"חשבתי שאם אהיה הכי מפורסם בעולם, אקבל את האהבה שאני צריך"

"בלילה של התוכנית 'אמא מחליפה' אני מקבל הודעה בפייסבוק מפרופיל מזויף שרושם לי 'אני בן אדם חרדי הומו שעובר טיפולי המרה ורציתי להתאבד אבל אז ראית את התוכנית ונתתם לי כוח לא להתאבד', אז מבחינתי זאת הסיבה שאני מדבר. זאת הסיבה שאנחנו עושים עכשיו את הריאיון הזה כי כשאני הייתי הומו והייתי נער זה היה נורא ואיום והייתי כל כך בודד בעולם וחשבתי שאני רוצה להתאבד. ניסיתי אבל לא באמת ניסיתי. זה היה בשביל תשומת לב. היום הייתי חוזר בזמן רק להגיד לילד הזה 'תנשום!', אבל כנראה הייתי צריך לעבור את זה בשביל להגיע לרן ובשביל ליצור איתו את המשפחה שלי", משתף בפתיחות היוצר והמוזיקאי אוהד חיטמן.

חצי שנה לפני שהוא מחליף קידומת ל-50 חיטמן מביט לאחור על מסלול חיים שנמתח בין כאב, בדידות, אהבה, משפחה ובמה. היום הוא כבר לא צריך להתנצל על התיאטרליות שלו: להפך. הוא גילה שהבמה היא המקום שבו הוא לא צריך לברוח מעצמו וכמו שמוכיחות מילות הסקיצה לשיר חדש שעליו הוא עובד עכשיו: "המיוזיקל מציל אותי כל פעם מחדש". "אני כל כך עומד מאחורי המוזיקה הזאת", הוא מוסיף עם ניצוץ בעיניו.

עבור דור שלם, אוהד חיטמן – כיום מוזיקאי מוערך, מחזאי, ראש מסלול מחזות זמר בבית הספר "רימון" ומקים המגמה החדשה בשדרות – זינק לתודעה הציבורית בתור הנער עם החולצה הפרחונית והחיוך הכובש בלהקת "צעירי תל אביב" כשכיכב בעונה השלישית של "לא כולל שירות" ובדרמה המוזיקלית "תלויים באוויר". אלא שמאחורי מסך הטלוויזיה והרייטינג המטורף של שנות ה-90, הסתתרה עבורו מציאות מורכבת של בדידות קיצונית. "הגעתי לצעירי תל אביב מהסיבות הלא נכונות", הוא משחזר. "חשבתי שאם אהיה הכי מפורסם בעולם, אקבל את האהבה שאני צריך. הייתי בן 15.5, בתול ובארון וראיתי את כל המיניות והליברליות חוגגת סביבי בזמן שהרגשתי הכי לבד בעולם", הוא נזכר.

על המסך הוא שיחק דמות שחיזרה אחרי בנות עם קלטות, דמות שהייתה הכי רחוקה ממנו. בין אהדת המעריצים לבדידות הפנימית צמח השיעור המכונן של חייו, שנצרב בזכות המנהל המוזיקלי אילן גלבוע, שזיהה את כישרונו והעניק לילד הבודד את הכלי החזק ביותר שלו: הכתיבה והעלה שיר מקורי שלו לשידור. "היו לי המון מעריצים שאהבו אותי בגלל שהייתי שם והבנתי שאני לא רוצה להיות מפורסם בגלל שאני במשהו אלא בזכות פירות שאני קוצר. זה המאסטר קלאס שאני מעביר היום לסטודנטים שלי: אל תרוצו אחרי הפרסום, תרוצו אחרי היצירה", הוא מוסיף.

היית עושה את האיחוד אם היו מציעים לך?
"לא הציעו לי כי הם הציעו בעיקר לאלה שהיו בשנה השנייה, שהייתה הכי פופולרית של צעירי תל אביב, ואני מקבל את זה באהבה אבל אני יכול לומר שבמקום שאני נמצא בו עכשיו בחיים כנראה שגם הייתי אומר לא אז זה בסדר. שחררתי".

חיטמן הוא אחיינו של הזמר, הפזמונאי והמלחין המנוח עוזי חיטמן שהלך לעולמו לפני 22 שנה, והוא למד לחיות עם זה שאנשים רבים מתבלבלים וחושבים שהוא בנו. "במשך שנים התעצבנתי על זה. לא סתם יצאתי עם מופע שלי עם שיריו של עוזי ואחרי זה גם גרסה לילדים. הגעתי לנקודה בחיים שאני לא מנסה להכחיש את זה, אלא מאוד גאה בזה", הוא משתף. "אני מאוד זוכר אותו כבן אדם. היו לו משפטים שהוא היה אומר לי ונשארו לי בראש. אני מלמד שירים של עוזי באקדמיות. אני מעריץ את היצירה שלו ואני חושב שיש הרבה תכונות באופי שאני מזהה שאני מאוד דומה לו".

חיטמן הבין שהוא גיי כבר בגיל 7, אבל הוא התוודה על כך בפני אנשים רק אחרי הצבא, בגיל 23. "המון שנים סבלתי בפנים כי בבית זה היה נחשב משהו שהוא בושה", הוא מסביר. "הדבר המדהים הוא שכל החברים שסיפרתי להם הם עדיין החברים הכי טובים שלי". הוריו גילו בדיעבד וזה היה מאוד קשה והיה כרוך בכאב שנמשך שנים. "לקח לי שמונה שנים, עד גיל 31 כדי לקבל את עצמי באמת", הוא אומר. "אני לא סולח להם על השנים האלה, אבל אני חומל. לקח לי זמן להבין שגם להם לקח שמונה שנים לקבל את עצמם כהורים לילד גאה", הוא משתף.

הסיפור המשפחתי הופך למדהים כשמגלים שכל שלושת האחים לבית חיטמן יצאו מהארון. "שלושה משלושה", הוא מחייך. "היום ההורים שלי הם הכי מדהימים שיש. הפחד הכי גדול שלהם היה שהומוסקסואליות שווה בדידות. ברגע שנולדו הנכדים, הכל נפתר. להורים כבר לא אכפת מהנטייה ברגע שיש המשכיות ובית מלא", הוא מוסיף.

היו לך גם קשרים עם נשים?
"כן, הראשונה שלי הייתה אישה. הייתה מערכת יחסים מדהימה והיה סקס מעולה. אבל מה שהופך בן אדם להומו לדעתי זה לאו דווקא לראות גבר ערום אלא זה המקום הרגשי. אני מרגיש רגשית יותר מחובר לגברים מאשר לנשים".

"חשבתי שהוא קורץ לי ובדיעבד הבנתי שזו עין עצלה"

בלב חייו עומד רן הרוש, בן זוגו ב-20 השנים האחרונות. הם הכירו דרך החבר המשותף יובל אברמוביץ' בתקופה שבה חיטמן האמין שלא מגיעה לו זוגיות בריאה. "ראיתי את רן בפעם הראשונה במסיבה עם הבירה ביד וחשבתי שהוא קורץ לי ובדיעבד הבנתי שזו עין עצלה. זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון. כמו כל ההומואים: קודם כל שוכבים ואז", הוא צוחק. במשך שנה וחצי הם היו און ואוף עד שאברמוביץ' אמר לו:" תנסה להיות נוכח יום, חודש, שנה ואוטוטו עברו 20 שנה", הוא נזכר. "באותה תקופה נמשכתי רק לאנשים בעייתיים וסליזיים כי לא הערכתי את עצמי", הוא מודה. היום הם מגדירים את הקשר כ"מונוגמיש", מושג שמתאר זוגיות יציבה וחזקה, שבוחרת בפתיחות רגשית ומקדשת את ה"לבד" של כל אחד מהם.

"אנחנו זוג מנצח כי אנחנו חרדים ללבד של השני ולחברות העמוקה בינינו. זוגיות לאורך זמן זה דבר שהוא קשה, תשוקה זה דבר שבא והולך והיו משברים קשים בזוגיות והיינו על סף פרידה, אבל הוא העוגן שלי", הוא משתף באומץ. הבאת התאומים לעולם, אווה וברי, הייתה רגע השיא, אבל היא הביאה עמה תהום נפשית.

חיטמן חושף באומץ כי חווה דיכאון לאחר לידה כגבר. "בגיל חודשיים-שלושה של הילדים מצאתי את עצמי משותק. רן תפקד הרבה יותר ממני, והייתי מתוסכל מרמת המסוגלות ההורית שלי. היו רגעים שפשוט ברחתי מהבית, נשארתי בחוץ רק כדי שלא להתמודד עם המציאות המורכבת. היום אני בן אדם הרבה יותר שמח. אני בן אדם שמוקף בחברים שאני רוצה ואני עובד רק בעבודות שאני רוצה. אני לא עושה שום דבר שאני לא רוצה ואני לא יכולתי לעשות שום דבר שום דבר בלי האדם שנמצא בחדר ליד", הוא מספר עם חיוך מלא הערכה על פניו.

הנקודה ששינתה את חייו לא הייתה הצלחה, אלא מחלה. בגיל 25 חלה אוהד בסרטן, חוויה שטלטלה את עולמו והולידה תובנה פנימית עמוקה. "הסרטן אמר לי פאק-איט על כולם", הוא משחזר. "הבנתי שאני לא חייב לאף אחד כלום מלבד לעצמי". התובנה הזו עמדה למבחן בשנים 2010-2011, שנים שבהן הרדיו הפסיק לחבק והקריירה דשדשה. "אם לא פותחים לך דלתות – תיצור אותן", אמר לו בן זוגו רן, ושלח אותו לכתוב את מה שהפך למחזמר הקאלט "בילי שוורץ"' שעלה בתיאטרון חיפה וכנגד כל הסיכויים רץ כמעט 200 הצגות וגרף ארבעה פרסי תיאטרון. "פעם ראשונה שזכיתי בפרס ופעם ראשונה הייתי מעומד לאיזה פרס", הוא מספר בהתרגשות.

"התפקיד הזה מוציא את הטירוף מאליאנה תדהר"

כעת הוא עולה מחדש על במות תיאטרון חיפה בגרסה מעודכנת לעולם ה"MeToo" עם שינויים בדמויות ואליאנה תדהר בתפקיד הראשי: "אליאנה היא ווקאליסטית מטורפת והיא עוברת תהליך מדהים. היא פעם ראשונה עושה תפקיד תיאטרון שהיא נותנת לעצמה את החופש להיות מצחיקה ונוירוטית ומרגשת. מכירים אותה כדמות פסטיגלית וב'בילי שוורץ' היא מוציאה טירוף", הוא מספר.

במקביל לעליית "בילי שוורץ", עלה בשבוע שעבר המחזה הידוע של חנוך לוין, "סוחרי הגומי" בתיאטרון הבימה עליו הופקד אוהד להלחין מוזיקלית. כשקיבל את המשימה, הוא פעל בתוך כאוס מוחלט. בזמן שרן היה בחו"ל לשבועיים וחצי לצילומים ב"המירוץ למיליון", אוהד נשאר לבד עם הילדים תחת לחץ של אזעקות וטילים. "סידרתי את המגירות בראש בזמן הטיפול בילדים, והלחנתי את כל המחזה בארבע שעות של ריכוז פסיכי". התוצאה היא עירוב סגנונות נועז שבין שימי תבורי ודורון מזר לטקסטים המושחזים של לוין.

בהצגה היה לו קלוז'ר מאוד מרגש עם אחד השחקנים, עידו מוסרי שהופיע איתו בלהקת 'צעירי תל אביב'. "פתאום הבנו שגם הוא וגם אני לא היינו הכוכבים שם. אני לא חושב שאנחנו עדיין כוכבים אבל הוא שחקן מאוד מוערך ואני יוצר מאוד מוערך וזה היה מרגש", הוא משתף.

כיום אוהד חיטמן כבר לא מחכה לאישור מאף אחד. "לי בירן אמר לי שלכל אדם יש כיסא שמדויק לו ואני אגיד משהו שלא יכולתי להגיד בקול רם בריאיון עד לפני כמה שנים. אם חלילה וחס הייתי מצליח כזמר כמו שחשבתי שאני אצליח, כנראה שלא הייתי מתגלגל למחזות זמר", הוא אומר.

הוא טוען שהוא בכושר כתיבה 'פסיכי' ומרגיש רעב כמו אומן בתחילת דרכו, כותב את שירי הפסטיגל ושיר חדש של אילנית שייצא בקרוב ועמל על לא פחות משלוש מחזות זמר: "הראשון שיהיה מוכן לעבודה הוא מחזמר שאחת משתי הדמויות הראשיות היא טרנסית. יש לי פה אג'נדה כמחנך", הוא אומר ומוסיף: "אם היית אומרת לי לפני 25-30 שנה בצעירי תל אביב מה יהיה כתוב על הקבר שלי כנראה שהייתי אומר לך 'כוכב'. על הקבר שלי יהיה כתוב 'מורה דרך' וזה מבחינתי הדבר הכי גבוה שאני יכול לשאוף אליו".