>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
החוויה השניה היתה זו שנותרתי איתה ימים רבים לאחר מכן, רצון להמשיך ולקרוא את החוויות של אותו נער, שמתמודד בו זמנית עם מות אימו, המשיכה הסודית לגברים, אהבה ראשונה לנער בגילו והצורך להציג בסוף השנה עבודת גמר בצילום.
תיקון ליציאה מהארון
על השאלה מה יש בספר שעורר אצלי תגובות כה עמוקות, אני אענה לעצמי, ככל הנראה. הבמה כאן מוקדשת לפניגר, בן 35, נשוי לאייל דובינסקי, יליד הקריות המתגורר כיום באוסטרליה, שאחרי שנים רבות בעבודה בחינוך בלתי פורמאלי, החליט לפתע להוציא לאור ספר.
אם תשאלו את פניגר, זה לא היה כל כך לפתע. "לפני 4.5 שנים הייתי בין עבודות, והיה לי רעיון לכתוב ספר. ידעתי שאני יודע לכתוב אבל היה חסר לי סיפור. התחלתי לעשות תרגיל כתיבה אסוציאטיבית כל בוקר, ממנו התחיל להבנות סיפור של משפחה בת 4 נפשות שלכל אחד מהם יש סוד, וכל אחד מהם מתמודד עם הסוד בצורה שונה".
בשלב מסוים, זנח פניגר את הפרויקט. "החלטנו להתחתן והגיע המעבר לאוסטרליה. לפני שנתיים מצאתי את המחברות, התחלתי לקרוא אותן, וזה היה שעמום נוראי. אבל משהו ברעיונות שכתבתי שם התחילו להצית משהו בתוכי. התחלתי לכתוב".
פנגיר הבין שאין לו סיפור על 4 הדמויות. "נפטרתי מנקודת המבט של האבא ושל האחות ונשארתי עם אורי ועם האמא, שיוצגה במכתבים שאורי מוצא, אבל בשלב העריכה גם הסיפור של האימא ירד.
מה היה הדבר הכי מאתגר בתהליך?
"המעבר בין הטיוטה הראשונה לשניה. יותר מלנסות להבין את הדרמה של הדמויות ולצלול אל תוכה, באופן שהוא קצת חסר רחמים, בהתחלה מה שיותר הניע אותי היה לעשות תיקון לסיפור שלי".
פניגר הבין על עצמו שהוא הומו כבר גיל 13. "למרות שהיה לי ברור שההורים שלי יקבלו את זה בצורה סבירה ואף אחד לא יעיף אותי מהבית, הייתי תקוע בארון הרבה שנים. יצאתי מול ההורים בסביבות גיל 20, ומול חברים התחלתי בצורה איטית, טיפין טיפין, לצאת בסביבות גיל 17. בסופו של דבר לא נכוותי, התהליך היה נטול טראומות. רוב האנשים הקרובים קיבלו בצורה מקבלת וטובה. היו כאלה שנדרש להם תהליך יותר משמעותי, במיוחד אבא שלי שהיה לו קשה עם זה, אבל עברנו תהליך מקסים וזה הפך לנון-אישיו בכל קנה מידה אפשרי ומאוד קירב בינינו".
פניגר מספר כי היה ילד מאוד חמוד, לא מרדן. "התמודדתי עם הדברים ביני לבין עצמי. אחת החברות שלי שקראה את הטיוטה הראשונה נכנסה בי. היא אמרה שהכל נורא נחמד, כמו היפה בוורוד, מקבלים אותו יפה ונהנים מזה שהוא הומו, אבל זה לא מעניין. במעבר לטיוטה השניה קצת נטשתי את הצרכים שלי ועברתי לצרכים של אורי והדמויות בספר".
הכניס את האינטימיות לסקס בין גברים
המעבר שפניגר עשה מסיפור ורוד לסיפור קשה על בחור ורוד, הוא דרמטי ומטלטל. בכתיבה משובחת הבונה דמות מורכבת ועמוקה, עובר אורי של פניגר תהליך התמודדות מורכב עם מוות פתאומי ולא מדובר של אם, אשר יחד עם סודות נוספים הופך אותו לסגור, ציני ובועט, בו זמנית שהוא נואש לתמיכה ואישור.
פניגר משרטט באופן מרתק את תהליך ההתמודדות וההתבגרות שלו, הכולל התחלה של יציאה מהארון, התאהבות ראשונה ובהמשך גם חבר ראשון, במקביל להסכמה לגעת קצת יותר לעומק בפצע כה קשה כמו מות האם.
הבחירה לעסוק בדמות של הומו היתה לך מובנת מאליה?
"כן. ספר ביכורים באופן מסורתי עוסק בתכנים אישיים. חלק מהעניין של סיפור היציאה מהארון בצורה כה מפורטת, שמביאה את מאחורי הקלעים של העניין, מצאתי אולי בכתבות 7 ימים של מפורסמים. ללוות גיבור או דמות לאורך תהליך מאוד ארוך ומקווה שמעמיק, זה משהו שלא מצאתי בספרות העברית. סיפור שלי אישית היה חסר".
גם התיאור של הפעם הראשונה הוא לדעתי מאוד נדיר.
"אני חושב שבאיזשהו אופן הרעיון של סקס בין 2 גברים אצל הרבה אנשים נתפס כלא אינטימי, אפילו בהמי ומגעיל. לכן הדבר המרכזי שהיה לי חשוב בסיפור הזה הוא להכניס פנימה את האינטימיות. אני מקווה שיש בו משהו שיעשה שינוי, לא שזו היתה הסיבה להכניס את זה לספר. זה חלק אינטגרלי וחשוב מהספר, משהו משמעותי שאורי עובר, וזה משמח אותי לשמוע על התגובות, גם אם אומרים לי 'היה לי קשה'. בסדר, אז תתמודד".
לא פחדת מספר שיהיה הומואי מדי?
"השאלה עלתה. לא רצינו לתייג אותו כספר הומואי, מאחר והוא לא רק כזה. הוא עוסק בהתבגרות, בהתמודדות עם אבל, בבניית זהות, אחרת לא היה מעניין אותי לכתוב את זה".
בחרת למקם את העלילה בתחילת שנות ה-90, זמן שבו אתה וגם אני יצאנו מהארון, תקופה שלא קשורה לימינו בהרבה מובנים.
"החוויה של ההתמודדות בזמנו עם הזהות המינית והבדידות היתה יותר מזוקקת. גם היום אתה יכול לחוות את מנעד הרגשות הקשורים להתמודדות עם יציאה מהארון, אבל הפרקטיקה תהיה אחרת לגמרי. היום אתה יודע שזה קיים, יש מצעד, יש קהילה ויש לאן ללכת".
פניגר מספר, כי הבין מתוך התגובות, שהעובדה שהעלילה מתרחשת בתקופה אחרת, טרום אינטרנט והבליץ ההומואי שעובר עלינו ב-15 השנים האחרונות, עושה את הספר במידה מסוימת לעל זמני. "נתתי את הספר לכמה הומואים בגילאי 24-26, והתגובות שקיבלתי היו כמו 'לא האמנתי שאקרא על החוויות שלי בספר'. זה הפתיע אותי".
מה הכי הפתיע אותך בתגובות שקיבלת?
"אנשים נורא עסוקים במה שלי בספר ומה לא שלי, איפה אני נגמר ואורי מתחיל. זה נורא הצחיק אותי, אתה לוקח קול של אדם מסוים ומלביש על אדם אחר, שם אותו במקום שקרה לך בו איקס וגורם לו לעשות Y, מכניס סיפור שחבר סיפר לך פעם. הכל נשמע מוכר אבל שום דבר הוא לא מהמציאות. קיבלתי תגובות כמו 'אני מרגיש שאני נכנס לך לפרטיות, קשה לי לקרוא את זה'".
כן, הרי זו לא אוטוביוגרפיה.
"זו לא אוטוביוגרפיה, אבל כשאתה כותב ספר זה מתוך הקול הפנימי שלך, יש משהו שמדבר אותי. זה לא בלתי מובן לי לחלוטין, אבל זה באמת לא הסיפור שלי. זה הקרביים שלי אבל לא הסיפור שלי".
>> אני אוהב את הבן ההומו שלכם. למה אתם לא?