>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

עדי נס
אברהם ויצחק בתערוכה | צילום: עדי נס
אתם לא חייבים להבין אומנות כדי ליהנות ממנה, אבל תערוכת הצילומים החדשה עליה חתום הצלם המוערך עדי נס ונקראת "הכפר" תגרום לכם לחשוב ולהתרגש.

"לאורך כל השנים יש נושא מרכזי אחד שחוצה את העשייה שלי והוא קשור למי שהוא אני ולזהות שלי; אולי בגלל שאני גבר או גיי אני מתעסק בגבריות ויש אווירה הומואירוטית ששורה על התמונות, כישראלי אני מתעסק בישראליות, אני גם יהודי ולכך הייתה התייחסות בפרויקט "סיפורי התנ"ך", אני אומן ולכן יש רפרנסים לתולדות האומנות ביצירה, אני מעיר פיתוח במקור ורואים את זה בלוקיישנים שאני בוחר ואני ממוצא מזרחי אז לפעמים ליהוק המצולמים הוא בהתאם. בפרויקט "הכפר" יש לכאורה הרגשה שהרבדים של זהותי לא באים לידי ביטוי, אבל הפרויקט הזה הוא מעין פסיכודרמה שבה הדמויות השונות הן ייצוגים שונים של עצמך."

"הצופה זוכה לחוויה קולנועית"

סגנון הצילום המדוקדק שהפך למעין חותם של נס בא לידי ביטוי גם ב"הכפר", כאשר הצופה זוכה למעין חוויה קולנועית בתערוכה בה כל תמונה מבקשת להעביר תסריט כלשהו ולקדם את קו העלילה.

"סגנון הצילום שלי מבוים והעשייה של כל תמונה היא לפי מרכיבים של הפקה קולנועית שאני בונה, החל מסקיצה, story board, ליהוק, הלבשה, איפור ותפאורה. זו הפקה לכל דבר ולכן תהליך הצילום הכולל איטי יותר. סדרת "הכפר" כוללת 13 תמונות ולקח להפיק אותה כמעט 5 שנים, כך שאפשר לחשב בערך מה קצב העשייה של כל דימוי.

עדי נס
מתבסס על יצירה של פיקאסו. נער מוביל סוס | צילום: עדי נס
לרוב אני בוחר להנציח את הרגע הטריוויאלי, זה שליד ולא את הרקע הדרמטי, למשל בפרויקט "סיפורי התנ"ך" לא הצגתי את אברהם ויצחק כמו רמברנט או קרבאג'יו כשאברהם כמעט שוחט את הבן שלו, אלא צילמתי את הרגע האחר שהתחברתי אליו בסיפור כשאברהם יורד מהר מוריה לבדו והסופר המקראי לא מספק הסבר לאן נעלם יצחק. בחרתי ברגע הזה ועליו ניסיתי לדרוש".

מטאפורה לישראל

"התמונה הראשונה שצילמתי הייתה של נער מוביל סוס, שמתבסס על ציור של פיקאסו שמדבר על הפנטזיה והחיבור של האדם עם הטבע. הנער השחרחר מייצג את מבטו של האאוטסיידר על הכפר, החלום כביכול של ארץ ישראל היפה מנקודת מבטה של ישראל השנייה. בשעה שהוא רוצה להיות כמותם, הוא בעצם הפנטזיה שלהם- כולם רוצים להתחבר לדבר היצרי הזה, ל-לרכב על סוס בלי אוכף, להתחבר לים תיכוניות הזאת. התמונה מדברת על כך שכל אחד הוא הפנטזיה של האחר."

נס מספר, כי מוזת "הכפר" ניצתה בו בעודו מסיים את אחת מיצירותיו הבולטות, פרויקט "סיפורי התנ"ך".  

"סיפור המסגרת של התערוכה היה סיפורי התנ"ך במציאות העירונית בה הגיבורים המרכזיים היו הומלסים ואנשי רחוב. הרגשתי שאני רוצה להתאוורר מהלוקיישנים הכבדים של העיר ומהאווירה הזו של ה- low life, ביקשתי את המרחבים, את השמיים הכחולים וכך נולד "הכפר", הוא מספר.

"בניתי כפר שהוא מטאפורה לישראל, מקום קטן שהוקם אחרי טרגדיה. אמנם הנופים ירוקים והאנשים יפים אבל יש אווירה טעונה של סוד או טרגדיה שנמצאת בין השורות והיא תמיד נוכחת למרות שאף אחד לא מדבר עליה".

עדי נס
העטלפים בתולדות האמנות מייצגים את החרדות והמיניות | צילום: עדי נס
בכדי לייצר רגע דרמטי, הוא הלך על עימות בין הפכים - העולם המואר מול האפל, יצר מול השכלתנות, הפתוח מול הסגור, ניגודים שמייצרים הרגשה שיש סוד במקום, ועד שלא מתקנים אותו או חושפים אותו החיים שם לא הרמוניים ולא זורמים.

"פיזרתי רמזים לסוד והתמונות בתערוכה גדולות מאוד כך שאפשר להיכנס לכל הפרטים, למשל בתמונה של הבחורים שמחזיקים עטלף. הלבבות שחרוטים על הרעפים מאחורי הנערים נלקחו מלוגו של חברה צרפתית שסיפקה רעפים לבניית הישובים הראשונים בארץ, ואימצתי אותם כדי לצבוע את התמונה בסוד רומנטי, באנשים שנוגעים במיניות ותשוקה שמשתחררת בחושך, תחת הרעפים בעליית הגג. העטלפים בתולדות האומנות מסמלים את החרדות ואת הדברים שקשורים למיניות, אלו רגעים שמשלבים סטייל עם לכלוך".

בוחר במכוון אמנים שהיו או נחשבו לגייז

"הפרויקט כולו מבוסס על דמויות ומאפיינים שליקטתי מסיפורי הטרגדיה היוונית כמו התיש, המקהלה היוונית והגיבור הטראגי. בתמונה אחרת, דווקא הנשים שיושבות סביב הנער הזה מסרסות אותו. הן אלות הגורל שתפקידן לשפוט את האדם וזה המקום שבו הוא מקבל דין וחשבון על ההתנהלות שלו בעולם האור. הן הדמיון שלו, הפנטזיה אבל הפנטזיה היא גם זו ששופטת אותו."

עדי נס
אלות הגורל מסרסות את הנער | צילום: עדי נס

נס חי ונושם אומנות, אותה הוא מבטא לא דרך יצירותיו בלבד אלא גם באופן בו הוא בוחר להתבטא, באומנים והזרמים מהם הושפע ובאמונה שלו ביכולתה של האומנות לשנות את פני החברה.

"כהומוסקסואל שגדל בעיירת פיתוח בה "הומו" זו הייתה קללה וגם לא היה אף אזכור בתרבות העברית לנטיות מיניות שיכולתי להתחבר אליו, בחרתי מתחילת הקריירה שלי לצטט אמנים שזוהו עם תרבות הומואית, כמו קרבג'יו, מיכאלאנג'לו ולאונרדו".

עדי נס
מה שלא תעשו, העיקר תתעמקו בפרטים הקטנים | צילום: עדי נס
נס מדגיש עד כמה החברה הישראלית עברה דרך גדולה בעשרים שנה האחרונות. "אני חושב שכל המסע של החברה והקהילה הגאה בכלל, קשור לעבודה של יוצרים, כמו למשל כשמשורר כותב שיר, אמן עושה תערוכה או צייר מצייר ציור. כשיוצרים עושים צעד קדימה מבחינת העשייה ההומואית שלהם, זה מביא במהירות לשינוי פוליטי".

נס מציין את סרטיו של איתן פוקס, ביניהם "אפטר" ו"יוסי וג'אגר" העוסקות במערכת היחסים בין קצין לחייל, ציוריו של גרשוני שתיאר את אהבתו הגדולה לחייל ועבודותיו של תמיר להב. "כולם פעולות במרחב התרבותי שיצרו דעת קהל שהובילה לשינוי מהותי."

בין אם ביקרתם בתערוכת צילומים בעבר ובין אם זו הראשונה שלכם, ל-נס חשוב שיקרה דבר אחד- תתעמקו.

"היום, בעולמנו המוצף בדימויים, כשכולם מצלמים בסלולרי ומשתפים תמונות באינסטגרם, אני רוצה לתפוס את הצופה ולגרום לו להתעמק עוד רגע בעבודות הצילום, לראות מה יש בהן ליותר משבריר של שנייה"."

תערוכת "הכפר" מציגה בגלריה "זומר" רחוב רוטשילד 13, תל אביב

התערוכה תמשך עד ה- 28.6.2012 הכניסה חינם

 

>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה

>> אירועי הגאווה 2012 – כל העדכונים