוצהר? ואיך נראית בירה שלא מתביישת להיות דווקא נשית? או להזמין טיסה בחברת תעופה על טהרת הדראג?

עבודות הגמר של סטודנטים לעיצוב הן הזדמנות מצוינת להמציא עולם חדש ושוויוני יותר. ארבעה סטודנטים לעיצוב, שבחרו להקדיש את פרויקט הסיום שלהם לנושא המגדרי, חושפים בפנינו את התהליך שעברו במהלך הכנת הפרויקט, החל מהסיבות לבחירת הנושא ועד החלום להפוך את הפרויקט למציאות.

התשובה לגולדסטאר – בירה על הרצף בין נשיות לגבריות

הסערה שנוצרה בעקבות קמפיין הפרסום של גולדסטאר, הפכה את בירת המותג 'אלפא' של ליאור סיוון, לרלוונטית מתמיד. 

ליאור, בוגר לימודי עיצוב בסמינר הקיבוצים, שהחליט להקדיש את עבודת הגמר שלו לבחינת ספקטרום הגבריות בימינו, יצר בירה שנעה על הרצף בין גבריות לנשיות.

"הנושא הזה תמיד העסיק אותי", הוא מסביר, "בתור הומו שהגיע מסביבה שמרנית, תמיד היה לי איזה שהוא רצון לרצות את הבית ולהיות גבר, עד גיל 21 בו עברתי לתל אביב מתוך רצון להתחבר לצד היותר נשי שלי. במשך זמן רב החמיא לי שכולם כל כך מופתעים מזה שאני הומו. אבל בשלב מסוים, התחלתי לשאול את עצמי האם משפט כמו 'אתה לא נראה' אמור להחמיא או שאולי הוא פוגע? ואולי אני צריך להגיב או להעיר? אני חושב שבסופו של דבר מצאתי את עצמי באיזה שהוא מקום באמצע".

עבודות גמר בנושא גאווה
בירה "אלפא" | צילום: ליאור סיוון - תקשורת חזותית בצלאל - כרזות

במסגרת פרויקט הסיום שלו יצר ליאור את מותג הבירה 'אלפא', המחולקת לארבע קטגוריות שונות, כאשר כל בירה מייצגת מידת גבריות מסוימת, מהגברי ביותר ועד לגבר הנשי. "בחרתי במוצר שמזוהה עם גבריות ויצרתי סקאלה דמיונית שמייצגת גבריות ונעה מ-1 עד 10. ועשיתי ארבעה טעמים שונים של הבירה שנמצאים במקומות שונים על הסקאלה, עם בירה 10מ-10 שהיא הגברית ביותר, 7מ-10, 4מ-10 ו1מ-10, שהיא הנשית ביותר. לכל בירה יש מוצרים נלווים המתלווים אליה ונשנוש מתאים לאותה בירה בהתאם לסוגי הגברים".

ליאור לא היה בטוח שהנושא הישיר והפשוט מספיק לפרויקט גמר, אלא שאז פרצה המחאה נגד קמפיין הפרסום של גולדסטאר, והוכיחה לליאור שהנושא רלוונטי מתמיד. "אחרי שגולדסטאר היו סופר שוביניסטים עם הקמפיין שלהם, הבירה שלי באה והעניקה תשובה הולמת לשוביניסטיות, ואפילו סוג של אמירה פמיניסטית".

גילית על עצמך משהו חדש במהלך הפרויקט?

"היום אני יכול להגיד שאני שלם עם מי שאני ולא צריך לנסות ולהיות מישהו אחר כדי לרצות את הסביבה. במהלך כל העבודה שאלתי את עצמי לאיזו בירה אני משתייך, ובסוף הגעתי למסקנה שאני מתחבר לכולן. אני יצרתי אותן והיה לי כיף לעצב גם את הבקבוק בארגז העץ המחוספס וגם את הבקבוק בשקית הבד הוורודה. זה אני בסופו של דבר ".

מטיפולי ההמרה לגן העצמאות - מסע מצולם של יציאה מהארון

טל מני, בוגר לימודי תקשורת חזותית בשנקר, שקל בתחילה להקדיש את פרויקט הגמר שלו לטיפולי המרה.  

"אחרי שנפרדתי מבן זוגי, אבא שלי ביקש לשלוח אותי לטיפולי המרה בירושלים, כדי שאתחיל להיות עם נשים", מסביר טל, "התחלתי את הטיפולים לא מתוך רצון שזה ישנה אותי, אלא כדי לבחון את עצמי וגם כי חשבתי שאולי אוכל להשתמש בחוויה לפרויקט הגמר".

טיפולי ההמרה בהם השתתף טל הופסקו באמצע לאחר שאחד הרבנים שהעביר את הטיפולים הואשם בעצמו בהטרדה מינית, וטל נשאר ללא פרויקט. "התחלתי לחפש פרויקט לעסוק בו ואז הגעתי להבנה שבמקום להתעסק בטיפולי ההמרה, אתעסק בכך שאבא שלי אינו מקבל אותי ורוצה לשנות אותי".

עבודות גמר בנושא גאווה
בחזרה לגן העצמאות | צילום: טלי מני

כך נולד "בארון" – ספר צילומים המלווה את הגילוי העצמי של טל. הספר מורכב מרצף צילומים של זיכרונות ילדות, הכולל ציורים ודפים ממחברות כיתה א' המייצגים את התמימות, דרך גיל ההתבגרות שבא לידי ביטוי בבחור הראשון בו התאהב טל בתיכון, דמויות שהעריץ עוד לפני שהבין שהוא הומו וטופס 21 שהוציא אותו מהצבא על נטייה מינית, ועד לגיל 19 כשביקר לראשונה בגן העצמאות, שם חווה את המעבר מילד תמים לבוגר המודע ומשלים עם נטייתו המינית.

במהלך העבודה על הספר חזר טל לגן העצמאות עם מצלמת נסתרת המצלמת בחושך, בניסיון לשחזר את מה שחווה בעבר באותו הגן.

"ברוב המקרים היה כל כך חשוך עד שהמצולמים לא ראו אפילו אחד את השני. המצלמה צילמה אוטומטית סרטונים ותמונות ובהמשך הייתי מגיע הביתה, מחבר את המצלמה למחשב ומגלה מה המצלמה צילמה. מתוכם בחרתי את הצילומים שמעבירים יותר רגש, מספרים את הסיפור ולא חושפים את האנשים מאחורי הדמויות".

איך זה הרגיש לחזור לגן העצמאות?

"זה לקח אותי אחורה בזמן כי מגיל 19 לא חזרתי לשם. גם להתקרב לאנשים בידיעה שהם רוצים שתצטרף לסקס בלי לדעת שהם מצולמים, הרגיש מוזר. הייתי צריך להתקרב אליהם כדי לצלם כמה שיותר מקרוב, וזה הוביל למצבים של הטרדות מיניות ואנשים שמקללים אותך ונוגעים בך. זו חוויה לא פשוטה, אבל זו הייתה חוויה הכרחית כדי להביא את הדבר האמיתי".

הגן הרגיש לך כמו בעבר, או שמשהו השתנה?

"הגן עבר שינוי והיום הוא יותר מואר ועם פחות שיחים, אבל עדיין יש אזורים חשוכים שאנשים נפגשים בהם. יש היום יותר עובדים זרים, אבל תמיד היו ערבים, אנשים נשואים וגם צעירים. ראיתי שם אנשים שהזכירו לי אותי כשאני הגעתי לגן בפעם הראשונה, וזה עשה אותי ממש עצוב. כי הרגשתי פתאום שאני מסתכל על עצמי באיזה שהוא מובן. דיברתי איתם כדי לשמוע ולמה הם בוחרים להגיע לשם ולא להשתמש באפליקציות. הנשואים אמרו שזה נוח להם והצעירים אמרו שהם מעדיפים את זה ככה כי זה לא משאיר שום עקבות".

את המסר החשוב העביר טל באמצעות הקדשת הספר לאביו, על מנת להראות לו שזה מי שהוא, בתקווה שיום אחד יקבל אותו.

הזמר המזרחי ההומו הראשון

עבודה ותיקה יותר המציגה פנטזיה עיצובית היא של דן מוקטל, בוגר לימודי עיצוב רב תחומי בשנקר, שבחר להמציא ולמתג את זמר המזרחית ההומו הראשון.

דן, המעצב האחראי על עיצוב החומר הפרסומי לליין המסיבות 'אריסה', שילב בעבודתו את הדברים שמייצגים אותו כהומו מזרחי.

עבודות גמר בנושא גאווה
נתי, הזמר ההומו המזרחי הראשון | צילום: דן מוקטל

"כשאני יצאתי מהארון חיפשתי דמויות כאלה, מישהו שאוכל להתחבר אליו, והוא יוכל להבין את המקורות שלי, את ההשראות שלי ואת שפת הדיבור שלי – הומו ומזרחי. לא היה לי את זה ועדיין אין את זה, למרות שה נראה לי חיבור נכון ומתבקש".

דן יצר את נתי, הזמר המזרחי ההומו הראשון, ואת שלושת אלבומיו המייצגים את המסע שעבר כזמר מזרחי שיוצא מהארון.

"ניסיתי לתמצת את כל מה שלמדתי לפרויקט אחד, החל מעיצוב פונטים ועד הסטיילינג, כאשר מטרת העיצוב הייתה לעבור יחד עם נתי את האבולוציה שהוא עובר. כל דיסק מסמל תקופה בחיים - האלבום הראשון מסמל את התקופה בה הוא יוצא מהארון ומקבל דחייה מהוריו, זהו דיסק מאד לא שגרתי בזמר המזרחי, בו אין בדרך כלל שירי מחאה ובטח שאין שירים שיוצאים נגד ההורים. אחרי הדיסק הזה מגיעים ההצלחה והכסף, והוא עובר לקיסריה וחי את החיים הטובים, על כל המשתמע מכך. האלבום האחרון הוא סגירת המעגל עם הראשון, ובו נתי חוזר למקורות ולשכונה ומבקש סליחה מהוריו. אותו צילמתי  בבית המשפחה של דן ברמלה, כדי שהכל יהיה כמה שיותר אותנטי.

עבודות גמר בנושא גאווה
האלבומים של "נתי" | צילום: דן מוקטל

האם לדעתך זהו מסלול מתבקש של זמר מזרחי הומו?

"אני לא חושב שהמסר שלי הוא 'יאללה תצאו מהארון', אבל היה לי חשוב לעשות את ההכלאה הזו בין העולמות וליצור נראות הומו ארוטית גם בז'אנר המזרחי. אני לא בא להטיף לאף אחד ונותן לכל אחד לעשות את הדברים שלו בדרך שלו, אבל אני חושב שהפרויקט מעלה שאלות ותהיות, איך זה שזה עוד לא קיים? אני חושב שהחיבור הזה מאוד נכון ובא לי שיהיה כזה זמר".

אתה חושב שזה היה יכול להיות מוצר אמיתי?

"מבחינתי הוא כבר מוצר אמיתי, רק חסר להכניס אותו לאולפן הקלטות. עבדתי עם המון זמרים מזרחיים לפני ובמהלך הפרויקט, והיה לי מאוד חשוב שהכול יהיה אותנטי, כך שבניתי מותג שמאוד מחובר למציאות. העיצוב שלי הוא פחות קונספטואלי ויותר מסחרי וקומוניקטיבי, מה שמקל על החיבור למציאות".

השמיים הם הגבול, לא רק בעיצוב

פרויקט הסיום של אליה צ'צ'יק, בוגרת בצלאל, כבר שבר את האינטרנט, אך מה שרובכם עדיין לא יודעים, הוא שהפרויקט הצבעוני והעליז מבוסס על זיכרונות הילדות שלה.

"בילדותי גרתי בהמון מקומות והייתי טסה המון בעולם, כך שחלק גדול מהילדות שלי עבר במטוסים, וטסתי כמעט בכל חברת תעופה אפשרית", מסבירה אליה, "במקביל, כשהייתי בת 7 יצא הסרט 'פרסילה מלכת המדבר', ואמא שלי, שהייתה הבעלים של אולם קולנוע, אהבה מאד את הסרט והקרינה אותו במשך תקופה ארוכה. ראיתי אותו יחד איתה עשרות פעמים ופיתחתי חיבה לדראג שנמשכה לאורך כל השנים. במהלך הפרויקט חשבתי על המסע שהן עברו בסרט ועל התגובות שהן קיבלו. גם האוטובוס בצבעי לוונדר, שהוא צבע עם המון משמעויות בקהילה, היה ההשראה שלי, ורציתי להביא את זה למקום יותר חדש".

האם היה לך מסר ספציפי שרצית להעביר בעבודה שלך?

"אני חושבת שהרבה דברים עוברים שם, זה תלוי עד כמה מסתכלים לעומק. אני אישית לקחתי את זה למקום אישי שלי, שקשור לילדות שלי ולאמא שלי, אבל זה יכול להיות גם מסר לקהילה היום. אני אוהבת להשאיר את זה פתוח ולאפשר לכל אחד לראות את זה אחרת".

היה מישהו שפירש את הפרויקט בצורה שלא חשבת עליה?

"משהו אחד ששמעתי ומאוד ריגש אותי הייתה הפרשנות של אחד המרצים, שאמר לי שזו סגירת מעגל עם אמא שלי, ושהוא ראה בפרויקט איך אני חוזרת לעבר ויושבת שוב עם אמא שלי לראות את הסרט. זה מאוד ריגש אותי שזה מה שהוא ראה בעבודה, בעיקר בגלל שאמא שלי נפטרה לפני חמש שנים".

עבודות גמר בנושא גאווה
טיסת דראג | צילום: אליה צ'צ'יק

הסרטון צולם במרכז ההדרכה של אלעל, לאחר שהחברה הסכימה לאפשר לאליה לצלם את הסרט, ומשתתפים בו חברים מוכשרים של אליה שעשו הכל בהתנדבות. בנוסף לסרטון הבטיחות, הפרויקט כולל מיתוג מלא של חברת התעופה, כולל בקבוקי השתייה, חבילות בוטנים, בקבוקי מים, תגיות למזוודות, וכן אפליקציה המאפשרת הזמנת טיסות ליעדי החברה.

את חושבת שזה היה יכול להיות מוצר אמיתי?

"לדעתי זה לגמרי יכול להיות מוצר אמיתי. כשחשבתי על המיתוג חשבתי על משהו שיכול להתקיים במציאות. גם הרבה סטרייטים שראו את הפרויקט אמרו שהם היו שמחים לקנות כרטיס לטיסה כזו. למה בעצם לא לפתוח חברה שהדיילים בה הם חברי הקהילה, והיא טסה ליעדים גאים? אפשר גם  למכור חבילות לטיסה לצורך נישואים גאים או לצורך ניתוח אם מדובר בטרנסג'נדרים, או חבילת טיסה ממצעד למצעד בחודש הגאווה. השמיים הם הגבול".