בסרטו החדש של הבמאי כריסטופר הוכהויזלר, "עד סוף הלילה", עושה השחקנית הצעירה תיאה ארליך את הופעת הבכורה שלה ונכנסת לנעליה של לני, טרנסג'נדרית שהחלה את תהליך ההתאמה המגדרי בעודה מרצה עונש מאסר על סחר בסמים.
בתחילה אנו עשויים לחשוב כי התפקיד, שנושא עמו אחריות גדולה בכל הנוגע לייצוג טרנסי על המסך הגדול, עלול להצטייר בתור תפקיד גדול מדי עבור שחקנית מתחילה וחסרת ניסיון, אבל בזכות עבודה צמודה עם הוכהויזלר לצד תחקיר מעמיק, החששות והלחץ של ארליך התפוגגו מהר מאוד. "תמיד היינו בשיח פתוח וזה נתן לי מקום לחקור מה אני רוצה לעשות עם הדמות", היא מספרת בראיון לקראת הקרנת הסרט במסגרת ה-TLVFest, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה שמתקיים בפעם ה-18 בימים אלה.
איך התחקיר הזה בא לידי ביטוי בדמותה של לני?
"אני חושבת שאני אפשרתי לדמות שלי למצוא אהבה בתוך עצמה ולחפש חופש. לני היא דמות צבעונית שמאמינה בטוב, היא מאמינה שצריך למצוא את הדברים החיוביים בהכל וזה מה שהיה כיף בלשחק אותה, כי הייתה לי האפשרות לנסות להסתכל על החיים מאותה נקודת מבט".
הסרט, שיוקרן מחר (שישי) בשעות הצהריים המוקדמות בסינמטק בתל אביב, מגולל את סיפורה של לני, אסירה שמשתחררת ממאסר על ידי המשטרה, במטרה לסייע לרוברט, בלש סמוי, לרכוש את אמונו של ראש המאפיה המקומי. לני היא אישה טרנסג'נדרית שהחלה את תהליך ההתאמה המגדרי בזמן המאסר, ואילו רוברט היה בעבר בן זוגה והאיש שאחראי להכניס אותה לכלא. בזמן שרוברט רוצה לסיים את עבודתו, היא חולמת לעזוב את גרמניה. השניים, ששבים לדינמיקה זוגית אחרי משבר גדול, נאלצים להתמודד עם הרגשות שצצים מחדש בעת ביצוע המשימה.
בשביל להיכנס לדמותה של לני ביצעה ארליך מחקר מעמיק, שכלל עבודה עם מורה למשחק וקשר ישיר עם אסירה טרנסית משוחררת. "אני לא יכולה לדמיין את התחושה של להיות חף מפשע ולשבת בכלא לגברים, כשאת בכלל מזדהה כאישה", היא משתפת. "קראתי הרבה כתבות עד שנתקלתי באסירה משוחררת שריצתה 30 שנה. גם היא טרנסג'נדרית ואמנית".
השחקנית הצעירה פנתה אל האסירה לשעבר דרך הרשתות החברתיות, ומצאה עצמה מהר מאוד מבלה איתה שעות ארוכות בשיחות טלפון, מנסה ללמוד ולספוג כמה שיותר מידע. "לא רציתי לגרום לה לאי נוחות, אבל במקביל היה לי חשוב לתת ייצוג נאמן לטראומה האישית שלה, כי היא משפיעה על ההתנהגות. היא אדם מדהים ואני שמחה שהיא הייתה פתוחה לשתף אותי בחוויה הזו".
ואיזה תהליך את עברת עם עצמך?
"האמת שזה משעשע, אני אוהבת לבנות פלייליסט עם הדמות, כי יש לי מערכת יחסים עמוקה עם מוזיקה. זה מכניס אותי ללופ יצירתי שגורם לי לחשוב על הדמות גם בזוויות שונות. השירים לא צריכים להיות חשובים עבור הסרט או התסריט, אלא עבור הדמות, כי אני מנסה לחשוב על ההיסטוריה שלה. הכנסתי לפלייליסט הרבה שירים של פטי סמית'".
למרות שזהו התפקיד הראשון של ארליך, השחקנית המתחילה זכתה על כך בפרס השחקנית בפסטיבל ברלין, הישג מופלא עליו חלמה שנים רבות. "בגיל 4 אמרתי לאמא שלי אני אהיה שחקנית. משהו בי כבר ידע שאני אעשה את זה, ומזל שהייתי תמימה מספיק כדי להאמין", היא אומרת וצוחקת. אבל המסע לאור הזרקורים לא היה קל עבורה. ארליך, שעברה לווינה והחלה את תהליך ההתאמה המגדרית, ניסתה להתקבל לבתי ספר שונים והלכה לכל אודישן שרק מצאה, אך פעם אחר פעם נתקלה בסירוב.
בלית ברירה, היא החלה לעבוד כמלצרית וחשבה לוותר על החלום ולעבור לגור באיטליה, אבל דווקא ברגע הזה צירוף מקרים התגלה כנס לו היא חיכתה. "שוחחתי עם אחת הלקוחות במשך שעה ולדעתי אפילו פוטרתי אחרי", היא נזכרת. "היא אמרה שהיא חושבת שיש לה כמה דברים שיתאימו לי. זמן קצר לאחר מכן קיבלתי שיחה מהסוכן שלה".
בהוליווד יש שיח ער על האם דמות טרנסג'נדרית צריכה להיות מגולמת על ידי שחקנית טרנסג'נדרית. מה דעתך?
"אני מדברת רק בשם עצמי, אבל אני חושבת כשמדובר על ליהוקים בכל הנוגע למיניות ומגדר, אנחנו צריכים להיות עם ראש פתוח, אבל לא עכשיו. זה נחמד שמלהקים טרנסים לתפקידים של טרנסים, כי כרגע אלו הסיפורים הראשונים שמסופרים ויוצאים החוצה, אז הייצוג חשוב. בגלל שזו ההתחלה אני רוצה שאנשים שחוו את הסיפור הזה הם אלה שמגישים אותו. עם זאת, בהמשך כדאי שנהיה יותר פתוחים לליהוקים, הרי גם אני רוצה לשחק אישה סיסג'נדרית. אני לא רוצה לשחק דמות שכל מה שמאפיין אותה זה שהיא רק טרנסית, כי בסוף אני אישה ואני רוצה שזה יהיה נון-אישיו".
את מרגישה שהעולם פתוח לזה? מה התגובות שאת מקבלת?
"רואים את ההבדל בין התגובות ברשתות החברתיות, שנשלטות על ידי הדור הצעיר הליברלי, לבין העיתונים שנשלטים על ידי דור מבוגר יותר, שעושה מאמץ אבל לפעמים עושה טעויות - לא מתוך רוע, אלא מתוך בורות. הם עשויים להשתמש בשם הקודם שלי או לכתוב 'היא הפכה לאישה'. אני מנסה שלא להיפגע מזה ולהעריך את המאמץ, אבל במקביל שמחה לראות שבדור הצעיר זה כבר הופך להיות נון-אישיו ואנשים יודעים לתת לזה כבוד. כולנו צריכים לכבד יותר אחד את השני בלי קשר לזהות והמגדר שלו. אם הוא נחמד מה זה משנה? למה אנחנו צריכים לשים קטגוריות על כל דבר. באחד הימים אחרי שזכיתי בפרס קראתי כתבה שהכותרת שלה הייתה טרנסג'נדרית אקטיביסטית זכתה בפרס. נכון, אני מדברת בשביל קהילה, אבל אני גם שחקנית שעבדה קשה".
הסרט "עד סוף הלילה" יוקרן ביום שישי 29.12 בשעה 11:30 בסינמטק ת"א
לרכישת כרטיסים
לכתבות נוספות מהפסטיבל הגאה