מעולם לא הייתה בישראל סדרת נוער כל כך גאה כמו "מקיף מילאנו", שתעלה ביום שני הקרוב ב"כאן חינוכית". הסדרה, שנוצרה על ידי אבנר ברנהיימר, נוי כרמל ויאיר פרי, חוגגת את האושר שנמצא בביטוי עצמי, ולדברי פרי, מדובר ביצירה מהפכנית. "רצינו להביא לקהל הטרוסקסואלי את הקשיים והאתגרים של החיים בארון", הוא מספר. "אם בזכות הסדרה, אפילו סטרייט אחד יבין שהומו זו לא קללה ויפסיק להשתמש במילה הזו ככזו, השגנו את מה שרצינו".
הסדרה עוקבת אחרי עומר (השחקן יונתן ווסק), נער במגמת מכונאות בתיכון מקצועי, אשר מתגלה כסיפור סינדרלה של עולם האופנה. ההצלחה לא באה בקלות, וכדי להצליח לפרוץ כמעצב צעיר הוא מחליט להתחזות לגיי.
פרט לעומר, אנחנו פוגשים בסדרה עוד שתי דמויות של הומואים, אבל אמיתיים. הראשונה היא של רפאל (אקי אבני), מנהל מגמת האופנה שזכור לנו מהסדרה "יש לה את זה", הנושא איתו צלקות מתקופת התיכון. השנייה היא דמותו של גור קליימן, נער הומו שלומד במגמה המדוברת ומעורה מאוד בחיי הקהילה הגאה.
את גור מגלם השחקן הצעיר גל ניסים (24), שהוא ההפך הגמור מהדמות שלו. בסדרה, גור מחוץ לארון, הוא חניך בארגון הנוער הגאה ויגן בחירוף נפש על האג'נדות הקוויריות שלו. הבן אדם היחיד שעוד לא יודע עליו זה אבא שלו, שמתבטא לא מעט נגד להט"בים, וקיים ספק גדול אם יקבל את בנו ברגע שיספר לו.
לעומתו, ניסים דווקא בחר להדחיק את הנטייה המינית שלו בתקופת התיכון והעדיף להתרכז באומנות ויצירה, עד שיצא מהארון לאחר שירותו הצבאי. "למדתי המון על עצמי בזמן שעבדתי על התפקיד והשלמתי את תהליך היציאה מהארון", מספר ניסים בשיחה עם mako. "כשהייתי ילד לא ראיתי דמויות כאלה על המסך".
לצד הנראות ההכרחית והחשובה של הקהילה הגאה על המסך, הסדרה מציפה סוגיות חברתיות נוספות שהן חלק בלתי נפרד מחייהם של בני נוער, כמו דימוי גוף, הפרעות אכילה, פרטיות בעידן הרשתות החברתיות, גזענות ויחסי מין, כל זה עם המון רגישות ואופנה. הסדרה נותנת גם ייצוג נהדר לנמוכי קומה, בדמותה של מנהלת בית הספר (השחקנית בת-אל פאפורה). בנוסף, יועצת בית הספר היא ערבייה (לנא זריק) ואחד החברים לספסל הלימודים הוא אתיופי (יוני מלס). כל אלו מוכיחים כי גם שוק הטלוויזיה המקומי מתחיל להבין את מה שבהוליווד כבר התחילו ליישם - גיוון הוא לא אופציה, אלא מחויבות.
"חשבתי שהנטייה המינית שלי תעבור מעצמה"
ניסים, תלמיד שנה שנייה בבית הספר למשחק "ניסן נתיב", נולד וגדל בחיפה. הוא בן הזקונים במשפחה מסורתית, ובין אחיו ואחותו הגדולים לבינו יש הפרש של 14 שנים. סביו היה רב גדול בקהילה היהודית באודסה שבאוקראינה (אז בריה"מ), עד שעלה לארץ עם משפחתו בסוף שנות השמונים, וניסים מספר שהדת תמיד הייתה חלק מרכזי בחייו. "הדלקנו נרות, קידשנו ודיברנו על פרשות השבוע, והיינו חברים טובים של אלוהים", הוא נזכר.
כיאה לחינוך הסובייטי, הוריו עודדו אותו לעצמאות ולימדו אותו להסתדר בעזרת עשר אצבעותיו. "אמא שלי תמיד אמרה לי שאני לא יותר טוב מאף אחד, אבל שאף אחד לא יותר טוב ממני. האמונה הזו היא מה שגרמה לי להצליח", סיפר. "לא היה לנו הרבה כסף בבית. אמא הייתה המפרנסת העיקרית ואבא היה בין עבודות. כשרציתי להזמין פיצה, לימדו אותי לחפש מתכון וללמוד להכין בבית לבד. הגישה הזו הפכה אותי לאוטודידקט בכל דבר שאני עושה וגם עזרה לי להיות השחקן שאני היום".
ניסים התחיל ללמוד משחק כבר בגיל 13 בבית הספר לאמנויות "רעות" שבחיפה. מאז, הוא מיוצג בסוכנות השחקנים ליטוין בהנהלת דנה ליטוין, ומעולם לא עזב את הבמה. בשנה האחרונה של שירותו הצבאי, הוא לקח חלק בקבוצת התיאטרון "גם וגם" בהובלת יגאל אבן אור ז"ל, ובמסגרתה השתתף בהצגה מקורית בפסטיבל הפרינג' בעכו.
אחרי השחרור, הוא אזר אומץ ויצא מהארון בפני הקבוצה באחד השיעורים. "ידעתי שאם אני רוצה להיות שחקן אני קודם כל חייב להבין מי אני", אמר. "הגעתי למסקנה שאני חייב להיות אותנטי ולהודות שאני הומו - קודם כל בפניי, ולאחר מכן בפני החברים והמשפחה".
לא הרגשת בנוח לצאת מהארון בגיל צעיר יותר?
"פחדתי שיקטלגו אותי בתור 'גל ההומו' ולא יבינו שזה רק חלק אחד שלי. בימים ההם בעיקר התעסקתי בשאלות כמו מה זה אומר להיות הומו ואם אני צריך להשתייך לקבוצה מסוימת של הבנים או הבנות? העסיקו אותי דברים הקשורים בדת, כמו האיסור על משכב זכר. בתור אדם מאמין, בחרתי לא לחשוב על ההעדפה המינית שלי או על מיניות בכלל. האמנתי שאם לא אתרכז בזה, זה יעבור מעצמו. אפשר לקרוא לזה סוג של הדחקה, שהביאה אותי לזה שאיבדתי לחלוטין את הזהות שלי ולא ידעתי מי אני יותר. גיליתי את עצמי שוב דרך המשחק".
מה הביא אותך לשים בצד את ההעדפה המינית?
"בשירות הצבאי כלוחם איסוף קרבי היה הכי מאתגר. בצבא יש המון עיסוק סביב מה זה להיות גבר וטהרת המאצ'ואיזם. החיילים לא זיהו שאני גיי וזה דווקא עודד אותי להישאר בתוך הארון. ידעתי שאם אני אצא, יהיו חיילים שלא יקבלו אותי ולא הייתי מוכן להיות החלוץ שמסביר להם למה להיות גיי זה בסדר ולגיטימי. לפעמים אני מרגיש שמצופה מהומואים לרוץ ולספר לכולם, אבל בסביבה הקרובה שלי אף פעם לא הרגשתי שדחפו אותי, ואולי גם בגלל זה נשארתי בארון. אני מציע שכל אחד ואחת ידברו על זה רק עם מי שהם רוצים. זכיתי בהמון אנשים בדרך שעזרו לי בתהליך הזה, בהם חברים ומשפחה מקסימים".
היום ניסים מתייחס ליציאה שלו מהארון כתהליך "קסום ונפלא" בדרך למציאת אושר, שעזר לו להרגיש שלם יותר עם עצמו, ולפני שנתיים הוא עבר לתל אביב כדי להתמקצע ולהתפתח בתחום היצירה האישית והמשחק. הוא השתתף בסדנאות מקצועיות, לימד את עצמו עריכת וידאו, סאונד, צילום סטילס ונגינה, ויצר סרטים קצרים לרשת. אחד מהם, "כרובי רקובי", זיכה אותו בשנה שעברה במענק של מפעל הפיס, במסגרת התחרות "תוצרת בית-יצירות אמנות מצולמות ברוח הזמן והמקום". באותה תקופה, הוא גם עלה עם הצגת יחיד, "דוקטור אור", במדיטק שבחיפה.
"פחדתי שלא יתנו לי לשחק סטרייט"
בשנה האחרונה הוליווד סוערת סביב סוגיית ליהוק הטרוסקסואלים לתפקידים של להט"בים. הדעות שונות ומגוונות, אך יש נטייה לדרוש כי דמויות להט"ביות יגולמו בלעדית על ידי שחקנים להט"בים, שעל פי רוב לעולם לא יזכו לגלם תפקידים הטרוסקסואלים. ניסים עצמו מאמין כי ליהוק לא צריך להיות אף פעם על העדפה מינית, אלא על בסיס כישרון ומסירות בלבד.
"אני לא מאמין שהומואים צריכים לגלם תפקידים של הומואים או להפך", הוא מסביר. "שחקנים מקבלים תפקידים על סמך היכולות שלהם והרגישות שהם מביאים לתפקיד. אם מלהקים שחקן הומו, ערבי או אתיופי רק כדי שיוכלו להגיד שיש ייצוגיות בקאסט, זה חוטא למטרה. אנחנו צריכים לעסוק בבני אדם ולא בהגדרות, תבניות חברתיות או העדפות מיניות של שחקנים".
לעומתו, יוצר הסדרה פרי מציג נקודת מבט שונה ומשתף שהיה חשוב לצוות היוצרים ללהק לתפקיד של גור שחקן הומו מחוץ לארון, ולו כדי לתת הזדמנויות לשחקנים גאים צעירים. "במקרה של עומר, שמתחזה להומו בסדרה, כולם בתיכון מקבלים אותו אחרי שהוא יוצא מהארון וזה בכוונה", הוא מוסיף. "היה לנו חשוב להעביר מסר מנרמל בנוגע ליציאה מהארון. עוד סוגיה שהייתה חשובה לנו היא ליצור מגוון דמויות של הומואים ולא להציג תבנית מסוימת, על איך הומו צריך להתנהג או להיראות".
גל, איך התכוננת לגלם את גור?
"בשונה ממני, גור הוא בחור אמיץ שעומד על שלו, נלחם על האמונות שלו ולא נותן לאף אחד לדכא אותו. לדעתי הוא המראה החדשה של הקהילה בטלוויזיה - כזה שלא מוותר ולא מבטל את עצמו בשביל אף אחד. עם זאת יש גם הרבה קווי דמיון, כי שנינו חווינו בתיכון את שאלת השייכות בין הבנים לבנות, ועסקנו בשאלות של מגדר וקבלה עצמית. בזכות העבודה על הדמות, השלמתי את תהליך היציאה מהארון ואפילו סיפרתי לסבא וסבתא שלי. סבתא חצי שומעת והם הגיבו בצורה מקסימה ומצחיקה. הם ישר אמרו שהם מקבלים אותי ושהם ניחשו לפני".
הסדרה אמנם נותנת ייצוג לקבוצות שונות בחברה הישראלית, אבל ניסים מרגיש שבישראל אין מספיק תפקידים על הבמה, בטלוויזיה ובקולנוע כדי לתת ייצוג מספק למגוון האדיר הקיים בחברה. "כמי שגאה להיות שחקן גאה, הגיע הזמן לכתוב יותר תפקידים שיתנו ייצוג ראוי לקהילה הגאה ולמיעוטים אחרים בחברה הישראלית", הוא דורש. "אנחנו צריכים לראות יותר דמויות ערבים, אתיופים והורים גאים שחיים זה לצד זה, כי לא רואים ושומעים אותם מספיק".
"מקיף מילאנו" תשודר ב"כאן חינוכית" ובדיגיטל החל מיום שני, ה-19 באפריל, בשעה 20:00