הבמאית הא-בינארית מישל אן מוכרת בזכות סדרת סרטי קומדיה העוסקים במיניות ומגדר, כמו "בוץ' ג'יימי", "S&M סאלי" ו"ג'יל ההטרוסקסואלית", אבל הפעם, בסרטה החדש "אולי ביום מן הימים", היא יצאה מאזור הנוחות עם סרט דרמה העוסק ביכולת להתחיל מחדש אחרי פרידה. "זה על לאהוב, לאבד ולשחרר", היא מגדירה את היצירה החדשה, אותה כתבה וביימה ובה היא גם מגלמת את הדמות הראשית, ג'יי הא-בינארית שבורת הלב.
לא במקרה מגלמת הבמאית האמריקאית את הדמות הראשית שעוברת גירושים ואז מחליטה לצאת למסע לקצה השני של המדינה, אבל למרות הדמיון הרב לסיפור האישי שלה, מספרת אן כי היא נאלצה לעשות התאמות מסוימות כדי לתרגם את הסיפור למסך הגדול. "הסרט מבוסס על החוויות האישיות שלי", היא אומרת. "זה החיים שלי, אם כי קטעים מסוימים בסרט מבוססים על אנשים אחרים שאני מכירה. אתה לוקח משהו שקורה לך במשך שנים ומנסה לצמצם את זה לתסריט. היה לי חשוב לחקור את ההרגשה שאת תקועה בחיים. שתינו היינו תקועות, אבל אני חושבת שג'יי, הדמות הראשית, הסתכלה על זה בצורה אחרת ממני, כי כשעושים סרט אין ברירה אלא להציג את הקושי באופן ויזואלי, כדי שהקהל יבין ויראה תהליך של צמיחה".
כמה מהחיים שלך הכנסת לסרט?
"היה מרחק רגשי מהפרידה שלי כי היא קרתה לפני עשור, אבל לא היו דברים ספציפיים שלא רציתי להכניס כי הם קרובים אליי מדי, אלא כי רציתי לחפש דברים שיראו הגיוניים לקהל. החיים מסובכים ומבולגנים ואם מישהו היה צופה בחיים של אדם אחר מהצד, הוא לא בהכרח היה חווה אותם באותה צורה עם אותו תהליך רגשי. שאלתי את עצמי 'מה חשוב לי להציג על המסך ואיך אני מציגה את זה דרך מערכות היחסים האלה. 'אולי ביום מן הימים' הוא סרט שמונע יותר על ידי הדמויות מאשר הסיפור, אני מנסה להעביר דרכן יותר את הרגש שחוויתי מאשר את הסיטואציה עצמה".
נדיר לראות דמויות א-בינאריות על המסך.
"הבנתי שאני א-בינארית לפני כמה שנים, אחרי שעשיתי את הסרטים האחרים שלי והפעם הרגשתי שאני חייבת להכניס את זה לתסריט.בשבילי זה היה מובן מאליו, אבל שמעתי מאחרים שזה היה מאוד משמעותי עבורם, דווקא בגלל שהמגדר של ג'יי הוא לא הסיפור המרכזי, והיא גם בת 40, בניגוד לדמויות צעירות רבות שאנחנו רואים. רציתי דמות שתייצג אותי על המסך, ואם אני חושבת שזה צריך לקרות, למה שאני לא אעשה את זה בעצמי? לצערי האנשים בפסגה הם אלה שמחליטים מה יהיה רוב התוכן, ואם הם מלהקים דמות שונה זה רק למטרות יחסי ציבור. אני עדיין שמחה על זה, כי אנחנו צריכים לחבק את מה שאנחנו יכולים לקחת".
זו קומדיה שהתגנבה אליה דרמה, או להפך?
"לא רציתי שהסרט יהיה מצחיק, אבל הקומדיה מצאה את דרכה פנימה. זה הפך את הסרט לטוב יותר, כי הקהל אוהב את האתנחתא הקומית. בהקרנות אני מבינה כמה הקהל מחפש את זה".
"אולי ביום מן הימים" יכולה להתפרש בתור כותרת אופטימית ופסימית גם יחד. באיזה אופן את בוחרת לראות אותה?
"אני חושבת שהיופי בה זה שהיא יכולה להיות פסימית או אופטימית, יש בה קצת מכל דבר. מצד אחד תקווה שאולי יום אחד אני ואשתי נחזור להיות ביחד, אבל גם תקווה שאולי ביום מן הימים אני אוכל להמשיך הלאה - שזו גם תקווה, אבל היא קצת יותר עצובה".
בנוסף לסצנות שהיו מתוסרטות, הרבה סצנות שנכנסנו בסופו של דבר לסרט היו דווקא המאולתרות. "זה הרגיש יותר ספונטני וכיפי", היא נזכרת, "יש סצנה שרואים את הגרסה הצעירה של הדמויות מתמסטלות ורציתי שזה יהיה טבעי". את 'הקסם הטבעי' הזה מטפחת הבמאית האמריקאית עוד משלב החזרות, למרות שהיא פחות מאמינה בקונספט הזה. "אני רוצה שהכל יהיה רענן, הפגישה היא יותר כדי להבין את הדמויות והמשמעות הנסתרת של הטקסט. אני מעדיפה שהקסם יתעורר ברגע שהמצלמה נדלקת, כי אם יש ריב או רגע של צחוק זה יותר אמיתי - הרגש יותר אותנטי".
בניגוד לסרטים קודמים בהם דילגה בין כתיבה, משחק ובימוי, בסרט הנוכחי אן מבצעת את כל התפקידים ומשחקת בפעם הראשונה בדרמה עם לא מעט רבדים. "למדתי את המשמעת שמצריך כל תפקיד בנפרד. למדתי משחק כשהייתי צעירה, בתיכון עברתי לעריכה. בבית הספר לקולנוע למדתי לביים ולכתוב ובסוף רציתי להיכנס גם לעולם של ההפקה. בגלל שלמדתי את התפקידים בנפרד, קל לי יותר לעשות את זה יחד. בהתחלה זה היה כדי לשמור על תקציבים נמוכים ועכשיו זה הפך להיות פשוט כיף".
ידעת מראש שאת הולכת לגלם את הדמות הראשית בסרט?
"החלטתי על זה מאוחר יותר. אם הייתי יודעת שאני אשחק את ג'יי הייתי משנה הרבה דברים, כי הייתי יודעת שיש דברים שאני לא הייתי יכולה לעשות. לא הייתי בטוחה בהתחלה, כי במקביל עשיתי דברים נוספים. היתרון בסרטים בתקציב נמוך הוא שאין אף אחד שאומר לך מה את יכולה או לא יכולה לעשות".
מה הייתה רוצה שהקהל יקח איתו מהסרט הזה?
"את הרעיון שאנחנו צריכים להיות שותפים אקטיביים בתהליך ההתקדמות שלנו בחיים. הזמן הוא לא באמת זה שמרפא את הפצעים, את צריכה לעשות את זה בעצמך. אם רוצים להמשיך ולהתגבר, אנחנו צריכים לעשות את העבודה וזה דבר הכרחי. הייתי צריכה ללמוד לשחרר בשלב מוקדם יותר בחיים שלי".
הסרט "אולי ביום מן הימים" יוקרן במסגרת הפסטיבל הבינ"ל לקולנוע גאה בסינמטק תל אביב ובמרכז תרבות אניס ביפו. למועדי הקרנות והזמנת כרטיסים
ליטן לשינר היא כתבת אתר Seret
לכתבות וסקירות נוספות