"הקושי העיקרי היה להתמודד עם זה שאין אלוהים, אפילו בדברים הכי קטנים. להפסיק לברך למשל זה מוזר, וזה יצר אצלי הרגשת בדידות מאוד גדולה. הרגשתי שאני בחור שחור, שאין לי מושג מה נכון ומה לא נכון. הייתי צריכה לארגן לעצמי את החיים, לבחור איך נכון לי לחיות".
את הדברים האלה אומרת נעמה הכהן, 32, נשואה, אשר יצאה בעשור האחרון משלושה ארונות בו זמנית: הארון הדתי, הארון המיני והארון היצירתי. הכהן, ששחררה לאחרונה שיר בשם "לשוש זלמן באהבה", מדברת עם mako גאווה על התהליכים המורכבים שהיא עוברת ועל הדרך בה היא משלבת בין אמונה באלוהים לבין חיים עם אישה.
הכהן נולדה לפני 32 שנה בבאר שבע, בת זקונים עם חמישה אחים ואחיות ושני הורים, כולם חובשי כיפות סרוגות. את החיים היא העבירה בשקט יחסי שהתחיל להשתנות מהותית אחרי השירות הצבאי. "במהלך הצבא לא הייתי מוגדרת כדתייה. אורח החיים הדתי שעמם אותי ורציתי להרגיש משהו אחר. היה משהו מלהיב בלחזור מהצבא וללכת למועדון או ללכת בשבת לים. אבל כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לחשוב מה באמת הדרך שאני רוצה לחיות בה. אז התחיל תהליך שלא היה פשוט. חזרה בשאלה נראתה לי תמיד מפחידה מדי, אז אמרתי לעצמי 'בואי נחזור אחורה'. התחלתי ללכת מחדש לבית כנסת, לתפילות שמאוד אהבתי. אני זוכרת יום שישי אחד שישבתי בעזרת נשים, מנסה להתפלל, ולא הרגשתי את מה שהרגשתי בעבר".
"בעולם הדתי זה מאוד ברור", היא אומרת. "אורח החיים מסודר, מאורגן, זה מאוד נוח ומקל. אני בטוחה שגם לדתיים יש קונפליקטים, אבל יש בהם משהו פנימי שאומר להם שיהיה בסדר, מעין כוח פנימי לפנות אליו. כשאתה יוצא לעולם החילוני אתה לא יכול להמשיך להשען על הדבר הזה. לי זה היה נראה בזמנו שחור או לבן - או שאת מאמינה באלוהים ואת נהנית מכל מה שבא עם זה - או שלא; אי אפשר להיות באמצע".
התפיסה החד ממדית של המציאות הכניסה את הכהן לטלטלה קשה, שהביאה אותה לארבע שנים של תהליך מורכב שכלל בתוכו טיפול פסיכולוגי. "זה היה תהליך של ארבע שנים והוא לא היה לי פשוט", היא נזכרת. "יש אנשים שחוזרים בשאלה בקלות ואני לא מצליחה להבין את זה. רק לאחרונה אני קוראת על סיפורים יותר קשים על אנשים שניסו לחזור בשאלה ולא הצליחו". במהלך אותן השנים היא גם החלה להודות בפני עצמה על המשיכה שלה לנשים: "כנערה היו לי חברים. אני כן מאמינה שהיתה לי גם משיכה לבנות, אבל היא לא קיבלה שום ביטוי, אפילו לא מחשבתי. רק במהלך הצבא הבנתי שאני נמשכת לנשים".
את חושבת שיש קשר בין החינוך הדתי לבין ההסתרה של המיניות מעצמך?
"אני לא חושבת שיש קשר. יש לי הרבה חברות דתיות לסביות שחיות אורח חיים לסבי והן חיות עם זה בשלום. אחרי שהשתחררתי מהצבא התפרסמה כתבה בעיתון בה ראיינו הומו דתי שאמר שהוא מאמין שאלוהים רואה את המכלול שבו, את האדם שהוא, ולא באמת מתעסק בשאלה את מי הוא אוהב. אני זוכרת שהיה בזה משהו מאוד מרגיע וזה נכון לטעמי".
"אנחנו נהנות מהעובדה שהתורה נכתבה רק לזכרים בלבד"
סיפורים מהסוג של הכהן, ליתר דיוק התגובה של המשפחה לאמת החדשה שלה, מלמדים דברים מפתיעים על הטבע האנושי. בכל הקשור לחזרה בשאלה היא אומרת שהיתה לה תמיכה בבית. "היה לי פחד מאוד גדול מאלוהים, אם אתה לומד על שכר ועונש אתה מתחיל לפחד מעונשים. אמא שלי ראתה שאני במצוקה כל כך גדולה, שהיא אמרה לי ביום שישי אחד בערב קחי את המפתחות של הרכב, תסעי ותראי שהכל יהיה בסדר. לא עשיתי את זה", היא אומרת וצוחקת. בכל הקשור למיניות שלה, התהליך היה קשה יותר. "בהתחלה היה להם קשה, כמו כולם, ולאט לאט גם לזה הם הסתגלו. היום יש קבלה הדדית".
את החיים שלה היום היא מגדירה בתור "זורמת באפור. "אני כן מאמינה באלוהים ויש את הדברים 'הדתיים' שאני עושה, כמו קידוש ביום שישי והדלקת נרות או התפילות שלי לאלוהים שהן יותר תפילות מהלב ולא תפילות מסודרות. אבל אני לא מגדירה את עצמי דתייה. אני נהנית מההגדרה החופשית שהעולם החילוני מציע".
איך זה מתיישב עם הלסביות שלך?
" אין איסור ביהדות על אורח חיים לסבי; אנחנו נהנות מהעובדה שהתורה נכתבה רק לזכרים בלבד. כשאתה עסוק בשאלת היציאה מהארון נראה לך שהמיניות שלך היא הדבר היחיד שמאפיין אותך, שמגדיר אותך, אבל אחרי התהליך הזה אתה רואה ומבין שזה לא רק זה. אני בטוחה שאם אנשים מצליחים לראות את זה אז גם אלוהים מצליח לראות את זה".
במקביל לכל זה גילה על עצמה הכהן שהיא נמשכת לעולם המוזיקה. "תמיד חשבתי שאני אהיה שחקנית", היא אומרת. "התחלתי ללמוד בבית השפר למשחק של יורם לוינשטיין ובמסגרת פעילות שנקראת במה פתוחה, שבה כל אחד יכול להגיש כל דבר שעולה על רוחו בתחום הבמה, שמתי לב שאני מביאה כל הזמן קטעים מוזיקליים. אמרתי לעצמי שזה כנראה אומר משהו. באותה תקופה ידעתי ארבעה אקורדים ועדיין הלכתי למבחני קבלה ברימון. קיבלו אותי עם הידע המצומצם שלי, זה היה נורא נחמד. למדתי שנה וחצי, לקחתי את מה שהייתי צריכה והמשכתי לבד".
הכהן מגדירה את עצמה בתור כותבת, מלחינה ומבצעת, וכימים אלו היא עובדת על אלבום הבכורה שלה. "אני וההרכב שלי הוצאנו כבר שני סינגלים. 'קבלת שבת' מדבר על התהליך הזה להיות שונה בתוך עולם דתי, ו'אלמלא הרוח' על בסיס שיר של לאה גולדברג המדבר על התחושות הקשות המתלוות לתהליך". היא מעידה על עצמה כמושפעת מיוצרים כמו טורי אימוס, פי.ג'י הארווי וקאט פאוור ואת המוזיקה שלה היא מגדירה בתור רוק אלטרנטיבי. המפיק שלה הוא מורפלקסיס (בני אסתרליס), ובהרכב חברים תומר ביטן על גיטרה, נטע ירמאי על צ'לו, יונתן ליבוביץ על גיטרה בס וגיא ביבי על התופים. "רוב השירים עוסקים בתהליך של היציאה מהארון והדת והחיפוש אחר העולם החדש, אחרי בית".
לקראת מצעד הגאווה שחררה הכהן שיר חדש ושמו "לזלמן שושי באהבה", שמספר את הסיפור שעברה החברה הישראלית עם הקהילה הלהט"בית. למה דווקא זמן שושי? "כי בזיכרון שלי הוא היה שם ראשון. חשבתי שזה מתאים לשחרר אותו בחודש הגאווה".
לזלמן שושי באהבה / מילים ולחן נעמה הכהן
שושי חלפו המון שנים
בואי נשים איפור על הפנים
נטשטש את הקשיים נלבש חיוך
תקופה יפה בפתח
שושי יקרתי נצא לשווקים
כבר לא צריך להסתתר בגנים
היום יש הומואים גם בערוץ הילדים.
כן, זאת תקופה יפה
כן זאת תקופה יפה
אז מה אם יש עדיין
הורים שמעדיפים את הילדים של השכנים.
כן, זאת תקופה יפה
כן, זאת תקופה יפה
הורים שלא יודעים געגוע
לילד הנגוע.
שושי מי היה מאמין בשנות ה-80
שטרנסג'נדר תיקח מקום הראשון בתחרות האירוויזיון
פוקס ואוחובסקי שוברים קופות
עברי בסיבוב הופעות
קורין החליטה בלי סודות
תקופה יפה בפתח
ב-26.6 תופיע נעמה הכהן ב"מותר לאהוב - ערב מוזיקה וגאווה", ערב שכל ההכנסות הן תרומה לבית דרור ופרויקט גילה - bama.acum.org.il/?p=10777
עוד ב-mako גאווה: