בהיסטוריה של העולם המוסלמי הומוסקסואליות הייתה תופעה נורמלית יחסית. האימפריה העות'מאנית הכריזה שהומוסקסואליות אינה פשע בשנת 1858, וקיימה הלכה למעשה מידת הכלה מרשימה להומואים וללסביות, יחסית לשכנותיה ממערב. הבריטים לעומת זאת עשו כל שביכולתם לכפות חוק האוסר על הומוסקסואליות בקולוניות שבשטחה, בין היתר בפלשתינה שתהיה לימים למדינת ישראל, בה יבוטל החוק רק ב-1988. ישנם לא מעט מוסלמים שמאמינים כיום כי הנביא מוחמד הגן ותמך במיעוטים מיניים ומגדריים, ובמבט היסטורי, מסתבר שיש הרבה יותר אזכורים להט"בים באסלאם ממה שחשבתם.

מוסלמים השאילו מהתרבות הפרסית את אהבת הנערים

אימפריות מוסלמיות כמו העות'מאנית, המוגלית והשושלת הספווית, חלקו שורש משותף בתרבות הפרסית העתיקה, שחלשה על התחום בין פרס להודו. המנהג נותר בחילופי הזמנים – גברים בעלי מעמד החזיקו במאהבים צעירים שנקראו אמראד. מהיום שבו אותם נערים צימחו זקן, הם הופקעו ממעמדם כאמראדים. ההיסטוריון היווני הרודוטוס טוען שהיוונים העתיקים שאלו גם הם את המנהג מהפרסים העתיקים.

באותם מקומות, מרגע שגבר הוכיח את פוריותו, הוא היה חופשי לבחור לו פעילויות מיניות אחרות, כמו נשים מחוץ לנישואין, זונות ונערים. החברה קיבלה את זה לחלוטין בקרב האליטות. ההיסטוריונית האיראנית אפסנה נאג'מבאדי, שתיעדה את ימי השושלת הספווית, תיארה את חיי המין של המלכים והאליטה השלטונית ללא כל שיפוט. המנהג התקיים במידה מסוימת גם בקצה המערבי של העולם המוסלמי ההיסטורי, באל אנדלוס.

"זה לא כפי שהיינו מגדירים הומוסקסואליות כיום", מסביר לודוביק-מוחמד זאהד, אימאם (תואר מנהיגות דתי מוסלמי) ממרסיי שבצרפת והומו מוצהר, "זה קשור לפטריארכיה: אם אני גבר, פטריארך, אני מרוויח כסף כדי שאוכל לאנוס כל מי שארצה, כולל נערים, שפחות ונשים. מוטב שלא לעשות אידאליזציה לתרבויות עתיקות".

גן עדן כולל גם בתולים, לא רק בתולות

אף מקום בקוראן לא מציין שבגן עדן יש בתולות בלבד. למעשה, לאחר שמתוארות הבתולות צחות העור ויפות העיניים הממתינות לצדיקים בעולם הבא, מתוארים גם נערים שתפקידם למזוג גביעי משקה (לא אלכוהולי כמובן), והם "צחים כפנינים חבויות".

"האמראדים הללו לא בדיוק מקיימים יחסי מין בהסכמה, בגלל יחסי הכוח, לחץ וכיוצא באלה", מוסיף האימאם זאהד, "ועדיין, זה לא הטרונורמטיבי כפי שאפשר לדמיין. המגוון המיני גדול בהרבה".

אין עונש מפורש בקוראן להומוסקסואליות

בדומה לתנ"ך, סיפור חורבן סדום ועמורה מסופר בקוראן. גם שם מופיעים שני מלאכים בעיר סדום להציל את לוט, רק בשונה מהגרסה העברית, לוט מהקוראן מטיף ליושבי סדום ועמורה להפסיק להשתעשע עם הגברים במקום עם הנשים. העונש שבא על אנשי סדום הוא עונש אלוהי, אך לא נעשה בהם או בדומיהם משפט בידי אדם, ולצורך השוואה לא באף מקום אחר בקוראן. ענישה מפורשת על הומוסקסואליות קיימת בחדית', אוסף מאמרות הנביא מוחמד שמרכיב את חוקי ההלכה המוסלמים.

באימפריות המוסלמיות המאוחרות, היחסים בין גברים לנעריהם היו מתורבתים, ובשירי האהבה מארצות האסלאם ניתן לקרוא על אהבה הדדית בין הנער לגבר, כמו גם בשירת החול של יהדות ספרד. במקומות מסוימים אף תועדו עונשים שהטיל השלטון על גברים שכפו את עצמם בכוח על נערים, ללא שקנו את הסכמתם. העונש היה לרוב הלקאה בכפות הרגליים או כריתת אוזן, ונותרו תיעודים לעונשים הללו מהמאה ה-19 באיראן.

נישואי נשים וזוגות אגדיים

הסיפור על זרקא אל-ימאמה לקוח מהפולקלור הערבי. אל ימאמא הייתה אישה בעלת עיניים כחולות ויכולות ראיה על טבעיות. בחלק מן הגרסאות לסיפורה הטרגי, מסופר שלקחה לאישה נסיכה נוצרית בשם הינד מלכמידס. הרבה ספרים, בעיקר מהמאה ה-10, סיפרו על רומנים לסביים גדולים בין היתר.

"בארמונות מסוימים נותרו ראיות למאות נשים שמיסדו את הקשרים ביניהן כמין חוזה. השתיים היו חותמות חוזה שהן נשבעות להגן ולפרנס אחת את השנייה, במעין שותפות או איחוד אזרחי", מספר זאהד, "אך גם מחוץ לארמונות המנהג היה די נפוץ, אפשר למצוא שירים רבים המתארים אהבה סאפפית". גם ב"אלף לילה ולילה" מופיעות נשים לסביות בסיפורי אהבה מרגשים, אולם בכל המקרים מסופר על נשים זרות, שסופן להמיר את דתן לאסלאם ולהטרוסקסואליות.

הנביא מוחמד הגן על א.נשים א-בינאריים

ידוע שבתקופת חייו הנביא מוחמד הכיר בשלושה מגדרים נוספים לבד מהצמד זכר-נקבה, והתייחס אליהם כבעלי מעמד משלהם בחברה. שלושת הקבוצות הן: סריסים, מוח'נת'ון (גברים נשיים) וח'ונת'ה (אינטרסקס או אנדרוגינוס). שלושת הקבוצות הללו פעלו מחוץ לכללים המוכתבים לגברים ולנשים, לסריסים ולמוח'נת'ון למשל הייתה מותרת הכניסה למגורי הנשים. הסריסים אף הגיעו למעמד כמנהלי משק בית ואנשי חצר נאמנים.

למוח'נתון לעומת זאת לא היה מעמד מוערך כלל, הם נתפסו כקולניים וקלי דעת, ובכל זאת בראשית האסלאם זכו לסובלנות מתונה. עמדתם הייחודית על קו התפר בין הגברי לנשי שימשה אותם בעבודתם כשדכנים במקרה הטוב, או במקרה היותר גרוע, כסרסורים. המוכשרים מבין שתי הקבוצות הללו מצאו תהילה כמוזיקאים וזמרים מוערכים. הקבוצה השלישית, הח'ונת'ה, היו אתגר תיאולוגי. הם זכו להכרה כישות שלמה בידי הנביא, אולם מעמדם התערער זמן קצר אחר כך בידי הפרשנים. אם אלוהים ברא אותם "זכר ונקבה", כל דבר חייב להיות או זה או זה. השיטה אומרת שאינטרסקס אינם יכולים להיות ניטרליים מבחינה מגדרית, ומאוחר יותר התקבעה המחשבה בעולם המוסלמי, שאפשר "לחשוף" את המין האמיתי של אותו איש או אישה.

בהתחשב בכל מה שאמרנו, מדוע העמדה הקיצונית נגד להט"בים בארצות האסלאם, ומתי היא השתנתה? זאהד ממשיך ומנסה להסביר, "עם כניסת המערב באמצעות הקולוניזציה, הופץ הטיעון שהמוסלמים הם עצלנים, פסיבים וחלשים", סטראוטיפ שזכה לגיבוי מלא במערב, הן מצד ההמון והן מצד ההשכלה והאליטות. "כערבי, אני מוכרח בתגובה להוכיח שאני חזק, עוצמתי וגברי יותר", הוא מעיד, "ההיסטוריה של גרמניה מוכיחה דבר דומה, ומראה שהלאומיות הגרמנית שגשגה לאחר התבוסה וההשפלה של מלחמת העולם הראשונה. הבעיה היא אותה בעיה - שבטיות - אני הורג את כל מי שאויב לשבט שלי וזה כולל את האויבים מבפנים, את החלשים. אני אהרוג כל אחד ואחת שלא ימלאו את התבנית הלאומית התוקפנית”.

>> 8 רגעים גאים ששינו את פני הטלוויזיה הישראלית

>> לפני ואחרי: 5 טרנסג'נדריות חושפות את המעברים שלהן

"בתחילת המאה ה-20 הערבים התביישו בהיסטוריה העתיקה שלהם, וניסו לטהר ולצנזר אותה במטרה לעשות אותה לגברית יותר", הוא מוסיף, "שום דבר נשי או הומוסקסואלי לא יכול להיות חלק מההיסטוריה המוסלמית, וככה המצב התגלגל למה שהוא היום". עם אמונה מחודשת בדרכי חייו של הנביא, ופרשנות שונה מעט של ההלכה המוסלמית, האימם זאהד טוען – "אין סתירה בין זהות להט"בית לזהות מוסלמית".