כשליאון ויפה ישבו בצוותא: נפרדים מיפה ירקוני
לפני כשמונה שנים הגיש המוזיקאי ליאון קיכלר את "פינת הדיווה" בתוכנית הלהט"ב השבועית "גאים באוויר" של רדיו לב המדינה. יום לאחר לכתה של הדיווה של ימי הקוממיות, נזכר קיכלר כיצד היא הזמינה אותו לביתה לקראת הריאיון שנתנה לתוכנית, ודיברה איתו על הנכדים, הנינים, שושנה דמארי וגם על איך לא דיברו פעם על הומואים
דני זאק
makoפורסם:
יום אחרי לכתה של יפה ירקוני, הכוהנת הגדולה של הזמר העברי, נזכר המוזיקאי ליאון קיכלר בראיון שקיים עמה בתוכנית "גאים באוויר" של רדיו לב המדינה. אותו ריאיון שהוביל למפגש מרגש עם הדיווה של ימי הקוממיות.
"בזמנים שלנו לא דיברו על הומואים", אמרה ירקוני באותו הריאיון. "ידענו, אבל לא דיברנו. יש לי המון חברים הומואים, והם החברים הכי טובים שיש. הם כל כך מבינים ומטלפנים כל הזמן".
קיכלר היה עצוב ונרגש כשקיבל את הידיעה על מותה של הזמרת. "ניתנה לי הזכות לראיין אותה באחד מהראיונות האחרונים שלה בתקשורת, לפני השתלטות מחלת האלצהיימר, שכבר אז ראיתי ניצנים שלה", סיפר.
בשיחה המקדימה לריאיון עם קיכלר, אירחה אותו ירקוני בביתה. במשך שלוש שעות וחצי מרתקות, עברו השניים על ההיסטוריה האישית והמוזיקלית של ירקוני, ונברו במאות תקליטים ותמונות.
"הרגשתי איך אני מתעטף באהבה של סבתא"
בשנת 2004 הגיש קיכלר את "פינת הדיווה" בתוכנית "גאים באוויר", תוכנית הלהט"ב של רדיו לב המדינה. "כמו בכל יום ראשון, ישבתי עם הספר 'בידור ובמה', והתחלתי לשבור ת'ראש את מי לארח בשבת הקרובה", משחזר קיכלר. "ושוב נתקלתי בפרצוף של יפה ירקוני, מסתכלת עלי מתוך הספר. החלטתי שסוף סוף הגיע הזמן אליה להרים טלפון ולברר אם היא מעוניינת להתארח בתכנית של קהילת הלהט"ב".
אחרי תיאום ציפיות משותף, ביקש קיכלר מירקוני לבחור שני שירים שלה שהיתה רוצה שינוגנו בתוכנית. "היא אמרה שתחשוב על זה ותחזור אלי 'הערב או לכל המאוחר מחר בצהריים'. איזה הערב ואיזה מחר? עברו בדיוק ארבע דקות וחצי, והשם שלה התנוסס בגאווה על הצג של הטלפון".
פרסומת
קיכלר מספר על יפה קצת אחרת, שזכה להכיר. "הכרתי את יפה ההחלטית, יפה השולטת. 'תקשיב חביבי, מחר באחת בצהריים אתה בא אלי, וזהו!', היא פשוט אמרה. היא נתנה לי את כתובתה, קרוב לקאמרי הישן של תל אביב, וניתקה את השיחה. כמעט התעלפתי במקום. למחרת עליתי על האוטובוס להתארח בביתה של הדיווה הגדולה מכולן".
כמו מלכה: זה מה שהיא רוצה – וזה מה שיהיה
קיכלר נזכר בחיוך איך קיבלה אותו ירקוני עם ארבעת החתים המפורסמים שלה – חלוק, חיוך, חיבוק ו"חביבי". "החלטתי על השירים, אבל אתה חייב לעזור לי לחפש אותם", אמרה לו ירקוני.
השירים שירקוני רצתה היו "דומינו" ו"ללכת עמך". אבל למצוא אותם הייתה משימה כמו לחפש מחט בערימה של שחת, שכן הדיווה הקליטה יותר מאלף שירים. כמו שרק מרפי יכול להבטיח – שני השירים היו היחידים שהשניים לא מצאו. "בחיל וברעדה שאלתי אותה, בקול הכי נחמד שיכולתי להוציא, אם היא רוצה לבחור משהו אחר", משחזר קיכלר. "הרי שניים חסרים, אבל למעלה מאלף אחרים נמצאים".
אבל ירקוני השיבה חד-משמעית: "לא!", קמה מהשטיח וניגשה לטלפון. "ומה ששמעתי היה: 'שלום לך, מדברת יפה ירקוני, אני צריכה שתבוא אלי עכשיו'", משחזר קיכלר. "היא ניגשה לחדר השני, חזרה עם תקליט ויניל שחור, והודיעה לי חגיגית שהשירים שהיא רוצה – יהיו. לא עברו חמש דקות והגיע בחור לקחת את התקליט ולהעביר אותו לדיסק. לא מלכה?".
פרסומת
"מוזיאון ההרמיטאז' לא יספיק להכיל את כל ההיסטוריה שיש בסלון"
אחרי שעמדו השניים במשימה, ישבו השניים על כוס תה, וקיכלר שמע סיפורים על המשפחה מרובת הנכדים והנינים, על יחסי האהבה-קנאה עם שושנה דמארי, על כמה שנאה את הכינוי "זמרת המלחמות" ועל נושאים נוספים. לאחר מכן, לקחה ירקוני את קיכלר לסיור בביתה, שהחל בתצוגה מרשימה של ארון הבגדים הססגוני, והמשיך לחדר קטן יותר, ובו כמובן עוד ספריה, עוד אלבומים ודיסקים, מסודרים.
"על הקיר היו תלויות בצפיפות תמונות שלה עם אנשים שתמיד תהיתי אם הם באמת קיימים או רק פיקציה בקופסה שיש לנו בסלון, כמו ג'וני קרסון ודני קיי. אבל זאת הייתה הנקודה שבה חשתי שמשהו אולי לא כל כך בסדר, כי היא לא זכרה את שמותיהם ", מספר קיכלר, ונזכר על התהיות שהיו לו, שהתאמתו, למרבה הצער בהמשך, עם חשיפת מחלת האלצהיימר שהתגלתה אצל ירקוני.
"בסלון שלה יש ספריה מרשימה עד התקרה המקיפה באופן מושלם את הפסנתר שידעתי שאצבעותיהם של גדולי המלחינים, כמו אורלנד וארגוב, פרטו עליהם", מספר קיכלר בהתרגשות. "היה שם ארון גדול, שעל דלתותיו מוטבע פוסטר ענק שלה מההופעה בקרנגי הול בניו יורק, היו אלבומים שבהם מסודרים כל כתבה שהייתה עליה בכל עיתון ושפה אפשרית וגם שולחן כתיבה עתיק ומדהים ביופיו, ועליו תמונות של נכדיה וניניה".
"הרגשתי שהגיע הזמן ללכת, למרות שהרגשתי שאני יכול להישאר עוד שלוש שעות כמו כלום", הוא מספר. "הסתכלתי שוב על הסלון שמצד אחד גם מוזיאון ההרמיטאז' לא יספיק להכיל את כל ההיסטוריה שיש שם בו. מצד שני, אתה רואה את הספות הפשוטות ושולחן הקפה הרגיל למדי, המוכיח שמתחת לכל האושיה הזאת שנקראת 'יפה ירקוני' יש את סבתא יפה, האוהבת והמפנקת".
מצאתם טעות לשון?