קומדיה גאה היא לא דבר נדיר, אבל כשנתקלים בה היא לרוב מגיעה מהצד הלסבי של הקהילה. זה לא שאין קומיקאים הומואים בכלל, הרי אנחנו מכירים פחות או יותר את אלן קאר, דניאל ריאן ספולדינג, ג'ואל קים, הארווי פירסטיין, ג'ארד גולדשטיין ואפילו מלכת הדראג ביאנקה דל ריו, אבל אנחנו רואים ושומעים הרבה יותר את אלן דג'נרס, קייט מקינון, האנה גאדסבי, טיג נוטארו או וונדה סייקס, שגם מדברות על הנטייה המינית שלהן יותר בחופשיות מחבריהן הגייז.
הפסימיים יגידו שיקח עוד זמן רב עד שנגיע לנראות מאוזנת, אך האופטימיים יזכירו שהיום הזה קרוב מתמיד ויצרפו לינק לעמוד האינסטגרם של מטאו ליין, שכבר נחשב לאחד הקומיקאים ההומואים המבטיחים והמוכרים ביותר בארצות הברית. הוא רק בן 35 והשיא שלו עוד לפניו, אבל כבר זכה לספיישל קומדיה קצר בכיכובו בנטפליקס, לצבור מאות אלפי עוקבים אדוקים ברשתות ולעבוד בימים אלה על סדרת טלוויזיה קומית חדשה (עליה הוא לא מוכן להרחיב יותר מדי). הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אבל אנחנו מוכנים לשים את הכסף שאין לנו על כך שליין עומד להגיע רחוק, ואפילו מאוד.
"תמיד הייתי סוג של 'בדרן'", הוא מספר לנו בשיחת זום טרנס-אטלנטית באחד מהימים הפנויים שלו בשיאו של סיבוב הופעות בארצות הברית. "אני בא ממשפחה איטלקית גדולה שמתקשרת דרך הומור, אז כדי שישמעו את מה שיש לך להגיד אתה חייב שיהיה לך משהו מצחיק להגיד. למדתי את הטיימינג הקומי, הסטוריטלינג וחוש ההומור שלי רק מלהקשיב לדודות שלי מדברות".
View this post on Instagram
אז נגזר עליך כבר מילדות להיות קומיקאי?
"כולנו מכירים אנשים מצחיקים, אבל כדי להיות קומיקאי צריך את המשהו אקסטרה הזה שיגרום לך לרצות לעלות לבמה ולעשות את זה. מי שגרמה לי לרצות לעשות סטנדאפ הייתה ג'ואן ריברס, שתנוח על משכבה בשלום".
היו עוד שהשפיעו על המסלול שלך?
"כשהייתי צעיר לא היו קומיקאים גאים, לפחות לא כאלה שהיו גלויים לי, אז הדבר הכי קרוב היו קומיקאיות נשים כמו מרגרט צ'ו או קאת'י גריפין. לא התחברתי במיוחד לקומדיה כי היא הייתה מאוד מאצ'ואיסטית, במיוחד בשנות ה-70, ה-80 וה-90. עכשיו אני יכול להסתכל אחורה ולהעריך את הקומיקאים ההם, אבל זה לא דיבר אלי אז. את ריברס ראיתי בשלב מאוחר יותר בחיים וזה נשאר איתי. היא הייתה זו ששינתה את הכל".
עד אז זו בכלל לא הייתה אופציה.
"להיות קומיקאי? לא. תדמייני איך זה להיות ילד ואף פעם לא לראות את עצמך על הבמה. לא ידעתי שזו בכלל אפשרות. הדבר היחיד שידעתי על קומדיה הוא שאם אתה גיי אתה הנושא של הבדיחה, לא זה שמספר אותה".
View this post on Instagram
"יש לי את הקול הכי הומואי בעולם"
בהתחלה, ליין בכלל לא כיוון לקומדיה. טביעת הרגל הראשונה שלו בתחום האמנות הייתה בכלל כזמר אופרה, ואחר כך הוא שינה כיוון והחליט ללמוד בבית ספר לאומנות. במשך מספר שנים הוא עבד כאמן סטוריבורד, אחת החוליות הראשונות בתהליך יצירת סרטים ופרסומות, עד שעלה לו והוא החליט לעשות את הבלתי ייאמן - להיות קומיקאי הומו.
"לא הייתי יכול להסתיר את זה", הוא מסביר על הבחירה להפוך את הזהות לחלק מרכזי בהופעה שלו. "יש לי את הקול הכי הומואי בעולם, אני שומע מריה קארי וברברה סטרייסנד ועושה סקס עם גברים - יהיה קשה מאוד לעלות על במה ולא לדבר על זה. אני יודע שיש קומיקאים שהיו בארון וגרמו לזה לעבוד או סטנדאפיסטים גאים שלא מדברים על זה וזה עובד, אבל לי אין היכולת הזאת. כל מה שאני מדבר עליו הוא חוויות שעברתי או הדרך בה אני מסתכל על החיים".
היו ספקות לאורך הדרך שאולי זו לא הבחירה הכי חכמה עבור הקריירה שלך?
"כשהייתי צעיר הייתי יותר חסר ביטחון, אבל התבגרתי והבנתי שמה שחשוב הוא אם אני נהנה ממה שאני עושה, כי האופציה השנייה הייתה להיות אומלל בעבודה שאני שונא. פחות מעניין אותי מה אנשים חושבים על ההופעה שלי ויותר מעניין אותי אם קומיקאים אחרים שאני מכבד מכבדים את מה שאני עושה. סטנדאפיסטים מתחילים לא מבינים את זה - הדבר החשוב ביותר הוא לרכוש כבוד מהעמיתים שלך, להיות חלק מהקהילה ואז לסלול את הדרך למעלה. אם למישהו הייתה בעיה עם מה שעשיתי על הבמה, זו בעיה שלו".
יצא לך לספוג הערות הומופוביות במהלך הופעה?
"לא לעיתים קרובות, כי הקהל שלי ברובו גאה או פריינדלי. פעם היו יותר תקריות, אבל באמת ששינינו את הדרך בה אנשים רואים את הקהילה הגאה. סטרייטים, גברים במיוחד, כבר לא מאוימים מזה כמו פעם. קומדיה היא דרך מעולה למוסס דעות קדומות ולגשר על הפערים, היא יוצרת הזדהות ומראה שאנחנו יותר דומים ממה שנדמה לנו. זה לא שלא היו תקריות הומופוביות, אנשים קראו לי 'מתרומם' או עזבו הופעה בדרמטיות, אבל הרגעים האלה קטנים מסך כל הזמן שאני על הבמה. כל קומיקאי, בלי קשר לנטייה מינית, מקבל הפרעות. נשים חוטפות הערות מיזוגניות וגברים מקבלים הערות משיכורים בקהל. מוסר ההשכל הוא שהקהל צריך ללמוד להתנהג".
View this post on Instagram
מה עוד נשאר לעשות ולשנות בעולם הקומדיה הגאה?
"יותר נראות. בכנות, וזה נשמע נורא, טיקטוק ואינסטגרם הן דרך מעולה להמשיך ולקדם תוכן טוב של יוצרי תוכן טובים, בלי שומרי הסף שמחליטים מי יזכה לראות מה".
יצא לך לקבל סירוב מאותם שומרי סף?
"מכולם. השנה היא 2022 ונטפליקס עוד לא הפיקה ספיישל באורך מלא של גבר גאה. זה לא קיים. הם אהבו אותי ונתנו לי ספיישל של 15 דקות, אבל עדיין יש פחד שצריך לרצות גברים מבוגרים, לבנים וסטרייטים, בין הגילאים 18-35. תוכניות כמו 'דראג רייס' הן עדיין אנומליה, אז יש הרבה גדילה לעשות שם. למזלי, יש לי מיליוני צפיות ברשתות החברתיות, ואני יודע שזה נשמע כאילו אני עושה משהו שהוא פחות טוב מפלטפורמות כמו נטפליקס או HBO, אבל היי - ההופעות שלי סולד אאוט. בסופו של דבר אני אקבל את השעה שלי וכשיגיע היום זה יהיה מעולה, אבל עד תחשבו על זה - 2022".
וזו אכן שאלה ששווה לחשוב עליה, בטח כשיודעים שכבר בשנת 2017 ליין נבחר לאחד ממאה האייקונים הגאים בארצות הברית של מגזין ADVOCATE, למרות שהוא עצמו מסרב לראות עצמו ככזה. "מריה קארי היא אייקון", הוא מכריז. "כשאני מקבל הודעות מצעירים שכותבים שהם יצאו מהארון בפני המשפחה בזכותי, או שנתתי להם את הכוח לזה, קשה לי לקבל את זה. קל לי יותר לקבל אם מישהו אומר שהוא שונא אותי או שאני לא מצחיק, אבל אם מישהו קורא לי 'השראה' אני אומר לו לשתוק".
ובכל זאת, הנוכחות הגאה שלך בקומדיה חוללה שינוי כלשהו.
"פעם ניגש אלי אחרי הופעה גבר בשנות השישים לחייו, שהיה נראה הלום קרב. הוא אמר לי שהוא מעולם לא חשב שהוא יראה בחייו קומיקאי גאה, הוא באמת לא האמין. מעולם לא עלה בדעתי שמישהו בגיל שלו לא היה יכול לתפוס את זה, אז אם שיניתי את התפיסה של אדם אחד או שניים, עשיתי משהו טוב בעולם. אבל אייקון? לא. אולי כשאהיה בן 80 אוכל להסתכל אחורה ולהגיד 'אני הולך למות אז אני מקבל את הסטטוס הזה', אבל בינתיים אני עדיין מנסה לשלם שכר דירה".
ואיפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"בדירה עם מקום לשולחן אוכל ואני אעשה הכל כדי להגיע לשם. חברה טובה אמרה שהיא לא מבינה את הקומיקאים האמריקאים שכל הזמן אומרים שהם עדיין 'לא הצליחו', כי ברגע שאתה משלם חשבונות עם הבדיחות שלך אתה כבר נחשב להצלחה וכל דבר נוסף זה בונוס, והיא צודקת. אני חושב שאעשה סטנדאפ עם היום האחרון שלי. יש לי חברים שעושים סטנדאפ עד שהם יקבלו עבודה במשחק או עד שהם יפיקו סדרה משלהם ואני מכבד את זה, כי לפעמים זה שער לתחום אחר בעולם הבידור, אבל אני רוצה לעשות את זה עד שאני אמות".
View this post on Instagram
"במשפחה שלי אתה גיי עד שמוכיחים אחרת"
ליין נולד בפרבר של שיקגו והוא הצעיר מבין שלושה אחים. למרות הגודל הסטנדרטי של המשפחה הגרעינית שלו, מאז ילדותו ועד היום המשפחה המורחבת כולה תמיד נוכחת בסביבה. כשהוא נשאל על סוג הבית שבו גדל הוא מזכיר את הסרט "החתונה היוונית שלי", והמבין יבין. "אני אחד מתוך 32 עכשיו, נראה לי", הוא מספר. "כל בני הדודים שלי בני אותו גיל, אז ההורים שלנו גידלו אותנו כמו אחים. גידלו אותי בצורה מאוד איטלקית - המשפחה במקום הראשון".
בין השורות אני יכולה להבין שלא היה רגע שבו הבנת שאתה גיי. תמיד ידעת.
"זה כמו שתשאלי מישהו מתי ידעת שאתה סטרייט. זו תחושה שנוכחת בכל מקום, בגלל שלא ראיתי את עצמי מיוצג בסביבה לא הרגשתי מספיק בנוח לבטא את עצמי בצורה הזאת. ניסיתי להתאים את עצמי למה שראיתי כדי להיטמע, אבל זה לא עבד. ככל שניסיתי להיות יותר 'סטרייט', ככה הפכתי ליותר גיי".
כמו שכבר אמרת, אתה לא ממש יכול להסתיר את זה. עדיין היית צריך "לצאת מהארון"?
"סיפרתי למשפחה דרך הומור. זו הדרך בה המשפחה שלי עוברת את הכל, אז גרמתי להם לצחוק וככה עברנו את זה. אני מדבר עם סבא וסבתא שלי על הכל ואני אסיר תודה על זה, כי אני יודע שיש הרבה להט"ב שלעולם לא יצאו מהארון מול סבא וסבתא שלהם, או אפילו מול ההורים".
איך מספרים דבר כזה למשפחה בהומור?
"זו פשוט הדרך שבה כולנו מדברים אחד עם השני. אח שלי הומו וגם אחד הבני דודים שלי, אז אצלנו במשפחה אתה גיי עד שמוכיחים אחרת. לבן דוד שלי, בריאן, היה חבר, והדוד מייק לא הרגיש בנוח לדבר על זה, אז הוא שאל פעם 'אז בראיין, אתה מביא את החבר המיוחד שלך?'. דודה שלי סינדי הייתה צועקת עליו 'החבר שלו! למה אתה קורא לו החבר המיוחד? כולנו יודעים על מה אתה מדבר'. אנחנו פשוט עושים צחוק אחד מהשני וזו הדרך הכי טובה לאוורר את הדברים".
View this post on Instagram
למרות האנרגיות המשפחתיות הטובות והצחוק המתגלגל שהיו אורחי קבע במשפחת ליין, מטאו זוכר אירוע אחד איתו אף אחד מהם לא ידע איך להתמודד. כשהיה בכיתה א', חלה אביו של ליין בדלקת כלי הדם והובהל לבית החולים. "אני זוכר שהוא נהיה מאוד חולה", הוא נזכר לראשונה במהלך השיחה כולה החיוך שעל פניו נמחק. "הוא ירד המון במשקל, היה מחובר לכל הצינורות האלה והביאו אותי להיפרד ממנו. הוא כמעט מת. דודה שלי סינדי שמעה שהוא הולך למות ואמא שלי לא הייתה יכולה להיות שם, אז היא הלכה לבית החולים כדי לוודא שהוא לא יעזוב את העולם הזה לבד".
אני מנסה להציע נחמה ולהזדהות עם הכאב, אבל בטיימינג קומי מושלם הוא משנה אווירה. "אבל הוא שרד את זה", הוא אמר ופצח בצחוק מתגלגל. "הוא פשוט עבר את זה. זה מרגיש כמו זיכרון דהוי, אבל אני זוכר הכל. אמא שלי הייתה כל כך חרדה שהיא לא אכלה והפכה לרזה מאוד. זה גם השלב שבו משפחה גדולה היא שימושית, כי זו הייתה קהילה שגידלה אותנו, בזמן שאמא שלי ניסתה להבין מה היא עושה עם החיים שלה".
יוצא שאנחנו מדברים הרבה על המשפחה שלך. אתה חולם על משפחה משל עצמך?
"לא".
לא לעכשיו או לא לתמיד?
"אני לא רוצה ילדים".
זה מפתיע.
"הדבר האחראי ביותר שאפשר להגיד בתור הורה זה 'אני לא רוצה ילדים'. אני רוצה שותף לחיים, בן זוג, אולי בעל. אבל ילדים? אני לא אוהב. אני לא רוצה להביא ילד לעולם הזה כי אני לא מרגיש מספיק אחראי כדי לעשות את זה, ויש כל כך הרבה אנשים חסרי אחריות שמביאים ילדים לעולם, אז אני מרגיש בסדר ושפוי".
אתה מדבר עם הרבה אהבה על המשפחה שלך ומספר על ילדות מושלמת. אולי זה ישתנה בעתיד?
"זה תמיד מפתיע כשמישהו אומר שהוא לא רוצה ילדים עולה התנגדות. זו החלטה מאוד אישית, אז אם מישהו מצהיר בבירור שהוא לא רוצה ילדים, התשובה צריכה להיות 'מעולה שאתה יודע מה אתה רוצה'. אנשים לפעמים מסבירים לי שבימינו זו אפשרות, אבל מעולם לא חשבתי שזה משהו שאני לא יכול להשיג. כל כך הרבה אנשים נשארים עם הרושם הזה - 'ההורים שלי עשו ילדים, אז אני צריך לעשות ילדים וזה תפקיד האנושות', אבל אז מישהו בא ואומר שהוא לא רוצה ילדים וזה לא ברור להם. אני פתוח וכן לגבי החיים שלי - אני לא רוצה ילדים".
לפני שנפרד, אפשר לדעת מתי תגיע לישראל?
"אלוהים, החברים הישראלים הרבים שלי תמיד אומרים לי שאני חייב להגיע לאירועי הגאווה בתל אביב. אני באמת צריך למצוא את הדרך שלי להגיע, עכשיו שקוביד מאחורינו, במרכאות ענק. אני מאוד רוצה לבקר גם בירושלים. כולם בישראל נראים כל כך טוב, זה מטורף. כמו הברזילאים, שם כל המדינה נראית טוב, ישראל היא אותו דבר. אני אגיע לשם ואמצא בעל ישראלי, בטוח".
View this post on Instagram