"מתן יצא מהארון 5 שנים לפניי, היה לי פחד לאכזב את המשפחה"

לפני שנתיים, בתוך אחת התקופות הקשות והמטלטלות שידעה ישראל בשנים האחרונות, השחקן והיוצר תום חודורוב מצא נקודת אור. דווקא בתקופה שבה כולם הסתגרו בבתיהם, הוא מצא זוגיות עם צלם האופנה אנחל חי ארביב. "הכרנו זמן קצר לתוך המלחמה ובאופן פרדוקסלי, זה אולי מה שאפשר את הקשר. היה זמן וכשאתה מבלה זמן ביחד במלחמה זה אינטנסיבי יותר, מקרב יותר. אתה מהר מאוד מרשה לעצמך לפחד יחד עם עוד בן אדם וההיקשרות הרגשית הייתה נורא עמוקה ומהירה. אני חושב שאם הייתי עדיין בתוך השגרה, הלו"זים והעבודות אז יכול להיות שההזדמנות הזאת הייתה מתפספסת. זו נקודת אור בודדה במלחמה העצובה והנוראה", הוא אומר בכנות.

את בן זוגו הוא הכיר דרך אפליקציית היכרויות. "זה הפתיע אותי כי לא חיפשתי. אלה היו ימים של תחילת המלחמה אז היה לי יותר זמן פנוי, יותר בדידות ויותר רצון בקשר וזה מצא אותו בנקודה דומה כי הוא היה אחרי פרידה. הוא מערכת היחסים הכי ארוכה שהייתה לי עם גבר. בעצם, מערכת היחסים הרצינית הראשונה שהייתה לי עם גבר וזה מלמד אותי המון", הוא אומר.

ממצב של רווק וורקוהוליק שחי על וולטים ומגיע הביתה רק כדי לישון, חודורוב קיבל בית. "אנחל לימד אותי כמה חשוב להשקיע בבית זמן, יכולת ומשאבים ואני עוד לומד את זה. הוא יצור נורא ביתי ומשפחתי ואני פחות. זה שיעור מדהים בשבילי להפוך גם לבן אדם ולא רק לקרייריסט. במקום הפחד שזה יבוא על חשבון משהו או יפריע, זה עוזר. יש לי מישהו שמחבק אותי בלילה, משענת, יציבות, יש לי בן אדם לפרוק וכזה שדואג לי ואני משתדל לדאוג ולעזור לו וזה המון בשבילי", הוא אומר.

השניים חושבים על חתונה אבל "אני לא יודע אם אני בקטע של לעשות אירוע ענקי. אולי נתחתן בניו יורק", ילדים בוודאות מתוכננים להיכנס למשוואה הזוגית. "יש מחשבות על זה ויש היערכויות לזה", הוא מוסיף עם חיוך.

עכשיו כשיש חוק פונדקאות בישראל זה יותר אפשרי.
"כן, מצד שני הבנתי שאין הרבה נשים במאגר. תסמכי על ישראל שאיכשהו יצליחו לעשות את זה יקר למרות שזה פה. אני יודע מאחי על שני הילדים שזה בוכטות וצריך לעבוד מאוד קשה. אני מתפרנס טוב מאוד מעולם התיאטרון, שזאת אמירה יוצאת דופן, ואני בר מזל על הדבר הזה אבל אני עוד לא שם. אנחנו עוד בודקים מה יהיה המודל הנכון והזמן הנכון".

אחיו של חודורוב הוא העיתונאי והפרשן הכלכלי של חדשות 13, מתן חודורוב, שלאחרונה ניהל מאבק שבסיומו נרכשה רשת בידי מייסד Wiz אסף רפפורט במקום פטריק דרהי המקורב לנתניהו. חודורוב עצמו (36) הוא אחד השחקנים העמוסים והפעילים בתיאטרון הישראלי. הוא משחק, כותב, מתרגם ומביים בשלל הפקות של תיאטרון הקאמרי ("רינגו", "מישהו שר את זה קודם", "הציפור הכחולה" ובקרוב ב"הלוויה חורפית" וב"ד"ר סטריינג'לאב") ובתיאטרון המשולש ("גבע לא יכול להתאהב"), הוא כתב מחזה לילדים עם שותפתו חן גרטי ומבשל יחד איתה גם מחזה למבוגרים.

לאחרונה הוא גם הוסיף לרזומה את הטייטל סגן יו"ר שח"ם (ארגון השחקנים בישראל). "מה שמובן מאליו כיום לשחקנים, זה מה שהושג במאבק ובעמל רב ב25 שנות הקיום הקצרות של שח"ם. כיום לכל שחקן תיאטרון יש שכר מינימום וזה לא היה. היו סכומים נוראיים ועדיין יש המון עבודה לעשות ויהיו עוד הישגים", הוא מוסיף.

תום נולד לתוך תחום המשחק והאומנות בבית ספר לאומנויות בתל אביב, אליו נרשם אחרי אחיו מתן. כמתבקש, המשיך בתיכון 'תלמה ילין'. לפני שירותו הצבאי, התעוררו בו תהיות לגבי המסלול שבו הוא נמצא. הוא החליט לעשות הפסקה ולבחון אם זה באמת מה שהוא רוצה או שאולי זה נוצר מתוך הרגל. לכן החליט לעשות בשירותו הצבאי תפקיד רחוק שנות אור ממשחק. "שירתי בחטיבת המחקר וחקרתי את הגרעין האיראני. סגרתי את עצמי בתפקיד במודיעין שהיה סופר מעניין ופיתח בי יכולות אחרות. לקראת סוף השירות אמרתי לעצמי שאני מתגעגע יותר מדי לתיאטרון ושכנראה שזה באמת מה שאני צריך לעשות. שבוע אחרי שהשתחררתי התחלתי את 'ניסן נתיב'", הוא מסביר.

המשיכה של חודורוב לגברים התחילה בגיל צעיר יחסית, אבל אף על פי שהיו לו מחשבות והתנסויות ראשונות בצבא הוא חזר לארון. "הייתה לי חברה שנתיים שפגשתי אותה בצבא ואהבתי אותה מאוד והיינו זוג לכל דבר", הוא מספר. כשהתחיל ללמוד בבית הספר למשחק הם נפרדו והוא והצליח להגיד בקול רם לאנשים מסוימים שהוא נמשך לגברים "ולהתחיל אולי להרגיש שזה לא נורא", הוא משתף.

גם אז הייתה לו תקופת בלבול גדולה והתנסויות עם שני המינים. "היה לי קושי מובנה בתור בחור צעיר לאור היציאה של מתן מהארון שמבוגר ממני כמעט ב-5 שנים. אני חושב שיש לי אופי מרצה והיה לי פחד לאכזב, אז זה לקח זמן עד שהיציאה מהארון הושלמה לגמרי", הוא מסביר. בגיל 23 הוא סיפר לחברים ובהדרגה זה התרחב עד שבגיל 30 סיפר למשפחה. "עם המשפחה היה קושי, זה היה מאוחר וזה שחרר אותי מאוד ופתח אצלי משהו", הוא מספר.

היה אישיו על זה?
"לא. זה עבר יפה – מימיי לא נתקלתי יותר מדי בהומופוביה. גדלתי בבועה, בתל אביב בסביבה ליברלית מאוד. למדתי בתלמה ילין, למדתי משחק וכמעט מסתכלים עליך מוזר אם אתה סטרייט בחוגים האלה וכמובן במקום העבודה שלי. היו פחדים והיה קושי כמו שתמיד יש פחדים וקושי אבל הם התפוגגו ברגע שזה נעשה".

אתה חושב שזה שמתן יצא מהארון לפניך עזר לך ביציאה שלך מהארון?
"קשה להגיד. אני חושב שבהתחלה כשאתה מסתכל על זה מהצד ואומר וואו, שני אחים גייז. אני לא יודע אם זה זירז את זה או עיכב את זה. קשה לי להיזכר במי שהייתי אז".

מצד שני ראית את התגובות ליציאה כבר עם מתן.
"אני חושב שהוא דוגמה מדהימה לאישיות ציבורית וזה מעולם לא בא על חשבון משפחה וילדים. יש לי שני אחיינים – אחיינית בת שלוש ואחיין בן תשעה חודשים. הוא לא ישן בלילה. כל החברים שלי עם שני ילדים, אני מחכה לראשון".

לפני שש שנים הוא התברג לתיאטרון הקאמרי, שעבורו זאת "זכות להיות בו. זה כל כך לא מובן מאליו". תום נכנס לתיאטרון במסגרת קבוצת צעירי הקאמרי ואף שלקח לו זמן להיכנס לתיאטרון רפרטוארי הוא לא מצטער על כך, להפך. "אנשים תמיד רוצים לפרוץ מהר ולא כולם מצליחים לשרוד את זה. ואני תמיד אומר – זה מרתון, לא ספרינט. כי אם אין לך את הכלים, אין לך את הטכניקה ואם אין לך את היכולת הרגשית להכיל את הדרישות של התפקיד, התובענות והמקצועיות של העבודה אתה לא תישאר", הוא מסביר.

בחודשים האחרונים תום עורך את "מישהו שר את זה קודם", מסע מוזיקלי-תיאטרלי ממיטב המחזאות הישראלית בשמונים השנים האחרונות. "הרעיון שלי היה לחזור אחורה כדי להביט קדימה. דרך הנבירה בכל המחזות של הקאמרי שעלו ב ב־80 השנים האחרונות", הוא מסביר. "ההבנה הייתה שקשת הרגשות שמלווה אותנו והדילמות והקונפליקטים – הבית מול שדה הקרב, הזווית של האמא שהבן שלה במלחמה והזווית של החייל שיוצא עכשיו, אלה דברים שכבר כתבו עליהם אבל זה לא פחות עצוב ובועט מהיום".

איך היה התהליך היצירתי שלך? אתה מוגדר כעורך המופע.
"הכוונה היא שאני צריך למצוא את החומרים המתאימים. זה להבין איך הקטעים שבחרתי מצליחים לספר סיפור חדש ולחבר הכל יחד למשהו שלא ירגיש כמו אוסף מנותק של קטעים, וזה היה אתגר. פחדתי קצת כי יש שם קטעים לא קלים לעיכול. איך שלא תהפכי את זה, לדבר על מלחמה זה פוליטי. בסוף את דורכת על עצבים חשופים ופחדתי שקהל רחב לא יצליח להכיל את זה. לשמחתי נדהמתי שבצה"ל יש פתיחות. התגובות מהחיילים נורא מרגשות. השיחה אחרי המופע עוזרת לחיילים לעבד את הצפייה ולפרוק את המשקל הלא ייאמן שיש על הכתפיים שלהם. זה כוח מאוד גדול של אומנות".

מה התוכניות לעתיד?
"אני נורא אוהב לתת לעולם להפתיע אותי. יש לי חברים שמסמנים לעצמם יעדים וננעלים על מטרה. אני חושב שכשאתה עסוק במטרה או ביעד, אתה נוטה לפספס את כל הדברים היפים שקורים לך בדרך. לא חשבתי בחיים שאני אצליח להתעסק בכל כך הרבה דברים שונים במקביל ולעשות את כולם מול קהלים נורא גדולים וזה משמח אותי. אני לא בטוח שיהיה לי את הכוח לשחק עד גיל מאוחר ולנסוע בארץ, לא בטוח שככה אני רואה את החיים שלי. יש לי שאיפות לנהל מוסד תרבות, אבל בינתיים יש לי עוד רעב גדול מדי לשחק וליצור".