דרור קליר, אחד מחבריה הקרובים ביותר של דנה אינטרנשיונל, הפך לסלב תוך שבועות ספורים בלבד, אבל אתם כנראה לא מכירים אותו בשמו המלא והרשמי, אלא בכינוי בו הוא מתהדר בגאווה: דרורה. כעת, בזכות סדרת הדוקו-ריאליטי "דנה קמה" ששודרה ב-yes והגיעה בשבוע שעבר לסיומה של העונה הראשונה, החלו 15 דקות התהילה של בני משפחתה וחבריה הקרובים של הדיווה הגדולה בישראל, והוא ביניהם.
אחד הגילויים היפים בסדרה היה העובדה שדנה מקיפה את עצמה בשלל דיוות מרשימות, כל אחת בפני עצמה, ודרורה הוא חתיכת דיווה בולטת: איש מתוק, חד ומצחיק עם פה ענק וקילומטראז' מרשים. זאת לא הייתה משימה פשוטה לקבוע עם דרורה פגישה, אבל בסופו של דבר הצלחנו לתאם קפה ברחוב בן יהודה בתל אביב, לשם הוא נכנס כרוח סערה עם בשורה מרגשת בפיו: דנה מוסרת דרישת שלום חמה. "אני דרורה, או דרור, או דרורית, מראשון לציון", הוא מציג עצמו בפנינו, למרות שבשלב הזה אין צורך. "כל החיים אני חי בראשון, 12 קילומטר מתל אביב. שם אני ראש לאריות ולא זנב לשועלים".
קליר מספר שהפך לדמות מוכרת בעיר הולדתו כבר בגיל צעיר "בגלל שהייתי מנהל מועדון המעריצים של ירדנה ארזי". "ברבות השנים הכרתי גם את יזהר כהן והוא סידר לי לעבוד באיזה משרד אמרגנות. הייתי מתלווה אליו לכל ההופעות", הוא מספר על דרכו המקצועית, מבלי לפרט על העיסוק הנוכחי שלו. "עזבתי את הארץ לארה"ב לשנתיים ועבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות. אחרי שחזרתי לארץ ניהלתי מחלקת יחסי ציבור במשרד פרסום, ובאותה התקופה דנה ואני חידשנו את הקשר אחרי שנותק כשעזבתי את הארץ".
מתי הכרת את הדיווה לראשונה?
"כשהייתי בן 16 במועדונים בתל אביב. הכל היה מאוד בתולי אז. תל אביב הייתה בשבילי משהו חדש, והחבורה של דנה והיא היו תל אביביים ששחו ברחובות והכירו כל מקום ומקום בעיר. כמי שבא מחוץ לעיר היה כיף להתערבב עם חבורה של תל אביבים שמכירים הכל".
אלא שאז דרור עזב את הארץ, בדיוק ברגע שבו הקריירה של אינטרנשיונל החלה לנסוק. "כשעזבתי את הארץ היא הפכה לכוכבת על עם 'ישנן בנות' ו'אני לא יכולה בלעדיך', נבחרה לזמרת השנה, ולצערי לא חוויתי את זה איתה", הוא נזכר. "היו שולחים לי קסטות שלה, ופעם אחת כשבאתי לביקור נסעתי איתה להופעה והייתי בהלם מכל מה שקורה סביבה. השתגעתי מזה שאני לא לידה. עד אז רק שמעתי על כל זה, אבל לא ראיתי את זה בעיניים".
אתה חושב שגם לה הפריע שאתה לא לידה?
"בכנות לא נראה לי, אבל כשב-2015 עזבתי את הארץ לספרד הרגשתי בחסרונה והיא הרגישה בחסרוני. לכן הקפדנו שבכל ההופעות שלה בחוץ לארץ אסע ואהיה איתה. היא ביקרה אותי כל כמה חודשים ואני כל שלושה חודשים בארץ ביקרתי אותה".
החברות שלכם שרדה עשרות שנים וזה מעיד את האהבה הגדולה שיש ביניכם. באותה נשימה, הסרה מציגה גם רגעים בהם הדיווה משתלטת על דנה והיא מתייחסת לאנשים סביבה בצורה שעלולה לפגוע, בדרך שאנשים רבים לא יהיו מוכנים לספוג. איך אתה מתמודד עם הגישה שלה?
"מאמא, להיפגע זו בחירה. להיעלב זו בחירה. ממרומי גילי אני יכול לומר שבחברות אתה מקבל את הצד השני ללא תנאי עם הטוב והרע. המילה 'חבר' באה מהשורש ב.ח.ר, ואם אתה בוחר בחבר אתה איתו בכל מצב - כשטוב, כשרע, עצבני, רגוע. וזה הדדי. פעם החבר תוקף אותך, צועק עליך, ופעם אתה צועק עליו. זו דינמיקה של חיים ביחד. דנה ואני אמנם לא נשואים, אבל אנחנו משפחה לכל דבר ועניין ובמשפחה יש לפעמים ויכוחים ומריבות".
ומה עם זוגיות באמת? יש גבר בחייך?
"היו כל מיני סיפורים בחיים. אני יודע? אם יבוא, יבוא".
זה נשמע כאילו ויתרת.
"די. אין לי כוחות לזה כבר. אני לא מהטיפוסים של אהבה, תמיד נמשך למערכות יחסים חולניות, אובססיביות והרסניות, אז עדיף ככה. מגיל 23 עד גיל 26 הייתי במערכת יחסים לא שוויונית ולא בריאה, סבלתי, אבל אין מה לספר מעבר לזה. אם אני צריך לתת עצה לאנשים שמרגישים שהם בזוגיות כזאת זה לא להיות טיפשה כמוני, תקומו ותלכו".
"הומואיות נשיות מתחפשות לגבריות כי זה הטרנד"
כשאנחנו מנסים להעמיק עוד קצת בחיי האהבה של דרור הוא נמנע וטוען שהוא לא זוכר, אבל אנחנו מתעקשים ואז הוא מרשה לעצמו לחלוק איתנו את סיפור האהבה המשמעותי האחרון שלו. "כשחייתי בספרד פגשתי בחור בשם חיימה", הוא מספר. "הוא בחור מאוד מוכר בברצלונה, מוביל דעת קהל, גבר גבוה, מרשים ויפה. היה בינינו חיבור לא טבעי - הוא בכלל סטרייט. אבל בכל זאת היינו ביחד ארבע שנים".
איך גבר סטרייט מצליח לעבור את המחסום הזה?
"הוא לא בדיוק הצליח והכל היה בעלטה. אנשים ידעו שאנחנו חברים, אבל לא ידעו מה טיב ואיכות הקשר. לאחרונה הוא חלה. סרטן סופני הכי קשה שיש. לא נשאר לו עוד הרבה זמן, אולי חודשים ספורים. בגלל שזה המצב אני טס אליו כל שלושה חודשים ומטפל בו איך שאני יכול, עוזר ותומך במה שאני יכול".
נשבר הלב. איך מקבלים חדשות כאלה איומות?
"חרב עלי עולמי והוא עדיין חרב בכל יום. בעבר איבדתי את אחד החברים שלי למחלה הזאת כשהיה רק בן 40, ועוד אחת מחברותי הטובות הלכה בגיל 30 ומשהו. זאת טראומה נוראית".
איך אפשר לחזק אדם שיודע שהוא בימיו האחרונים?
"האמת שהוא זה שמחזק אותנו. אנחנו מנצלים כל רגע להיזכר ברגעים, חוויות חיוביות וזכרונות נעימים, משתדלים לא לדבר על המחלה ולצבור חוויות יחד. כל אפריל הייתי איתו, נסענו לדרום ספרד, לחוף. יצאנו לחופשה כדי לצבור זיכרונות. הרי מה יכול לעשות בן אדם שנאמר לו שיכול למות בכל יום? לשאול את כל השאלות, לא להשאיר דברים פתוחים, להגיד את כל מה שיש. זכיתי להכיר אדם מיוחד וכואב לי שאני צריך להיפרד ממנו בגיל כל כך צעיר. חשבתי שנהיה חברים כל החיים".
הקהילה שלנו לא זרה לסיפורי אהבה ומוות. אתה חווית את משבר האיידס בשנות ה-80, איך זה היה עבורך כגבר מאוד צעיר?
"הייתה אז המון מתירנות, עשו כל מיני דברים שבעצם עושים גם היום, אבל היתה פחות מודעות. איבדתי המון מכרים שלי שהלכו לעולמם מהמחלה. למזלי הייתי מהפחדנים. לא התרועעתי עם כל דכפין וככה אני וחברותיי הקרובות, ביניהן דנה, ניצלנו ולא נדבקנו במחלה הזאת. לא היינו, לא נעים לי להגיד, שרמוטות. יש מתירנות מאוד גבוהה בקהילה, קופצים מאחד לשני - כולם היו עם כולם. גם היום, חברים שלך לא אומרים 'עם זה הייתי ועם ההוא הייתי' מהאפליקציות האלה. סדום ועמורה חגגו והם חוגגים עד היום".
התפלקה לך הומופוביה.
"בקהילה שלנו ההומופוביה שולטת מבפנים ומבחוץ, זה לא דבר חדש, ואני ההומופוב הראשי. הרי מה זה הומופוביה? זו מראה. ומה זה כל הקווינס השריריות שהולכות למכון מחופשות לגבריות? הומואיות נשיות שמתחפשות לגבריות כי זה הטרנד כרגע - להיות הומואיות שריריות. ומה הן עושות במכון חוץ מלהסריח? ומה הן עושות במלתחות במכון חוץ מלהזדיין? הרי המכון זה בית זונות במילה אחרת. במקום 'מכון לזיונים', אומרים 'מכון כושר'".
"אוהבים את הדמות שלי. לא ברור לי בדיוק למה"
אפשר לחשוב, בטעות, ש"דנה קמה" היא עוד סדרת דוקו-ריאליטי מבדרת, קווירית וטראשית. היא אכן כזו, אבל יותר מתוחכמת מהמצופה. גם בגלל הנוכחות המונומנטלית של דנה, גם בגלל ההישגים הדוקומנטריים החזקים שלה (ההיכרות המקיפה עם משפחת כהן ותולדותיה, ההתעמקות במצבה הנפשי של דנה, מערכת היחסים של דנה עם מנהלה האישי, שי כרם), אבל גם בגלל כל מה שנמצא בה כמובן מאליו: זהו סיפורו של התא המשפחתי האלטרנטיבי של האייקון הגאה הגדול בתולדות המדינה. התא המשפחתי של דנה כולל את דרורה, אבל גם את חברתה הטובה אביבה, את אחותה לימור ואת מנהלה האישי והעוצמתי שי כרם.
המשפחה הנבחרת שלך היא דנה, לימור, שי ואביבה. אבל מה עם המשפחה מראשון לציון?
"זאת השוואה לא הוגנת. זה דם וזאת בחירה. אני מרגיש יותר בנוח עם החברים, אבל אני בקשר טוב עם המשפחה שלי. אני גר עם אמא שלי ומטפל בה, אבא שלי הלך לעולמו לפני 12 שנים ואני עברתי לגור אצלה כדי לטפל בה, יחד עם המטפלת הסיעודית שהבאתי. יש לי אחיינים וגם להם יש כבר ילדים, ואני מפנק אותם בלי סוף".
מתי הבנת שאתה שונה?
"בגיל 15 בגלל התגובות של האנשים סביבי, אבל לא ידעתי לקרוא לילד בשמו. הייתי רעשן, המוני וצבעוני, אבל הייתי ילד טוב ירושלים. לא ידעתי מה זה הומואים אבל הרגשתי משהו אחר, הבנתי שאני נמשך לבנים. אני זוכר איך כינסתי ישיבה עם החברים שלי ואמרתי להם שאני שאני הומו, עוד לפני שקיימתי יחסי מין עם גבר הגעתי להחלטה הזאת. חברה אחת ממש בכתה ואחרת חיבקה אותי. חבר אחד החליט שהוא מנתק את הקשר ומאוחר יותר יצא מהארון בעצמו. עד היום אנחנו חברים, למרות שארבע שנים הוא לא דיבר איתי".
עוד משיחת הטלפון הראשונה שלנו שמנו לב שיש לנו עסק עם פטפטן על, ולכן כשיושבים איתו סוף סוף אחד על אחד אפשר להיות נורא מופתעים מהעובדה שהוא בן אדם די דיסקרטי. כששאלנו במה הוא עוסק למחייתו הוא ענה "נקסט", כשביקשנו לדעת על רגע בו דנה עמדה לצידו והוא לצידה הוא ענה שמדובר בסיפורים אישיים שישארו ביניהם, וכשנשאל איך הצליח להתמודד עם המשבר הנפשי של דנה הוא אמר ש"לא צריך לדבר על זה". דרור נותן את התחושה שהוא נותן הכל, אבל למעשה כל מילה מהפטפטת האינסופית נבחרת בקפידה.
אתה חושב שהדמות שלך שנשקפת בסדרה נאמנה למציאות?
"קלעו בול למי שאני, אבל יש משהו אחד שאני לא מבין - אנשים רואים משהו אחר שאני לא רואה כנראה. משהו שאני מפספס. הם אוהבים את הדמות ולא ברור לי בדיוק למה. במהלך השנים נבלעתי לחלק מהאנשים בגרון ולחלק לא. או שאוהבים אותי או שלא סובלים אותי, לכן היו לי חששות לפני הצילומים. אבל מאז שהסדרה הושקה קיבלתי 100% אהבה, שזה מוזר. עוצרים אותי ברחוב ומבקשים להצטלם, אני מופתע ונבוך מזה. ציפיתי רק לתגובות רעות והן לא הגיעו. לא בגלל שנאה עצמית, זו מודעות עצמית ואולי גם הומופוביה. אבל לשמחתי ולהפתעתי התגובות וואו".
בימינו אין שיחה שיכולה להתקיים מבלי להתייחס לאירועים הפוליטיים שמעסיקים את כולם, וגם לדרור יש לא מעט לומר בנושא. "הומואים תמיד היו פה ותמיד יהיו, וזה לא משנה מה פוליטיקאי כזה או אחר יגיד", הוא אומר. "כל האמירות האלה של פוליטיקאים הן אמירות סרק, רעשי רקע. בוא נראה את הפוליטיקאי שיגיד לי 'אתה לא תהיה יותר הומו'. כל אלה שטויות שנותנים להן במה מיותרת. שיתנו להם לקשקש, לא צריך אפילו לצטט אותם. זה שמצטטים אותם רק נותן להם במה והם מתים על הצומי הזה, חברת הכנסת המזעזעים, סמוטריץ' וחבריו. ממני הם לא יקבלו אותה. הוא יכול לדבר, הגמד הזה?".
זה אומר שאתה מזדהה עם המפגינים נגד תוכנית השר לוין?
"אני מזדהה עם המפגינים אבל לא מבין מה גורם לאנשים לצאת לרחוב. עכשיו להתחיל להתלבש, לקחת את האוטו מראשון, להגיע, לחפש חניה בתל אביב, לצעוד קילומטרים, אחר כך לך תצא עם האוטו. וואו! איזה כוחות יש לאנשים, שיהיו בריאים".