"גם אם בן גביר יהיה ראש הממשלה, הוא תקוע איתנו. אנחנו לא הולכים לשום מקום"

בשעה שמרחבי אומנות עצמאיים בישראל נאבקים על הישרדותם, ואחד מסמלי האומנות השיתופית בארץ, גלריה אלפרד, הודיע לאחרונה על סגירתו, יש מי שמסרב להיכנע למציאות התרבותית המורכבת. גלריית PAN, הגלריה המסחרית הראשונה והיחידה במזרח התיכון המוקדשת לאומנות הומוסקסואלית, מציינת חמש שנות פעילות עם תערוכת הגאווה החדשה "תחת אש", שמבקשת לחבר בין מציאות של מלחמה, חרדה ומאבק על זכויות, לבין תשוקה, חופש וזהות.

מאחורי המיזם עומד ארז ביאלר, שהחל כבר בשנת 2016 להפיק אירועים ששילבו בין אומנות למוזיקה. הגלריה עצמה נולדה כמיזם פופ-אפ נודד שהתארח במלונות ובקניונים, והצליחה להביא אומנות גאה, בועטת ובלתי מתנצלת אל לב המיינסטרים הישראלי. שם הגלריה נלקח מהמיתולוגיה היוונית. "היוונים המציאו את ההומוסקסואליות", אומר ביאלר, "ופאן הוא יצור חצי אל, חצי אדם, חצי תיש. דמות שובבה ומינית שמטלטלת כל מקום שאליו היא מגיעה".

התערוכה החדשה מציגה יצירות של אומנים ואמניות זוכי פרסים מישראל ומהעולם ומבקשת לפרק את משמעות הביטוי "תחת אש". עבור הציבור הישראלי מדובר במונח שמתקשר למלחמה, טרור ואיום ביטחוני, אך בשיח ההומוסקסואלי הוא עשוי להתפרש גם כמחמאה, תשוקה ומשיכה. המתח שבין שתי המשמעויות הללו עומד במרכז התערוכה.

ביאלר סבור שמצבה של הקהילה הגאה בישראל מורכב מכפי שנהוג להציג. "התשובה היא לא חד-משמעית", הוא אומר. "אם בוחנים חוקים, נראות ציבורית, תקציבים ומוקדי קבלת החלטות – מצבנו טוב יותר לעין שיעור מאשר לפני חמש שנים בלבד. מצד שני, היחס ללהט"ב הוא נייר לקמוס ליכולת החברה להכיל את השונה, וכרגע נראה שאנחנו קצת בנסיגה".

הוא מסביר כי הסימנים לכך ניכרים בשטח. "גייז ניצודים באפליקציות על ידי כנופיות נוער, מצעדי גאווה מבוטלים או מוגבלים לאזורים מסוימים ויש חברי כנסת שמרשים לעצמם להסית נגד הקהילה ולטעון שאנחנו גרועים יותר מחמאס וחיזבאללה".

למה דווקא עכשיו תערוכה גאה גדולה?
"בדיוק בגלל הקושי. אני מרגיש כמה חשוב להתאחד סביב המטרה המשותפת – להיות עם חופשי בארצנו. זה אולי נשמע ממלכתי, אבל בעיניי תל אביב היא העיר החופשית ביותר בעולם. גם היום אנשים ממשיכים לעבור לתל אביב כי החופש הוא חלק מה-DNA שלה".

ביאלר מאמין שכל עיר גדולה צריכה גם מרחב תרבותי גאה. "גלריה גאה היא נראות גאה במרחב הציבורי והאומנותי, שהוא דווקא הרבה יותר שמרן ממה שאנשים חושבים".

"גם הסטוצים הפכו תלויי ממ"ד"

התערוכה עוסקת במתח שבין אלימות, מלחמה ותשוקה, מתח שלדברי ביאלר הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים הגאים בישראל. "לצערי גייז כיום חיים תחת כמה שכבות של סטרס, וכעת נוספו גם הטילים", הוא אומר. "אתה הרי יודע שאף סטוץ לא יבוא אליך בלי מקלט, ואוי ואבוי אם הצ'יל בלי ממ"ד".

ביאלר מציין כי המציאות הביטחונית לצד חוסר השוויון החוקי יוצרים תחושת תסכול מתמשכת. "אדם חוזר ממילואים אחרי שתרם למדינה ומגלה שהוא עדיין לא יכול להינשא באופן חוקי בישראל. זה מתח שקיים כל הזמן".

תל אביב היא אחת הדמויות המרכזיות בתערוכה. "אם לומר את האמת אני כבר לא ממש חי בעיר. אני אוהב אותה בכל נימי נפשי אבל אם בעבר אהבתי לצאת היום אני אני קם בבוקר לעשות ספורט בפארק. אבל חופש וחרדה בהחלט הולכים יחד. תסתכל על חוף הילטון בזמן הגאווה - התקף חרדה וחופש באותו מקום".

למרות זאת, הוא נשאר אופטימי. "תל אביב תמיד תהיה תל אביב, גם אם בן גביר יהיה ראש הממשלה. בסופו של דבר הוא תקוע איתנו. אנחנו לא הולכים לשום מקום".

חמש שנים לאחר הקמתה PAN כבר אינה תופעה שולית, אבל ביאלר עדיין לא חושב שהאומנות הגאה הפכה לחלק מהמיינסטרים. "יש הרבה יותר פרויקטים בתחום מבעבר", הוא אומר. "מרכזים גאים ברחבי הארץ מציגים תערוכות, וגלריות מסחריות מוכרות יותר פתוחות לאומנים גאים. העובדה שהצגנו תערוכות בקניון גן עופר ובדיזנגוף סנטר וקיבלנו תגובות מפרגנות גם מקהל שאינו גאה, מוכיחה שאנשים פשוט צמאים לאומנות טובה".

הבחירה להציג במלונות ובקניונים הייתה ניסיון להגניב אומנות גאה אל לב הזרם המרכזי?
"זו הייתה בעיקר דרך לשרוד. כפרויקט נישתי שהוקם בתקופת הקורונה אתה לוקח כל חלל שמציעים לך. במקרה אלו היו מלונות בראון ובהמשך גן העיר ודיזנגוף סנטר. בסופו של דבר, התוכן טוב וזה מה שקובע".

למרות האווירה הפוליטית הטעונה, הוא מספר שלא הופעל עליו כמעט לחץ לרכך את התכנים או לצנזר יצירות. "למעשה, ברוב המקומות הייתה לנו יד חופשית גם להציג תכנים בוטים. האנשים ברחוב מגיבים במקרה הגרוע בהרמת גבה או בצחקוק מובך".

כמי שמנהל גלריה גאה יחידה מסוגה במזרח התיכון, אתה מרגיש גם אחריות לייצוג של הקהילה מעבר לישראל בתקופה שיש בה הרבה קולות בקהילה העולמית נגד ישראל?
"לפני 7 באוקטובר עיקר לקוחות הגלריה היו מעבר לים. עם פרוץ המלחמה ומחול השדים המרושע של עלילות הדם נגדנו, החרימו אותנו בעולם, והבנו שכדי לשרוד צריך לשנות כיוון. הבנו שתערוכות פיזיות זה חובה, האתר פשוט לא מספיק. בסוף חלחלה בנו ההבנה שהיעדר גלריה לאומנות של גייז בתל אביב פוגע בתחום האומנות ובקהילה שלנו גם יחד, וזה יותר מניע אותי מאיזה הומואית טרנדית בלונדון או ברלין שצווחת פרי פלסטין כי זה באופנה. בשורה התחתונה אני חי כאן, ואני לא מייצג אף מלבד את עצמי ואת הצורך שלי באומנות מעולה שעוסקת בגוף הגברי. לפעמים השינוי מגיע פשוט מזה שאנחנו חיים את חיינו ולא תמיד צריך מאבק של אגרופים שלופים, לפעמים מספיק פשוט ציור או צילום מהמם במרחב הציבורי".

תערוכת "תחת אש" של גלריית PAN תוצג במהלך חודש הגאווה בתל אביב (אירוע השקה ב-4 ביוני ועד ה-31 ביולי) ותכלול עבודות של אומנים ואמניות מישראל ומהעולם, המבקשות לבחון את החיים הגאים בישראל בין חופש לחרדה, בין תשוקה למציאות של מלחמה. למידע על נוסף על התערוכה לחצו כאן.