כשאנחנו חושבים על מרחבים מקצועיים בטוחים, מכילים ומקבלים עבור א.נשים על הקשת הטרנסית והקווירית, עולם האופנה בהחלט מתמקם אי שם בראש הרשימה. כבר עשרות שנים שתעשיית האופנה נותנת ביטוי לחקירה מגדרית ומינית באופנים שונים, ובימים אלה ממש אפשר לראות את דומיניק ג׳קסון מככבת בקמפיינים של מוגלר ואת האנטר שייפר באלה של פראדה. אבל בעוד טרנסג׳נדרים נחגגים מול עדשת המצלמה, עדיין יש מחסור מאחורי הקלעים, בתפקידים ניהוליים ובקריאייטיב. שקד קטיה כהן בן ה-31, שבדיוק הציג את קולקציית הגמר שלו על המסלול, הוא הסטודנט הטרנסג׳נדר הראשון לסיים את מסלול לימודי עיצוב האופנה בשנקר - נתון שבהחלט צריך להשתנות: "העולם של קוויריות וטרנסיות ונזילות מגדרית מאוד קיים, אבל מצד שני אני לא רואה מעצבים טרנסים או תלמידים טרנסים מסביבי", הוא אומר בשיחה עם mako.
גם הסיפור האישי של כהן והמסע המגדרי שלו קשור לאופנה. ״אני ילד מהפריפריה, גדלתי בגדרה והפעם הראשונה שפגשתי אדם טרנס הייתה בגיל 24. יצאנו למסיבה והיה שם מישהו טרנס קוויר שעשה איפור, ואיך שראיתי אותו המוח שלי עשה ׳קליק קליק קליק׳. בהקשר של הנראות תמיד הייתי דווקא על הצד הפמי, הנשי. אבל הרגשתי כאילו ׳רואים לי׳, כאילו אני מנסה לחקות את מה שקורה מסביבי. ופתאום פגשתי אדם קוויר שיש לו ציפורניים ולק וזקן והוא משדר את חוסר ההתאמה הזה, לוקח את המקום שאותי הפחיד ומראה את זה בכוונה. זה היה מדהים בעיניי. כמה שנים אחר כך עברתי לתל אביב, בת הזוג שלי יצאה מהארון כטרנסית ובשלב מסוים הבנתי - אה רגע, אולי גם אני״.
כטרנסג׳נדר הראשון להציג קולקציית גמר במחלקה לאופנה, לכהן הייתה התלבטות מובנת - האם בכלל לעסוק באופנה הקשורה לזהות מגדרית: ״זה בהחלט משהו שהתעסקתי בו במהלך הלימודים, זה לא הפרויקט בנושא הקווירי הראשון שאני מציג״, הוא אומר. ״אבל בהתחלה באתי עם נושא אחר, והמנחה שלי מוני מדניק אמר לי ׳אוקיי שקד, מה בתכלס אתה רוצה לעשות? מה הדבר שהכי חשוב לך להגיד בסוף הלימודים שלך בשנקר?'. הוא גרם לי להבין שאני לא צריך להתנצל על זה שזה מה שחשוב לי להגיד״.
ההחלטה הזאת הולידה את ״מהארונות אל הרחובות״ - קולקציית גמר שבה כהן חקר שלוש קבוצות גאות שונות מסוף המאה הקודמת וניסה להשוות ביניהן ולנסח מהי בכלל אופנה קווירית. הוא עסק בתרבות הנשפים של ניו יורק, שהובלה בעיקר על ידי אנשי הקהילה הלא לבנים והציגה הרבה זוהר, הקלאב קידס והבליץ קידס שאופיינו בצבעוניות, קאמפ ואלמנטים מעולם הפטיש והומו-קור, תת קבוצה של הפאנק.
בנוסף, הוא גילה שבעוד אופנה גאה וטרנסית משפיעה על עולם האופנה כבר עשורים רבים, היא בדרך נשארת כהשראה, ולא מוצגת בפני עצמה על המסלולים. ״בפרויקט היה לי חשוב להציג אופנה טרנסית לא רק כמקור השראה אלא כמו שהיא - אופנה טרנסית שנוצרת על ידי מעצב טרנס ולובשים אותה דוגמניות.ות לא סיס-ג׳נדר, שהם גם האנשים שהם המוזות שלי כל החיים. רציתי להביא משהו שהוא ממש שלהם״.
״חשוב לי להגיד שזה שזאת הקולקציה שהגשתי לא אומר שהאוטופיה היא שכל העולם מתלבש באופנה קווירית״, הוא אומר בחיוך, ״אבל אני כן חושב שלהתנסות דרך בגדים בשינוי מגדרי יכול לעשות לאנשים רק טוב. עולם האופנה פותח את גבולות המסגרות המגדריות וזאת מגמה טובה, אבל הלוואי שהיא תהיה מובלת יותר על ידי אנשים קווירים, ומגובה בפתרונות פרקטיים שמאפשרים להם ללמוד במקומות כמו שנקר ושהופכים את המקומות האלה למזמינים עבורם".
כדי להפוך את הפרויקט לאישי אף יותר, כהן כלל בו ראיונות עם המוזות שלו. ״שאלתי את החברות הקוויריות שלי מה מעצב את בחירת הבגדים שלהן ומה הקשר בין הבגדים לקוויריות שלהן״, הוא אומר. ״תוך כדי הראיונות הבנתי שיש נקודות שחוזרות על עצמן. למשל, עלה באופן חזק המתח בין הצורך להחצין החוצה אמת פנימית לבין הצורך להסתיר אותה, בין אם זה מתוך פחד מאלימות או היכולת להסוות את עצמן, שלא יזהו. עלה גם העניין של שיבוש, שנראה שונה אצל כל אחת ואחד - לקחת משהו שלא בהכרח קשור לקוויריות ולשבש אותו. למשל, מרואיין אחד שלובש בגדים מהארון של סבתא שלו, מרואיינת שמעניין אותה לבוש פלסטיני מסורתי. הן עושות טייק על משהו מהעולם הסיסג׳נדרי והופכות אותו לשלהן. מתוך הראיונות האלה עיצבתי את הבגדים, וכל דגם נלבש על ידי הדוגמנית שמתוך הראיון איתה נוצר הבגד״.
אם כבר הזכרת לבוש פלסטיני מסורתי - בסקיצות שלך לקולקציה מופיע דגם עם הכיתוב ״אין גאווה בכיבוש״, כאשר אחד הדגמים הסופיים כולל את הציטוט של מרשה פי ג׳ונסון ״No pride for some of us without liberation for all of us״. השיח על איחוד מאבקים בישראל לא מאוד מתקדם, וזכויות להטב״קים משמשות לא פעם עלה תאנה, מה שמכונה פינקוושינג. זה משהו שאתה מתעסק בו?
״כן, היה לי חשוב להכניס את זה. זה דבר שסופר חשוב להתעסק בו, במיוחד בתל אביב ועם מצעד הגאווה וכל התקציבים שהולכים כדי להציג אותנו כאוטופיה לקבלת האחר. זאת לא האמת, והמדינה אפילו משתמשת בקוויריות כדי לסחוט קווירים פלסטינים (לא פעם נחשף שכוחות המודיעין הישראליים אוספים מידע על להטב״קים פלסטינים ומשתמשים בו כדי לאיים עליהם ולשדל אותם לשיתוף פעולה – מ.י). יש קשר הדוק בעיניי בין להיות קוויר ולהיות חלק מאוכלוסייה מדוכאת, לשים לב איפה אתה נמצא, אילו פריבילגיות ניתנו לך ואיך אתה משפיע על הדיכוי של אנשים מסביבך. בלימודים הרגשתי את האחווה ואת איחוד המאבקים בהקשר של כמה קשה להיות קוויר באקדמיה, פלסטיני באקדמיה, אתיופי באקדמיה. אתה נושא על עצמך משקל לייצג את העולם הזה מול המערכת״.
ומצד שני, לא חסרים אנשים שטוענים שחברי הקהילה הלהטב״קית לא צריכים לתמוך במאבק הפלסטיני כי ״הם היו זורקים אותם מהגגות״. מה היית אומר להם?"
״הייתי אומר שקודם כל יפגשו קוויריות פלסטיניות. זה עולם מורכב ומעניין וצבעוני עם הרבה היסטוריה, וזה בטח לא המקום שלי לספר כמה הקהילה הזאת קיימת, מרתקת וחשובה. הקול שלה צריך להישמע. מה שבטוח - הכיבוש זה לא מה שעושה טוב לקוויריות הפלסטיניות״.
שקד הוא הטרנס הראשון לסיים את הלימודים במחלקה לאופנה בשנקר, אבל לדבריו: ״אני לא רוצה להיות האחרון בשנים הקרובות. יש לי הרבה מזל ופריבילגיות, ואני חושב שחד משמעית לא הייתי מצליח לעשות את זה בלי ההורים שלי והתמיכה שלהם לאורך השנים האלה. הורים - תתמכו בילדים שלכם, זה ממש משנה את כל מסלול החיים שלהם״.