חנוך דאום חזר החודש עם הסדרה "טאבו", בה הוא "פורץ את גבולות הפוליטיקלי קורקט ומחפש מה מצחיק בחיים, גם אם מדובר בחיים הכרוכים בקושי גדול", כך על פי פרסומי התוכנתי. "בכל פרק יוצא חנוך דאום לחופשה עם ארבעה אנשים שלכולם מכנה משותף – לקות כלשהי או השתייכות לקבוצת מיעוט".
בפרק על להט"ב דתיים, שצולם לפני שנה ועלה אמש לאוויר, מציג דאום 4 משתתפים ומשתתפות: לסבית, טרנסית, ושני הומואים – כולם חברי וחברות המגזר הדתי, ובין הקטעים בהם הוא מראיין את הארבעה במהלך חופשה בוילה מפנקת, שזורים גם קטעי סטנדאפ של דאום עצמו.
דאום הוא איש מצחיק, בזה אין ספק, אבל בצער רב, למרות הכוונות הטובות שלו להרחיב את התודעה הישראלית ולקדם קבלת השונה (ואנחנו מאמינים לו שהוא אח ורע לקהילה הגאה ולא סתם רודף רייטינג), הוא לא מותיר אף סטריאוטיפ לא מסומן ברשימת המכולת השמרנית של הקלישאות. באמצעות בדיחות קרש החושפות כאבים אמיתיים, מוליך דאום את הצופים כל הדרך אל הגיהנום, פשוטו כמשמעו, כפי שאמר במהלך מופע הסטנדאפ, שהוא ישמח שנלך לשם בסוף יחד עם בן או בת הזוג - זה כמובן בתנאי שנצליח בכלל למצוא מי שיאהב אותנו.
במהלך הפרק נחשפים לאט לאט בדידות, נידוי, אלימות, פגיעה כלכלית, קושי ומורכבות עצומה, אבל מעליהם מדלג דאום בקלילות מחויכת באמצעות פאנצ'ים של בדיחות אבא (שחלקן באמת מצחיקות, בתנאי שאוהבים את אבא). הקהל שואג מצחוק בכל פעם שהוא מועד בגמלוניות בעוד קלישאה: "מתוקעעע", הוא מטעים אחרי כל משפט, ומדבר על עופרה כדי להנכיח את הסטריאוטיפ ההומואי, שככל הנראה לא יכול להיות רחוק יותר המרואיינים ההומואים שנחשפו בפרק, ישי מאיר וידידיה פינגרהוט, שאף סיפקו לא מעט תובנות מעניינות על חייהם של להט"ב במגזר הדתי, בראיון שפורסם ב-mako בסוף השבוע האחרון.
התמונה שדאום מצייר וממסגר באמצעות "טאבו" היא של לקות וקושי גדול מאוד, שבטח נכונה ומציאותית בקהילות רבות בישראל, אך יחד עם זאת היא כבר לא לגמרי מדויקת ובטח שלא מעודכנת, שכן המצב כיום השתפר משמעותית ביחס למה שהיה לפני שלושים שנה. הפרק על להט"ב דתיים של דאום מציג תמונה קצת מיושנת ולמעשה זה כבר לא כל כך 'טאבו', כפי שניסו בהפקת התוכנית לצייר.
זו אמת שעל פניו הקהילות הדתיות עדיין אינן מקבלות להט"ב, וזוג להט"ב שירצו לעבור לגור בישוב קהילתי דתי עדיין לא יתקבל בצורה חלקה ולעיתים הוא אף יחווה בריונות, אבל המצב כיום בתוך הקהילות ובקרב המשפחות שונה לגמרי ומשתפר, ולראייה - להט"ב גרים ביישובים דתיים, קבוצות ההורים של ארגון תהל"ה לתמיכה בהורים של להט"ב מלאות באנשי הציונות הדתית ואפילו נפתחו קבוצות מעבר לקו הירוק. יותר מזה, המשרד לשוויון חברתי מתקצב רכזים גאים ברשויות מקומיות בפריפריה, כך שהשיח הרבה יותר מאפשר ומנורמל ממה שהיה כשדאום צמח והתחנך, למרות שאולי נדמה לפעמים שלא.
בימינו יש גם מגוון של ארגונים המשרתים את אוכלוסיית הלהט"ב הדתית, כמו הו"ד, שב"ל, חברותא ובת-קול, למרות שאם שואלים את ישי מאיר גם אלו לא מספיקים, זאת משום שלעניות דעתו להומואים שמרנים ודתיים אין כיום מקום ראוי. גם המרואיינים האחרים בתוכנית מספרים על מחירים אישיים וכלכליים שהם משלמים בעקבות החשיפה, כמו אלינועם, מדריכת זומבה מקהילת גב ההר, שביטלו לה חוזי העסקה בגלל חיי הזוגיות שלה עם אישה, ומעיין, אישה טרנסית ולוחמת במילואים, שמספרת על חשש ממשי לחייה.
אבל לא הכל דאון בעולמו של דאום. למרות הבדיחות הדוקרות על מכאובים אמיתיים הוא מצליח, באמצעות שיח יחסית מכבד, לקרב לבבות ולדבר בו זמנית לשני צידי המפה, ולא רק להנעים לצד אחד. הוא מראה בתוכנית, דרך הראיונות עם הארבעה, שהמרכיב הדתי בחייהם הוא מרכיב זהותי לכל דבר וכך גם המרכיב הלהט"בי.
לצד השמרני הוא מצביע על כך שלהט"ב הם גם חלק מהקהילה השמרנית, בניגוד למחשבה הרווחת, הם אינם חלק מ"קמפיין פרוגרסיבי להרס המשפחה" והם דווקא כן ימצאו אהבה ויקימו משפחה. לצד הפרוגרסיבי מראה דאום שהדת היא מרכיב זהותי משמעותי בחייהם, ואין צורך בהכרח לוותר על המרכיב הזה ולהפוך להיות דתל"ש. בכך, דאום בונה גשר עליו צועדים בגאווה כל הארבעה.
אבל אולי היה ראוי, למרות הפגיעה בתמה של התוכנית ונטו למען האיזון, להביא גם קול אחר, המשקף תמונה עוד יותר מעודכנת של המציאות. הומו דתי שחי בזוגיות ומגדל ילדים, זוג מעורב דתי-חילוני שחיים יחד דווקא ביישוב דתי ויספרו על שיפור ביחסים עם ההורים והשכנים. כפי שמציין מאיר בראיון שפורסם בסופ"ש האחרון: "כיום כל אחד מכיר איזה הומו", ואתה זה היה ראוי לשקף בתוכנית שצולמה בשנת 2023.