"הייתי במרוץ מגיל 6. זה לא שהקריירה הייתה תקועה - אני הייתי תקועה"

בשנה הבאה, כשהיא תחגוג 26 חורפים, תציין השחקנית פרח בר מיניאלי 20 שנה בתעשייה. שני עשורים של מצלמות, אודישנים, במות וסטים – מסלול שהתחיל בילדות, מתפקיד בסדרה "קופיקו", נמשך כמעט בלי עצירה דרך סדרות נעורים כמו "צפוף" ו"מיוחדת", פסטיגל ותיאטרון גשר. אבל הילדה התבגרה ואם פעם היא פשוט רצה קדימה, היום היא עוצרת, בוחרת ומדייקת: "אני מסתכלת קדימה על הקריירה שלי ואני חושבת איך אני רוצה לבנות אותה. אני לא אקבל כל תפקיד רק כדי לשחק", היא מסבירה.

בפן האישי מיניאלי מגדירה עצמה כביסקסואלית כבר כמעט עשור. ההבנה שהיא נמשכת לבנות הגיעה בגיל 13. "אני ממש זוכרת שהייתה לי שיחה עם כמה חברות בכיתה ז', דיברנו על לנשק בנות. וכולן אמרו שזה 'איכס', ואני אמרתי גם. אני רק זוכרת שלא הבנתי למה זה מגעיל. שנה אחר כך כבר הבנתי יותר טוב למה זה לא הגעיל אותי, אלא להפך", היא נזכרת.

את היציאה מהארון היא עשתה מול אמה, השחקנית אריאלה מיניאלי, בגיל 16 ואביה בגיל 18. "אמרתי להם מהרגע הראשון שאני יוצאת מהארון, שאני גם וגם, ואז הם הבינו לאט לאט. הם בעיקר לא מבינים את זה באופן פרקטי. הם לא מבינים איך אין העדפה ואיך אצליח לא להתבלבל בתוך עצמי אם יש כל כך הרבה אופציות לבחור? זה היה להם נורא מורכב להבין. היום זה כבר לא אישיו והבאתי בנות זוג וגם בני זוג הביתה אבל היו תקופות קשות", היא מספרת.

אחרי שנים של עבודה רצופה כשחקנית, היא בחרה לקחת צעד אחורה כדי להגשים חלום ישן שהוא לכתוב ולביים. ההפסקה ממשחק לא הייתה מקרית: “הייתי במרוץ מגיל שש. הייתי חייבת רגע להיות בן אדם”. אחרי הצבא היא נסעה לבד לחו"ל וחזרה עם החלטה ברורה: ללכת על תחום הבימוי. “לא שהקריירה הייתה תקועה - אני הייתי תקועה. והלכתי להגשים את החלום הזה. לביים, ליצור, לכתוב", היא אומרת.

היום היא לומדת במסלול המלא בסם שפיגל ומתגוררת בירושלים, שינוי חד מתל אביב. במסגרת לימודיה מיניאלי כתבה ביימה וצילמה סרט קצר ובתפקיד הראשי שבו מככב השחקן אמיר בנאי (שבקרוב יופיע בעונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים") שהיא מקווה שיתקבל לפסטיבל ירושלים. היא מתחילה לפתח את סרט הגמר שלה וכבר חושבת על עיבוד ספר למחזה. "ברור לי שאני רוצה לביים גם על במה".

ובכל זאת, הגעגוע למשחק חזר. נקודת המפנה הייתה הסרט “הטנקיסטיות", הפקה ישראלית-אמריקאית על לוחמות פלוגת פרא בעוטף עזה ב-7 באוקטובר שעל הסט שלו הרגישה חוויה יוצאת דופן שמעולם לא חוותה, כשהעבודה עם הבמאית איילת מנחמי והתסריטאית אלינור סלע הייתה עבורה חוויה מטלטלת במובן הטוב: “אפס אגו, רק נתינה. בחיים לא הרגשתי ככה על סט”, היא משחזרת.

הטנקיסטיות מדבר על 7 באוקטובר וזה גם פותח פצע, עד כמה זה שינה אותך?
"זה ישמע הזוי אבל נכון שאומרים שצריך לחזור לטראומה כדי לעבור הלאה ממנה? אני לא הייתי בדרום מאז 7 באוקטובר, מאוד פחדתי להיות שם. פתאום להיות שם ולראות את הגבול, מאיזושהי סיבה כן עשה לי טוב. אולי זו גם חווית השליטה כי בשביעי הייתי חסרת שליטה לחלוטין לשבת בתל אביב מול הטלוויזיה, חוסר אונים משווע ופתאום להיות על מדים בעוטף עזה עם טנקים, היה בזה משהו שהחזיר לי קצת את השליטה".

את רואה את עצמך כיום נוסעת לחו"ל לפתח קריירה?
"אני מרגישה קצת שאי אפשר. אני חושבת שהייתי רוצה להיות בחו"ל, לא כדי לרדת מהארץ כי אני מאוד אוהבת את ישראל. אבל אני מרגישה שהנזק הבין-לאומי הוא כזה נוראי שאני חושבת שאולי כדאי לי להפסיק לחשוב על קריירה בין-לאומית כדי שלא להתאכזב".

במקביל ללימודיה היא ממשיכה לשחק בתיאטרון גשר בהצגות "קרום", "החטא ועונשו וב"מישהו לרוץ איתו" היא מגלמת את התפקיד הראשי של תמר, שעוברת מסע מטלטל כדי להציל את אחיה המכור לסמים. אבל היא מודה בכנות שהשילוב כמעט בלתי אפשרי. “זה לא מסתדר. אם מישהו חושב שאפשר ללמוד במסלול מלא ולהיות שחקן במקביל – אי אפשר. ניסיתי לשלב, וזה בא עם פשלות או מול התיאטרון או מול הבית ספר", היא אומרת. לטובת התפקיד למדה פרח בר לנגן על גיטרה ועליה היא מנגנת לייב שלושה שירים במהלך ההצגה. "פחדתי מהרעיון, אבל בסוף הצלחתי", היא משתפת.

"אני מאוד קרובה לאח שלי, אור (אחד ממתמודדי "נינג'ה ישראל") ומאוד הזדהיתי עם תמר וחשבתי מה היה קורה אם זה היה הוא. מאוד התחברתי אליה כי תמר היא הכי אמיצה בעולם - היא גם מתוקה, צעירה וגם כזאת נחושה ובמובן הזה זה מאוד התחבר לי עם הטנקיסטיות, של האומץ חסר ספקות. הדברים האמיצים שעשיתי בחיים הם בשביל עצמי ופה אלה שתי דמויות שעושות את זה למען אחרים וזה מעורר השתאות, אני מעריצה את שתי הבנות האלה, זה כבוד לשחק מישהי כל כך טובת לב ואמיצה", היא מסבירה על החיבור לדמותה של תמר.

גם השחקן ניר כנען שמשחק לצדך ב"קרום" וב"מישהו לרוץ איתו", הוא מהקהילה. יש ביניכם דמיון?
"רק שישוו אותי לניר כנען – חלום שלי. אם יגידו לי שאני דומה לניר זה ייתן לי אסמכתה שאני עושה משהו כמו שצריך. הוא מדהים. אני מכירה אותו מגיל 19. היינו יחד בצבא הרבה לפני שהיינו בגשר יחד. היינו חברים טובים אז וזה נורא כיף לגדול עם בן אדם. אמרתי לו לפני כמה זמן 'אתה קולט כמה גלגולים עברנו מאז? כמה אנחנו דומים וכמה אנחנו שונים ממה שהיינו אז'".

ניר והאקסית שלו, נטע רוט שניהם בגשר. היית עובדת עם האקס שלך, מיכאל גבעתי?
"ברור שאין לי בעיה. יש פרידות שהן חס וחלילה שקרו דברים נוראים שאת לא תראי את הבן אדם יותר. אני מנסה שלא יהיו לי כאלה אבל אני תמיד שמחה לראות את האקסים שלי, למרות שאת מיכאל לא ראיתי מאז שנפרדנו".

לפני שנה הייתה פרח בר בתקופה מאוד מבולבלת אחרי תקופה מאוד ארוכה שהיא יצאה רק עם בנות. "זאת לא הייתה החלטה שאני יותר לא יוצאת עם בנים בכלל. ופתאום כשהתחלתי לצאת עם איזה בחור אכלתי כאפה רצינית ואני עד עכשיו עם אותו בחור, כבר שנה וחצי", היא משתפת.

הבחור עליו היא מדברת עם חיוך רחב על פניה הוא רוי אשר, עוזר במאי ומפיק של תוכניות ריאליטי ("אהבה חדשה", "רוקדים עם כוכבים"). יצא להם כבר לביים יחד קליפ ואף על פי שהוא מאחורי המצלמה, כולם מכירים אותו בתעשייה. "לפעמים יותר מחבקים אותו מאשר אותי כשאנחנו מגיעים לאירועים", היא צוחקת. ובניגוד למקרים שבהם אנשים לא קיבלו טוב את העובדה שהיא ביסקסואלית, אותו זה לא מבלבל. "מהרגע הראשון זה לא היווה בעיה", היא מוסיפה.

את נוטה להעלות את בני ובנות הזוג ברשתות החברתיות?
"היו לי מערכות יחסים שלא פרסמתי ברשתות החברתיות, בעיקר כי הייתי עם אנשים מפורסמים ועד עכשיו אף אחד לא יודע שהיינו יחד. מערכות יחסים עם אנשים פחות מוכרים יותר קל לשתף, כי זה פחות מעניין את הציבור. מעניין אותם כשרואים שילוב שלא חשבו עליו. נגיד כשאני ומיכאל היינו יחד, כולם היו בהלם כי היינו נחשבים מעולמות שונים. את מיכאל העליתי וגם את רוי והייתה לי גם אקסית אחת שגם הייתי מעלה אותה אבל אף אחד לא ידע שאנחנו זוג".

התחלת לשחק בגיל מאוד צעיר. יש חרטות?
"מה זה חרטות? אני לא יכולה להתחרט על איך שדברים נעשו. גם כי הייתי ממש קטנה. אני לא הייתי ממליצה לאחרים להתחיל בגיל כל כך צעיר. מצד שני, יש לי חברים שחקנים שאומרים לי 'הלוואי שהיו נותנים לי להתחיל אז'. אבל אני מרגישה שלי זה היה קשה להתחיל בגיל כל כך צעיר. זה היה לי גם מדהים אבל בדיעבד אני תוהה איך היו נראים החיים אם הייתי ילדה רגילה. מצד שני, אם זה לא היה קורה ככה מי יודע איפה הייתי היום. אז אני לא מתחרטת על זה".

מה היית אומרת לעצמך בת ה-16 שמתחילה להבין מי היא?
"הייתי אומרת שגיל 16 זה הגיל שצריך לחקור בו ולהתפתח ובעיקר לא לפחד שזה הולך לשנות את כל החיים. גם לי הייתה מורכבות אם לקרוא לעצמי לסבית. אני כן ביסקסואלית, למרות שפעם אמרו לי שאני פאנסקסואלית. זה לא משנה - אם אני אתאהב במישהי או מישהו, אני פשוט אתאהב. אבל זה פשוט פחות הרה גורל ממה שחושבים שזה. זה לא כזה דרמטי ואם מורידים את מפלס הלחץ זה ממש מקל. לפני הבן זוג הנוכחי שלי הייתי רק עם בנות ובסוף אני עכשיו עם גבר ומדהים לי ואני מאוהבת".