"הזמנתי את ההורים שלי לחתונה, קיוויתי שהם יבואו אבל ידעתי שזה לא יקרה"

במשך קרוב ל-30 שנה, השחקן שפי מרציאנו הסתיר את העובדה שהוא הומו – מהוריו, מחבריו הקרובים, מהקולגות בתיאטרון הבימה ומעשרות אלפי העוקבים ברשתות החברתיות. כעת הוא החליט לחשוף את הזיכרונות הכואבים והטראומטיים בסדרת רשת חדשה בשם "מיומנו של רמלאי גאה", שדרכה הוא מקווה לעזור לעוד להט"בים שחיים בארון ולהוריהם. "כל החיים הייתי שחקן עוד לפני שלמדתי. במשך שנים הרגשתי שאני צריך להסתיר את מי שאני, אבל עכשיו אני מבין - הקושי ביציאה מהארון עדיף על כל שקר בעולם".

עם סיום הלימודים, הוא כבר קטף תפקידים בתיאטרון הבימה, זכה בפרס השחקן המבטיח של השנה, ושיחק בהפקות דרמטיות וקומיות כאחד, כשהאחרונה שבהן היא העיבוד הבימתי לסרט "אביבה אהובתי". בימים אלו שפי משחק בהצגות "קזבלן", "בוסתן ספרדי" ו"הערת שוליים" בתיאטרון הבימה, ובקרוב יתחיל חזרות להצגה "יוסי וג'אגר" שתעלה בתיאטרון.

רק היום, כשהוא בטוח במי שהוא וחי בזוגיות מאושרת בבת ים, הוא הצליח ליצור סדרה חושפנית ואישית במיוחד, שמבוססת במידה רבה על סיפורו האישי כילד יחיד במשפחה דתית. הסרטונים הקצרים מלאי ההומור עצמי, מצליחים לגעת בחוויות המשותפות ללהט"בים רבים – מהאתגרים במקלחות בשירות הצבאי ועד לבדידות, לשיפוט העצמי ולפחד שמישהו יגלה.

"חשבתי שזה חטא והאמנתי שזה אסור"

שפי (38), נולד ברמלה למשפחה מזרחית מסורתית. את צעדיו הראשונים בעולם המשחק עשה בתיכון "רמלוד" במגמת תיאטרון ולאחר שירותו הצבאי החל ללמוד בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין. "הייתי קצת ערס וכבר מיומן בהסתרה, אבל הייתה לי חברה בלימודים שקלטה עליי וניסתה לרמוז לי על זה", הוא נזכר. "לא הייתי מסוגל לדבר על זה, לא הרגשתי בנוח שאני כזה בגלל המקום שאני בא ממנו והאמונה שלי. כאדם דתי, חשבתי שזה חטא והאמנתי שזה אסור. פחדתי גם שאם יידעו אני אקבל פחות תפקידים. בשנה ג' נתנו לי לשחק הומו דתי במחזה 'הנאהבים והנעימים', וכל הצגה שהייתי אומר את הטקסט הרגשתי שמתחברים לי דברים על עצמי. זה נתן לי את הדחף להתנסות".

תמיד ידעת שאתה הומו?
"תמיד הרגשתי שמשהו בי מוזר ולא ידעתי להגדיר מה. אני זוכר שבגן הרגשתי רגש מיוחד לחברים הבנים שלי, והיה לי חבר שהבאתי לו מדבקות. חשבתי שזה יעבור, שאולי כולם מרגישים ככה בגילים האלה ועושים בחירה והולכים עם אישה. חשבתי שזה משהו שאפשר לעבוד עליו ולתקן אותו, להתגבר על היצר. ניסיתי ועד היום הייתי עם יותר נשים מגברים. אבל זה לא היה אמיתי, זה לא עבד".

בגיל 24 הוא התנסה לראשונה עם גברים, וגם הכיר את בן זוגו הראשון. "עדיין גרתי אצל ההורים ופחדתי שמישהו יידע על זה," הוא משתף. "כשנפרדנו אחרי שנתיים, נשברתי ממש והרגשתי שאני לא יכול להתמודד עם זה לבד. הייתי חייב לשתף וסיפרתי לכמה חברים קרובים. עם כל בן אדם שסיפרתי לו הרגשתי הקלה, שאני יכול לנשום".

רק ארבע שנים מאוחר יותר, אזר אומץ ויצא מהארון בפני אמו. "נסעתי לבקר אותם כל שבת והיא התרגלה שאני מביא בנות הביתה. תקופה ארוכה שלא הבאתי אף אחת ואז היא אמרה לי שהיא מפחדת שאני... ונפלט לי 'כנראה שיש לך ממה לפחד'. הייתי בשוק מעצמי, בכלל לא תכננתי לצאת מהארון. כן הרצתי בראש סיטואציה ודמיינתי איך הם יקבלו אבל ידעתי שזה יהיה כואב וקשוח".

איך היא הגיבה?
"זה היה קשה מאוד. הקרקע ממש נשמטה מתחת לרגליים שלהם והם בכו, כמו באבל. כל הילדות שמעתי את ההורים שלי מדברים על זה שאין להם עוד ילדים והרגשתי כאילו אני לא מספיק, כאילו אני אכזבה. כשיצאתי מהארון, הכאב הזה צף שוב. חזרתי לתל אביב ובמשך כמה שבועות לא דיברנו".

שנים לאחר מכן, כשהוא התחתן עם בן זוגו, הוריו לא הגיעו לחתונה. "אמא שלי מקבלת את זה ואבא שלי עדיין לא. עד היום ככל שיותר אנשים יודעים, הם יותר מתכווצים מזה. אבל היום אחרי שהוצאתי מעצמי, אני יודע שאני חי עם האמת שלי".

למה זה כל כך חשוב בעיניך לצאת מהארון?
"הקושי ביציאה מהארון עדיף על כל שקר בעולם. צריך לחיות את האמת גם כשהסביבה לא מקבלת. היום אני כבר לא עלה נידף. נטייה מינית היא חלק מהזהות שלי, מהאהבה שלי ואהבה זה הדבר הכי גדול שיש לנו בחיים".

"הייתי ביישן מאוד ולהוריד חולצה היה כמו מרד של שחרור"

לפני כשבע שנים, הוא פתח חשבון טיקטוק והחל להעלות סרטוני ליפ סינק קצרים להקלטות של ילדים שזכו להצלחה אדירה ועזרו לו להתמודד עם התרבות שנסגרה מספר חודשים לאחר מכן בתקופת הקורונה. סימן ההיכר שלו היה הקונטרסט בין הקול הילדי, התמים לבין שפי המזוקן, הבוגר שחושף פלג גוף עליון מרשים.

הורדת חולצה כדי למשוך קהל?
"לא, זה היה ממקום פרובוקטיבי שאני יכול לעשות מה שבא לי. כילד, באתי ממקום מאוד סגור ושמרן. הייתי ביישן מאוד ולהוריד חולצה היה כמו מרד של שחרור. לא חשבתי על זה כמשהו שיכול למכור, וגם קיבלתי תגובות רעות. הרבה קהלים לא התחברו לזה שאני בלי חולצה, בעיקר אנשים שמרנים יותר ויש לי הרבה עוקבים דתיים ודתיות".

אחד הפרטנרים ליצירה הוא חברו הטוב אור סולטני. אפילו ששפי היה בארון באותה תקופה, זה לא מנע ממנו ליצור סרטונים שעסקו במגדר ובנראות גברית ונשית. בחלק מהסרטונים, שפי שיחק גבר "ערס'" ואור שיחק גם דמויות נשיות וגבריות, כשהם עושים ליפ סינק לשירי דיכאון מזרחיים.

למה בחרתם לעסוק בזה?
"ניסינו לשבור את הסטריאוטיפ של גיי, להציג סוג אחר של הומו, ולהראות שהומו יכול להיות גם ערס עם כיפה ולשמוע דיכאון. זה מה שאני מציג גם בסדרת הרשת, אני עוסק בזהות, ולא רק במיניות ובמגדר. אני עדין אדם מאמין ושומר כשרות ובמקביל יוצא למסיבות בשבת. יש בי הרבה ניגודים ואני מצליח לשלב אותם בחיי".

"אני אשמח שיהיה לי ילד גיי כדי לעשות איתו תיקון"

סיפור האהבה שלו ושל בן זוגו, יניב פוטרמן, התחיל לפני קצת יותר מחמש שנים באפליקציית טינדר. אחרי דייט ראשון מוצלח, היה ברור לשניהם שמדובר בקשר רציני. במהלך מסיבה של עופר ניסים, שפי שיתף את יניב ברצון שלו להתחתן איתו. יניב לקח את דבריו ברצינות ובמשך שלושה חודשים רקם הפקה חשאית, שהגיעה לשיאה כשעלה לבמה המרכזית במסיבת הגאווה של ניסים, מול אלפי רוקדים, והציע לשפי נישואים.

"אמרו לנו לעלות לבמה לעשות סלפי לפני שעופרה עלתה ולרדת כי אין הרבה זמן", הוא נזכר בהתרגשות. "עליתי לבמה ופתאום יניב סימן לי להסתכל על המסך הגדול. שם היה כתוב באנגלית 'תתחתן איתי?'. לא הבנתי מה קורה, הייתי בשוק ואז הוא כרע ברך. הייתי בכלל בטוח שאני אהיה זה שיציע נישואים".

החתונה של השניים הייתה אמורה להתקיים באוקטובר 2023, אך נדחתה בעקבות המלחמה. לבסוף, באפריל האחרון, הם צעדו יחד אל החופה. "הזמנתי את ההורים שלי לחתונה, קיוויתי שהם יבואו אבל ידעתי שזה לא יקרה", הוא משתף. "היום אמא שלי מקבלת את בן הזוג שלי ובאה אלינו, אבל לא אבא שלי. אני מאמין שיש עוד סיכוי וזה ישתפר. לא איבדתי תקווה. אני לא מבקר הרבה ברמלה כמו פעם. כשאני הולך למשפחה, אני לא יכול להביא אותו וגם בכל ביקור, אני חוזר להיות הילד שהסתיר. זה כל הזמן לחזור לפצע".

הרעיון לסדרת הרשת נולד לאחר שהעלה באינסטגרם את הטקסט שהקריא בחתונה שלו. "אחת מהתגובות הייתה בסגנון 'זה משהו שאפשר לבחור אותו', וזה הצית אצלי את הרעיון לספר את הסיפור שלי," הוא נזכר.

למי הסדרה מיועדת?
"אני מכוון לחבר'ה כמוני שחווים את מה שאני חווה, ואני פונה לאמהות שלהם גם כדי שיראו את זה מהזווית של הילד שלהם. אני לא מצנזר שום דבר. יש שם שיחות שלי עם אלוהים, הלקאה עצמית, הניסיונות שלי ללכת נגד מי שאני. הסדרה הזו היא לכל בן אדם שבורח מעצמו וחשוב לי שאנשים ילכו עם האמת שלהם. אני יודע שהסתרה זה סבל. אני רוצה לספר את הסיפור שלי ושזה יגיע לכמה שיותר אנשים כדי שיחיו את האמת שלהם, ולא יפחדו מה יגידו".

אילו תגובות אתה מקבל?
"אני מקבל תגובות מדהימות והמון כותבים לי בפרטי שזה מה שהם חווים. אני מרגיש שזו שליחות. אמא שלי רואה את הסרטונים ואני מאמין שזה קשה לה. היא פתאום מבינה מה אני חוויתי ומגלה דברים שלא ידעה. יש נושאים שאני לא מוכן לחשוף כרגע, אולי בהמשך. בכלל לא חשבתי שאגיע לשלב שאוכל לדבר על כל מה שאני משתף".

מה הכי חשוב לך שאנשים ייקחו מהסדרה?
"אני רוצה להבהיר לאנשים שזו לא בחירה. אני ניסיתי ללכת נגד זה בכל דרך אפשרית, עשיתי הכל כדי שזה יעבור לי. לקח לי הרבה שנים לקבל את עצמי, חייתי עם בושה ואשמה הרבה זמן. הסדרה הזו והסרטונים האלה הם ריפוי בשבילי גם. היום, אני אשמח שיהיה לי ילד גיי כדי לעשות איתו תיקון, לתמוך בו ולהיות שם בשבילו".