קשה אולי לדמיין איך לפני 40 שנה הייתה תכנית טלוויזיה גאה שמסרה חדשות, הציגה מופעי קברט וראיונות עומק עם דמויות בולטות בקהילה – כותבים, שחקני פורנו, במאי קולנוע ורבים אחרים. התכנית נקראה "עיר הברקת" (בדיוק כמו זו של ארץ עוץ) והחלה את דרכה בניו יורק, פרי יצירתם של ארבעה גברים גאים. התכנית עלתה לראשונה לשידור ב-1976, אלו היו השנים הראשונות בהן התחילו רשתות השידור לשווק זמן שידור להפקות קטנות. יוג'ין סטאוויס, פרנק אודאווד וסטיבן באי רכשו זמן שידור, ובתמורה גבו כסף על פרסום.

המודל הכלכלי של התכנית החזיק מעמד שנתיים, עד שירדה מהאוויר ב-1978. כיום התכנית ממשיכה להתקיים בפינות האפלות של יוטיוב, שם אפשר לראות ראיונות עם ג'ון ווטרס הצעיר (יוצר הסרט "פינק פלמינגוז") דיוויין (שותפתו לפשע), והסופר לארי קראמר, שספריו היו כה שערורייתיים עד שנדחו הן מצד הציבור הרחב באמריקה, והן מצד הקהילה הגאה.

חלק מצוות התכנית התראיין לאחרונה, כדי לספר מה בדיוק הפך את התכנית הזו לכל כך מיוחדת, בשבילם ובשביל הקהילה. בראיון משתתפים סטיבן באי, האחראי על הצד העסקי של התכנית ובן הזוג לשעבר של אודאווד. אליו התחברו ווייקפילד פול, בימאי פורנו מוכר, והשחקן קן קליבן, שתפסו שניהם את כיסא המראיין בתכנית.

"זה היה מאורע תרבותי"

השלושה מתחילים בלהסביר איך התכנית רקמה עור וגידים. "פרנק התעניין בהפקות לטלוויזיה והיה פעיל מאוד בקהילה וזה פשוט קרה", נזכר ווייקפילד. "הכרה ציבורית הייתה משהו חדש שאף אחד לא ידע עדיין מה לעשות איתו", מסביר סטיבן באי כיצד התכנית הייתה פורצת דרך ביותר ממובן אחד.

"'עיר הברקת' הייתה התכנית הראשונה, ולא רק בגלל שהייתה גאה, להשתמש במה שקוראים לו שידור ממוקד", באי ממשיך, "הקהילה הגאה החלה לצאת אל האור, וניסינו לבנות תרבות וגם להרוויח כסף. לדעת שאפשר ליצור הפקה ברמה גבוהה ועדיין להרוויח כסף מפרסום, וזו הייתה המטרה". כך נראתה התכנית הראשונה:

זמרת הקברט סלמה אזורי מעידה על הצד יוצא הדופן של התכנית: "בכל זמן ומקום, בין אם בדפוס או בטלוויזיה או בכל דבר אחר, זה היה מהמקומות המעטים שהציגו מופעי קברט". באי מוסיף, "העבודה שאותן נשים עשו בקברט מעולם לא תועדה בידי אף אחד אחר. יש גם צילומים של דיוויין ב'אשת הניאון'".

>> "הייתי בגישה שלא צריך להסתיר בולבול בסרט"

>> מי מהדמויות הגאות באמת גיי במציאות ומי ממש לא?

"אנשים התחילו לדבר והשיגו יוצרים גדולים יותר ויותר, בגלל שזה היה כל כך רחב, מגוון מאוד", מעיד פול. "לא היית צריך להיות גיי כדי להשתתף בתכנית, אתה מבין, הרבה גייז אוהבים את שר ואני בטוח שאם שר הייתה בסביבה, סביר להניח שהייתה קופצת לביקור", קילבן מוסיף, "לדעתי זו הייתה חוויה משחררת, מרוממת ומאירה. זה היה מאורע תרבותי".