עשו היסטוריה: אחרי הסרטים האלה, הקולנוע הישראלי כבר לא היה אותו דבר

רגעים (1979)

הסרט שכתבה וביימה מיכל בת-אדם (בו היא גם מככבת) נחשב לאחד הסרטים המכוננים בקולנוע הנשי הישראלי והיה לסרט הקולנוע הישראלי הראשון שעסק בסיפור אהבה לסבי/ביסי. מפגש מקרי ברכבת בין שתי נשים: יולה (מיכל בת-אדם), סופרת ישראלית ותיירת צרפתייה בשם אן (בריז'יט קטיון), מתפתח לקשר אינטימי, עמוק ומורכב שנמשך לאורך שהותן המשותפת בירושלים.

הסרט עורר בזמנו סערה ציבורית וביקורתית בשל הטיפול שלו בנושאים שנחשבו אז לנועזים כמו אינטימיות פיזית ורגשית בין נשים. בסרט גם הייתה סצנת "מנאז' א-טרואה" שבה שתי הנשים חולקות את המיטה יחד עם מי שאז נחשב לסמל של הצבריות הישראלית המושלמת, אסי דיין. הצנזורה בישראל דרשה להסיר קטע של כ-30 שניות מתוך סצנת המיטה המשותפת של השלושה.

"רגעים" היה אחד הסרטים הישראליים הראשונים שהציב במרכזו את העולם הפנימי של האישה, את רצונותיה ואת המורכבות הרגשית שלה. בזמנו, הסרט זכה להצלחה בין-לאומית גדולה והוקרן בפסטיבל קאן (במסגרת "מבט מסוים"), מה שהעניק לבת-אדם הכרה כבמאית בעלת שיעור קומה עולמי. הסרט נרכש להפצה בין-לאומית, הוקרן ברחבי העולם וגם נבחר לייצג את ישראל באוסקר.

לצפייה בסרט >> לחצו כאן.

מחבואים (1980)

סרטו של דן וולמן נחשב לאבן דרך היסטורית בקולנוע הישראלי, בהיותו הסרט הראשון באורך מלא שעסק באופן ישיר ומרכזי בחוויה ההומוסקסואלית. הסרט מתרחש בירושלים בשנת 1946, תחת שלטון המנדט הבריטי. הגיבור הוא אורי, נער בן 12 שחי אצל סבו בזמן שהוריו נמצאים בשליחות ציונית בחו"ל. אורי מתחיל לקחת שיעורים פרטיים אצל דוד (דורון תבורי), מורה צעיר ומרשים. כחלק מרוח התקופה המיליטריסטית, אורי וחבריו חושדים שדוד הוא מרגל משום שהוא אינו מצטרף למאבק בבריטים ומתרועע עם צעיר ערבי. אורי עוקב אחר המורה ומגלה שהסוד שדוד מסתיר אינו פוליטי אלא רומנטי.

הסרט שבר מוסכמות גם כי עסק באופן מפורש במערכת יחסים גאה וגם ביחסי אהבה בין יהודי לערבי. כמו סרטים ישראליים אחרים שנוצרו בשנות השבעים והמשיכו לתוך שנות השמונים וולמן עוסק במתח בין האדם הפרטי האינדיבידואלי לבין הלאומנות הציבורית והראה כיצד שונות חברתית נחשבת לבגידה בתוך מציאות שמגויסת באופן פנאטי למחיקת הזהות האישית. הסרט זכה להכרה בין-לאומית והוקרן בפסטיבל קאן ולאחר מכן בפסטיבל טורונטו וגם בפסטיבל ברלין.

לצפייה בסרט >> לחצו כאן.

תומר והשרוטים (2001)

סרטו של תומר הימן הוא אחד הסרטים התיעודיים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי, ובפרט בזה הלהט"בי. לראשונה בסרט תיעודי ישראלי הוצגה יציאה מהארון על ידי דגם חדש של גבריות להט"בית – לא עוד דמות מבודדת או קורבנית, אלא מדריך נוער דומיננטי, בוגר סיירת צנחנים, שמשתמש בחשיפה האישית שלו ככלי לקידום סובלנות ודיאלוג עם חברה שמרנית.

הסרט מתעד מערכת יחסים מורכבת שנמשכת כשנתיים בין תומר הימן, אז במאי צעיר, מדריך נוער ומנהל בית קפה תל-אביבי, לבין חבורת נערים מהיישוב אָזוֹר המכונים "השרוטים". הנערים, המגיעים מרקע חברתי-כלכלי מאתגר, עובדים יחד עם תומר על העלאת הצגה מקורית במתנ"ס המקומי העוסקת בחייהם ובמצוקותיהם. ככל שהתהליך מתקדם הנערים מתחילים לחשוד שתומר מסתיר מהם סוד. רגע השיא של הסרט הוא היציאה של תומר מהארון בפני הנערים, פעולה שהופכת את הסרט ממסמך חברתי על "נוער שוליים" למסע אישי חושפני ומטלטל.

לסרט יש חשיבות לא רק מבחינה קולנועית היסטורית, אלא גם בכלל שהוא הוכיח שניתן לקיים שיח כן על נטיות מיניות גם בסביבה שנראית במבט ראשון עוינת או הומופובית. "תומר והשרוטים" היה סרט הקולנוע הראשון של תומר הימן שהפך לשובר קופות ומילא אולמות קולנוע. הוא השיק קריירה קולנועית ענפה, מצליחה ויציבה שבה תומר יצר שלל סרטים להט"בים חשובים כמו "בובות נייר", "I shot my love", "מי יאהב אותי עכשיו?", "יונתן אגסי הציל את חיי" וסרטים נוספים כמו "מר גאגא", "אורנה ואלה". "תומר והשרוטים" זכה בפרסים יוקרתיים כמו פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר (2001) ופרס הסרט התיעודי בפסטיבל חיפה.

לצפייה בסרט >> לחצו כאן.

יוסי וג'אגר (2002)

סרטו של איתן פוקס ועל פי תסריט של אבנר ברנהיימר, נחשב למפץ הגדול של הקולנוע הגאה בישראל. הוא הפך את הדיון בלהט"ב מנושא שוליים או "אומנותי" ללב הקונצנזוס הישראלי. הישג לא מבוטל לסרט טלוויזיה בהפקת חברת הכבלים HOT שהפך לשובר קופות בסינמטק תל אביב ובבתי קולנוע ברחבי הארץ. "יוסי וג'אגר" שבר את המיתוס של הלוחם הישראלי והציג סיפור אהבה בין שני קצינים בגבול לבנון.

בניגוד לסרטים קודמים שעסקו בלהט"ב כנושא כואב או חריג, "יוסי וג'אגר" הציג סיפור אהבה אנושי, פשוט ומרגש שכל אחד יכול היה להזדהות איתו. הליהוק המבריק של יהודה לוי שהיה אז אליל נוער והפסקול שכלל את הביצוע של עברי לידר ללהיט של ריטה, "בוא", הפכו את הסרט ללהיט ענק. הסרט מתרחש במוצב מבודד בלבנון ומתמקד בסיפור אהבתם הסודי של שני קצינים: יוסי (אוהד קנולר), המפקד המאופק והמסוגר, וג'אגר (יהודה לוי), הקצין הכריזמטי והחיוני. הסרט זכה לשבחים מקיר לקיר, גם בישראל וגם בעולם, והציג בפסטיבל ברלין היוקרתי.

זה גילה, זה אני (2010)

סרטו של אלון ויינשטוק נחשב לאחת היצירות החשובות והמשפיעות ביותר בקולנוע הלהט"בי הישראלי. הוא היה הראשון שהציג על גבי המסך הגדול מסמך אנושי והיסטורי יוצא דופן על חייה של גילה גולדשטיין, מחלוצות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל ואייקון תל-אביבי בלתי נשכח. הסרט נעשה במשך 13 שנים (1997–2010), מה שאפשר הצצה עמוקה ואינטימית לשינויים שעברה, לקשיים הכלכליים והחברתיים, אך גם לאופטימיות ולחיוניות הבלתי נגמרת שלה.

גילה גולדשטיין נאבקה כבר בשנות ה-50 וה-60 על נראות ללא הנחות. היא ייצגה את דור החלוצות שסבלו מרדיפות, אלימות ודחייה חברתית קשה. הוא היה הסרט הראשון שנתן קול ופנים למאבק ההיסטורי הזה ולדמות הצבעונית של גילה. הסרט זכה למעמד של "סרט פולחן" עם השנים, מאחר והוא הוקרן מדי שנה במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה. הסרט אף נבחר לסרט העשור הישראלי של הפסטיבל.

לצפייה בסרט >> לחצו כאן.

כל סרטיו של עמוס גוטמן

עמוס גוטמן ז"ל היה גאון קולנועי. הוא למד קולנוע בבית הספר "בית צבי" ובין השנים 1976–1982 ביים ארבעה סרטים קצרים: "פרמיירות חוזרות", "מקום בטוח" ו"נגוע" הקצר. סרטו הארוך הראשון הוא דווקא יצירה תיעודית מפתיעה אוונגרדית משנת 1978 בשם "סיפורי בדים". הסרט סיפק תמונת מצב של האופנה בישראל לקראת סוף שנות ה-70, אבל יותר מכך חשף את חבלי לידתו של אחד מחשובי הקולנוענים שקמו בישראל. הסרט נוצר 5 שנים לפני סרט הקולנוע הראשון של גוטמן, "נגוע" (1983 ,Drifting).

סרט הביכורים של עמוס גוטמן באורך מלא, נחשב לאחת היצירות המכוננות והאמיצות בתולדות הקולנוע הישראלי. זהו הסרט הישראלי הראשון שעסק במישרין וברצינות בחייו ובתשוקותיו של גיי בישראל, מנקודת מבטו, בתקופה שבה הנושא היה טאבו כמעט מוחלט. זהו גם סרט אישי וישיר של עמוס על חייו שלו עצמו בראשית שנות ה-80 כקולנוען מתחיל והומו.

סרטו האחרון של עמוס גוטמן "חסד מופלא" (1992) נחשב ליצירת מופת. הסרט הושלם זמן קצר לפני מותו מסיבוכי מחלת האיידס בגיל 38. הסרט מתמקד במפגש בין שני גברים בקהילה הגאה של תל אביב בראשית שנות ה-90. יונתן (גל הויברגר) הוא צעיר שעזב את המושב לעיר הגדולה ומנהל מערכת יחסים כואבת עם חייל (אקי אבני) ותומאס (שרון אלכסנדר), גבר בשנות ה-30 שחזר מניו יורק כדי להיפרד ממשפחתו. "חסד מופלא" הוא אבן דרך תרבותית. זוהי יצירת מופת קולנועית קורעת לב שגורמת לקהל להזיל דמעה גם שלושים שנה אחרי שצופים בה, אבל זה גם סרט עם רגעים קומיים בעיקר בזכות תפקידי המשנה המעולים של השחקנית הטרנסג'נדרית עדה ואלרי טל, ושתי כוכבות הבמה הוותיקות חינה רוזובסקה ודבורה ברטונוב.

"חסד מופלא" סיפק לרבקה מיכאלי את התפקיד הדרמטי הראשון שלה אי-פעם והוכיח שהיא הרבה יותר מקומיקאית ובדרנית. זהו הסרט הישראלי הראשון, והיחיד במשך זמן רב (עד "ידיים קשורות" ב 2006) שעסק במישרין ובאופן גלוי במחלת האיידס. "חסד מופלא" זכה בפרס וולג'ין לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים (1992) ובפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, ובכך העניק לגיטימציה לקולנוע הקווירי בלב המיינסטרים הקולנועי.

סרטיו של עמוס גוטמן זמינים לצפייה כאן. לצפייה ב"סיפורי בדים" >> לחצו כאן.