גאווה ערבית: הומואים ולסביות פלסטינים יוצאים מהארון
עזבו אתכם מפחדים וחששות: פעם בחודש חוגגים הומואים ולסביות ערבים בחופשיות את זהותם במסיבת גאווה מחתרתית שמושכת 400 ערבים מכל הארץ ומהרשות הפלסטינית. המסיבה היא גולת הכותרת של ארגון "אל קאוס" (הקשת) - שמספק אוזן קשבת ובית חם לקהילה הגאה הפלסטינית."זה מדהים שסוף סוף יש מסגרת שאפשר לדבר בה ערבית בלי לפחד", אומר פאדי, בליין קבוע בליין
כ- 400 ערבים מכל הארץ חוגגים בגאווה
עמותת הבית הפתוח הקימה את הפרויקט כדי לתת עזרה ומענה להומואים פלסטינים שזקוקים למקום מפגש בטוח, שבו יוכלו לדבר על מה שהם מרגישים.
לאט-לאט אל-קאוס התחיל לצבור עוצמה. בעדינות ובנחישות הצמיחה כנפיים והפכה לעמותה בפני עצמה. ב-2007 היא נפרדה לשלום מהבית הפתוח, ויצאה לדרך חדשה עם מספר רב של חברים ערבים פלסטינים צעירים במטרה אחת ברורה: היכולת והרצון להפוך לקהילה עצמאית חזקה ותומכת.
אל-קאוס התחילה לערוך מפגשים לקהילת הלהט"ב הפלסטינית בת"א - יפו ובירושלים, יצרה קו תמיכה להומואים וללסביות שזקוקים לאוזן קשבת, וגולת הכותרת הייתה ונשארה מסיבת הגאווה הפלסטינית הראשונה שנקראת על שם העמותה.
פעם בחודש מגיעים עד כ-400 ערבים מכל רחבי הארץ ומהרשות הפלסטינית, אלה שבורחים משגרת היום יום הסגורה שלהם, אל תוך מועדון תל אביבי די פופולארי על גבול השברירי בין יפו לת"א וחוגגים את עצמאותם.
בזמן שאחנו בת"א היינו עסוקים בלדחוס ללו"ז שלנו את שלל מסיבות השונות והמגוונות, ממש מתחת לאף וכמעט מבלי שנרגיש אל-קאוס פתחה מהדלת האחורית של ת"א את שערי המסיבה שלה.
אז אמנם אנחנו לא רואים אותם במסיבות הגאווה על משאיות אבל הם חוגגים את חירותם בדיוק באותו אופן פעם בחודש במסיבה מסעירה משלהם, רק מאחורי דלתיים סגורות.
הסיבה שלא שמענו על המסיבות האלו היא בעיקר בגלל שבעקבות הפרסום הראשון על המסיבה, מארגניה קיבלו יותר מדיי טלפונים מאנשים ששאלו שאלות מוזרות ומחשידות.
שומרים על חשאיות וסודיות
זה מרגיש כאילו המסיבות מתקיימות רחוק מהראדר של הנעשה בתל אביב. הליין שומר בקנאות על הפרטיות ועל חשאיות האירוע. לא מחלקים פלייארים ופוסטרים, ונראה שרק מי שרוצה להגיע אל המסיבה, יודע איך. "נורא חשוב לנו שאנשים שמגיעים למסיבות ייהנו אבל גם שיישארו עם תחושה של בית. אנחנו כן מפרסמים בפייסבוק אבל רק לחברי העמוד שלנו. אנחנו לא רוצים שזה יהפוך למסיבה מסחרית ולכן אנחנו משתדלים לשים יותר דגש על כל העניין הקהילתי", אומר ב', אחד ממארגני המסיבה.
על אף שהמסיבה מכוונת לקהל הומו- לסבי פלסטינאי, מארגני הליין אינם עורכים סלקציה ומקבלים את כל מי שמגיע למסיבה לחגוג. "אין סלקציה", אומר ב'. "הקהל די מגוון, ואפשר למצוא פה גם תיירים ויהודים אין לנו סלקציה למי שנכנס, כל מי שרוצה יכול ומוזמן להגיע".
פאדי בליין קבוע במסיבות האל-קאוס מספר שלו ולחברים שלו נורא חשוב להגיע לכל מסיבה. "זה מדהים שסוף סוף יש מסגרת שאפשר לדבר בה ערבית בלי לפחד, וגם יש תחושת חופש ושחרור. יש כאן הכל והכל מקובל, ערבים, יהודים, גברים, נשים, לסביות, הומואים, טרנס, סטרייטים".
סיבה נוספת לתחושת השחרור היא שהמסיבות הן מקום מפגש למכלול זהויות, בעיקר הזהות המגדרית והזהות הלאומית. "אני רואה במסיבות דרך וגם מטרה", אומר פאדי. "המסיבות הן מבחינתי חלק מדרך לבניית קהילה. זה מקום של מפגש חברתי והתחלה של יצירת קהילה. זה גם מקום שאתה לא מתנצל על שום דבר בזהות שלך. במועדונים ובמסיבות אחרות אנחנו מתבקשים לשים את החלק הפלסטיני מחוץ למועדון לפני שאנחנו נכנסים. כאן זה מקום שלא מבקש את הדבר הזה, ההפך: הוא מטפח את הזהות שלנו".
על אף יחס קשה לגייז בעולם הערבי, אי אפשר להתעלם מהשיפור היחסי שחל במעמדם ובחייהם של גייז ושל לסביות במדינות שונות באיזור. במיוחד בקרב הקהילה הגאה הלבנונית וארגונים גאים במדינה, שזוקפים את קומתם.