"חרם מוחלט לא עוזר כמו ביקורת מבפנים, יש פה אנשים שנלחמים בממשלה"

בזמן שתנועת החרם סימנה במפורש את הפסטיבל הבינ"ל לקולנוע גאה בתל אביב כאחד הפסטיבלים שיש להחרים, ישנם יוצרים רבים מרחבי העולם שמסרבים להחרים את ישראל ושסרטיהם יוקרנו בפסטיבל. אחד מהם הוא הבמאי הצרפתי לורן סלאמה.

"אני לא בעד חרם תרבותי מוחלט, כמו שאחרים מציעים בהוליווד. אני יותר בעד לנסות ולהבין את העמדה של האחר ובעד ביקורת מבפנים בישראל, כמו שנדב לפיד עשה בסרט 'כן'. יש פה אנשים שנלחמים בממשלה כדי לשנות דברים. חרם מוחלט לא עוזר כמו ביקורת מבפנים", הוא מציין לקראת הקרנת סרטו "חיים שניים" בפסטיבל הגאה.

עלילת הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל טרייבקה הנחשב, עוקבת אחר אליזבת (אגת רוסל, אחרי הפריצה בסרט זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן "טיטאן"), אמריקאית כבדת שמיעה, שלא מוצאת את עצמה בחיים ושרויה בדיכאון. היא עובדת בפריז בזמן האולימפיאדה בחברה שמכינה דירות נופש לתיירים וחייבת לבצע עבודה טובה כדי לקבל את הוויזה המיוחלת. מפגש עם צעיר אמריקאי חביב ומלא חיים (אלכס לותר, "סוף הפאקינג עולם") יגרום לה להתרכך ולצאת מהקונכייה שבה כלאה את עצמה.

"פיתחתי את הסרט במשך תקופה אבל זה היה סיפור אחר לחלוטין. הרגשתי שזה לא עובד כמו שאני רוצה והנחתי את זה בצד", מספר סלאמה. "ואז פגשתי את אגת לפרויקט אחר, סיפרתי לה הרבה על הסרט והיא מאוד התעניינה לגביו. לקחתי את התסריט שוב והתחלתי לכתוב אותו מחדש. מאוד רציתי לצלם בזמן המשחקים האולימפיים וזה היה רק 8 חודשים לפני, אז הייתי צריך לעבוד מאוד מהר כדי לפתח משהו חדש שיתאים לה. זה היה רעיון טוב לשים את הפרויקט בצד לתקופה ולהביא את אגת. זה היה קל יותר לעבד עבורה את התסריט כי היא שחקנית מאוד ספציפית, מאוד פיזית עם קעקועים על כל הגוף".

איך הגעת לעבוד עם אלכס לותר?
"יש לנו חבר משותף. אלכס חי בפריז כמה שנים והוא מדבר צרפתית מעולה. בהתחלה לא הייתי בטוח שהוא יצליח לעשות את הסרט כי הוא צילם סדרה באותו זמן וזה היה נס שהוא הצליח לבוא. זה היה כל כך נעים לעבוד איתו, הוא אדם מאוד ייחודי והוא ממש מושלם לתפקיד, רצינו שתהיה דמות הפוכה שתוכל לעזור לאליזבת. הוא גם היה כל כך שמח לצלם בפריז אחרי שהוא צילם באולפנים במשך חודשים, הוא נהנה מהצילומים ברחובות והביא הרבה מעצמו לתפקיד. הוא זה שהחליט על השיער הוורוד וזה היה רעיון נפלא".

איך הצלחתם לצלם בזמן המשחקים האולימפיים בפריז?
"לא קיבלנו את כל האישורים בגלל שבעיריית פריז פרסמו שנים לפני שהם לא רוצים צילומים במהלך המשחקים האולימפיים. כשהם אמרו את זה היה לנו ברור שאנחנו חייבים לצלם משהו וזה היה אתגר עבורי, במיוחד כשכל תעשיית הקולנוע בצרפת החליטה לצאת לחופשה באותו זמן ולא היו צילומים בכלל בפריז. לבסוף צילמנו בסגנון דוקומנטרי - צוות מאוד קטן, מעט מצלמות, כשקיבלנו היתר לצלם ברחובות. בגלל שלא היה לנו היתר לצלם בטקס הפתיחה אז צילמנו סצנה אחרת בבר במקום. אני שמח שלא היה לנו אישור כי הסצנה בבר הייתה הרבה יותר טובה".

זה כביכול סרט הבכורה של הבמאי, אבל למעשה הוא הוציא שני סרטים תחת השם הבדוי "אליזבת ווגלר" (אותו הוא לקח מדמותה של ליב אולמן בסרט "פרסונה") - "Paris Is Us" שהופץ בנטפליקס והסרט – ""Roaring 20's שצולם בשוט אחד ומתאר גם הוא יום בפריז תחת מגפת הקורונה.

מה מושך אותך לחזור פעם אחר פעם לרחובות פריז?
"אני חושב שאני מאוד נמשך לזה משתי סיבות - הראשונה היא שאני חושב שאנחנו לא רואים את זה הרבה את פריז האמיתית בסרטים אלא רק פריז מדומיינת. זו עיר מאוד צפופה עם הרבה מאוד אנשים מסביב ואני אוהב את התחושה שהיא מעוררת בצופה כפי שהיא באמת. הסיבה השנייה היא שמאחר ואין לי את התקציב, זה נותן את ערך ההפקה הטוב ביותר לעשות משהו כזה. העובדה שיש מצלמות דיגיטליות קטנות זה דבר מאוד מרגש עבורי, לפעמים אני לא מבין למה אנשים ממשיכים לצלם בציוד כבד. זה היה החלום של הגל החדש בשנות השישים, ועכשיו כשיש לנו את האפשרות מעט מאוד אנשים מחוץ לקולנוע הדוקומנטרי עושים את זה. אני אוהב לאבד שליטה ושתהיה לי אפשרות לגעת בחיים האמיתיים במצלמה".

מה גרם לך לביים תחת השם שלך הפעם?
"הרגשתי שסגרתי משהו לגבי השמות הבדויים, פעם לא הייתי מוכן עדיין לחתום על היצירות תחת שמי ועכשיו הרגשתי שעכשיו זה סוג אחר של סרט. הרבה מהסרטים שלי מדברים על זהות ואני סוגר את העניין של הזהות שלי כי נתתי לדמות המרכזית בסרט את השם אליזבת שהשתמשתי בו בעבר עבורי".

הסרט הוא דרמה-קומית עדינה ומשעשעת בת 77 דקות בלבד, עם הופעות משחק מצוינות בתפקידים הראשיים, צילום שלוכד את היופי לצד הבדידות של פריז, עריכת סאונד מרשימה המדגימה את בעיות השמיעה של אליזבת וחצי שני מהורהר יותר שמאזן בהצלחה את הצד הקומי עם עומק ודמויות ניתנות להזדהות.

מאוד אהבתי את עריכת הסאונד בסרט שמכניסה אותנו לתוך הראש של אדם לקוי שמיעה. איך עשית את זה?
"כשאתה מצלם, אתה לא בטוח מה יהיה לך, אתה צריך לצלם עם הרעיון של הסאונד. אחר כך עשינו הרבה מבחנים עם צוות הסאונד בתהליך העריכה וכשהגענו לתהליך הסופי של המיקס סאונד עשינו הרבה ניסויים עם זה. השתמשתי בטכניקות שעשו בסרטים כמו 'צלילי המטאל'. מה שהיה לנו בראש זה איך הצופה יחווה את החוויה הטובה ביותר מבחינת הסאונד באולם הקולנוע".

למרות שזה נראה כאילו הסרט נבנה לקראת מערכת רומנטית של אליזבת עם אלכס, הוא הולך לכיוונים אחרים. מה המיניות שלה מבחינתך?
"אני חושב שמערכות יחסים בלי מיניות זה דבר שדור שלם חווה עכשיו. החלטתי לא להגדיר את המיניות שלה כשכתבתי את הסרט. רציתי שתהיה סצנה שהיא מנשקת בחורה שנמצאת במערכת יחסים ומנצלת אותה כי זה דבר מאוד אוניברסלי ואני יודע שהרבה אנשים יכולים לחוש קרבה לסצנה כזו. כמובן שיש לי את הדעה שלי לגבי המיניות שלה אבל לא רציתי שזה יהיה נושא הסרט. נושא הסרט זה דיכאון ואיך היא מתמודדת איתו. אני לא חושב שהיא מדוכאת בגלל שהיא לסבית, אלא משהו יותר עמוק מזה".

איך הקהל מגיב לסרט?
"זה היה רגע נחמד מאוד לעשות פרמיירה בטרייבקה והקרנות ברחבי העולם. אנחנו מצפים להמשך כי נצא באופן מסחרי בצרפת באפריל ואנחנו מחכים לפגוש את הקהל. אני אוהב להיפגש ולדבר עם אנשים כי זה סוג של סרט שלאנשים יש דיון עמוק לגביו לאחר מכן. הוא נוגע בנושאים עמוקים של דיכאון והתאבדות וגם בתקווה לעתיד. כשאנשים מדברים איתי עליו וזה נוגע בהם, אני כל כך שמח מכך".

הסרט "חיים שניים" יוקרן ב-24 באוקטובר ב-22:00 בסינמטק ת"א, ב-26.10 ב-20:00 בסינמטק חיפה וב-28.10 בשעה 10:00 בסינמטק ת"א. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים >> לחצו כאן