"כל הומו עובר את זה. להתאהב בסטרייט זה הכאב שמעצב אותך"

רם גואטה, בן ה-33, מביא את אחד הסיפורים המעניינים שיעלו במסגרת פסטיבל "בכורות תל אביביות" שייערך בסוף החודש, פסטיבל חדש שנותן במה לאמנים מבטיחים בתחומי המוזיקה, התיאטרון והאמנות בשבוע של אירועים בבתי התרבות של תל אביב.

אחרי שנים שבהן שירת כסוהר בכלא הצבאי הקשה ביותר, חווה התאהבות בלתי אפשרית והדחיק את זהותו - הוא מעלה את "הקשב הרס"פ" של תיאטרון המשולש - קומדיה רומנטית מאחורי הסורגים שזכתה בפרס השחקן הראשי ובפרס הבימוי בפסטיבל הקומדיה של תיאטרון האינקובטור בירושלים.

ההצגה מתרחשת בין כותלי הכלא הצבאי ומספרת על מערכת יחסים בלתי אפשרית בין אביאל, רס"פ הומו ורגיש, לבין איציק, אסיר סטרייט שמבלבל אותו. "זו קצת קומדיה רומנטית מאחורי הסורגים", מתאר גואטה. "עם כמה שהסיפור דרמטי, הסיטואציה שבה הם נמצאים היא כל כך הזויה שזה הופך לביזארי וקומי".

האהבה שלו לתיאטרון התחילה מגיל מאוד צעיר. בגיל 16 החליט שזה הדבר שהוא רוצה לעשות לאורך חייו. אבל במקום למצוא את עצמו בלהקות הצבאיות, כפי שתכנן, מצא את עצמו משרת במקום "הכי שחור וקשה שיש לצה"ל להציע", כפי שהוא מתאר אותו.

"רציתי מאוד להיות בתיאטרון צה"ל, וכשלא התקבלתי, זרקו אותי בשיבוץ לכלא צבאי. מצאתי את עצמי משרת באגף הפליטה עם כל מי שהמערכת פלטה אותו. לא הסוהרים רוצים להיות שם, ולא האסירים", הוא מספר. "הבנתי שזאת ההזדמנות שלי. או שאני נכנס למקום הזה בכל הכוח ומרשה לעצמי לגדול בתוכו או שאני עושה הכל כדי לברוח. החלטתי להישאר. וללמוד את המקום מבפנים, ולהבין שזה הכל משחק".

גואטה גדל באשקלון ויצא מהארון בגיל צעיר. "אני חושב שזה דווקא מה שנתן לי את הכוח. אני לא נתתי לנטייה המינית שלי להפחיד אותי. הרגשתי מאוד מוגן בגלל המשפחה וגם עם החברים", הוא מספר. "התרגלתי להיות הומו בסביבה הסטרייטית מגיל קטן, והחברים שלי מהתיכון הם עדיין החברים שלי". את הסביבה הסטרייטית, כך הוא אומר, הכיר היטב גם בכלא. "זה קשוח, כי זה אנשים שהרבה פעמים זה ההומו הראשון שהם נחשפים אליו. זה יוצר מפגשים נורא מצחיקים. זה גם קשה, זה גם קצת לא נעים".

אבל הוא מצא את הדרך להתמודד. "באיזשהו שלב עשיתי איזה שינוי כיוון. אני זוכר שאיזה חייל אמר לי 'הומו', אז אמרתי לו - 'הומו או לא הומו, אני מחליט מתי אתה תיכנס לארוחת ערב ובאיזה שעה אתה הולך לישון. אז הומו אחד מחליט על 120 סטרייטים, יאללה'". הבנתי, הוא מסביר, שברגע שאני משתמש בזה כיתרון ולא מפחד מזה - אז זה בסדר. "לאט-לאט, בתוך הצבא, היה תהליך יציאה מהארון הכי גדול. זה ממש קרה שם".

במהלך השירות, גואטה חווה התאהבות ראשונה שהפכה למקור ההשראה העיקרי להצגה. "אני ממש התאהבתי בסטרייט. זו הייתה הפעם הראשונה שהתאהבתי. מערכת יחסים שלא יכולה להתממש בשום צורה. הייתה בינינו חברות מאוד טובה, אבל זה לא יכול היה לעבוד. הוא לא היה כלוא, הוא היה איש סגל, מפקד איתי. כל הומו עובר דרך זה, וזה נורא קשה. כי זה השלב שקצת דופק אותך, וזו צלקת וזה הכאב שמעצב אותך. זו גם הסיבה שנולד 'הקשב הרס"פ'. זה בסוף על אהבה שהתנאים שלה לא יכולים לקרות. בגלל הכלא האישי והמגבלות שאנחנו חוסמים את עצמנו".

למה אתה חושב שזה קורה לכל הומו - ההתאהבות הזו בסטרייט?
"אני חושב שמה שלא אפשרי, יש בו משהו מאוד מוגן. להיות במקום לא אפשרי, להתאהב בגבר סטרייט, זה מקום חלש. זה לא מעמיד אותי במבחן הזה. זה פשוט לא יכול להיות. ולהתאהב ברעיון שלא יכול לקרות, זה כמעט יותר קל מאשר להתמודד עם משהו בריא, עם קשר. זאת לא זוגיות באמת שאפשר לנהל. בעיניי זה גם קשור קצת להומופוביה פנימית, שקשה לי לקבל את זה בעצמי. אז אני מחפש שלא יהיה את זה בפרטנר שלי. אבל לחפש שבבן זוג שלי לא יהיה את הדבר הכי קדום, שהוא יימשך אליי, ברור שזה נועד לכישלון. זה סתם שם את עצמך בלופ שבסוף גדלים ממנו ולומדים".

ההתאהבות הבלתי אפשרית הזו, במקום הבלתי אפשרי הזה, היא שקיבלה משנה תוקף והפכה למחזה. הדרך מהחוויה האישית לבמה התחילה בסדנת כתיבה עם רם נהרי ונועה קולר, היוצרים של "מקום שמח". "הייתי צריך לכתוב קטע קצר. לקחתי את הסיפור הזה מהכלא, הצגנו את זה, ונועה אמרה לי: 'תקשיב, זה מחזה'". אבל גואטה פחד מהחשיפה. "ידעתי שזה סיפור קצת יותר אינטימי. אז לפני שכתבתי את זה, כתבתי מחזות אחרים".

כשסוף סוף התמסר לכתיבה, הוא גילה שהוא מתמודד עם עצמו בכל שורה. "לאורך כל הדרך, כל הזמן, אמרתי שלא רציתי שזה יעלה. כל הזמן שמתי לעצמי מקלות בגלגלים". שחף קהלני, שמשחק איתו ויצר את ההצגה, היה זה שהחזיק אותו. "במקומות שאני נבהלתי - הוא תמיד האמין בזה".

מה כל כך הפחיד אותך בחשיפה הזו?
"כתבתי שם סיטואציות שאני מרגיש ששמתי את עצמי בהן. באמת נתתי את הלב ואת המקומות הכי חשופים והכי אינטימיים. כתבתי את המשפטים שהכי פוגעים בי, ואת המשפטים שהכי מפעילים אותי, את הרגשות החיים שלי. אז גם אם זה לא סיפור שקרה אחד לאחד, הוא מחובר לרגש ולחוויות שלי מאוד".

בפסטיבל הקומדיה בירושלים, שם ההצגה זכתה בפרסים, הומואים ניגשו אליו ואמרו "יש לי איציק כזה". "לכל אחד יש את האיציק הזה, את האהבה הראשונה הזו שלא יכולה לקרות, שעושים בה את כל הטעויות, והיא מעצבת אותך".

העבודה עם שחף קהלני, חבר טוב שלו שלמד איתו משחק, הייתה אינטנסיבית. "חיפשנו כל הזמן את הלבטים, את הכאב שלהם, את הניסיון להתמודד עם הבלבול הזה ששניהם חווים. אני חושב שהחברות הטובה בינינו מאוד מחמיאה לשנינו, וגם עושה מאוד טוב להצגה, כי זה מייצר איזה רובד מאוד אינטימי ומאוד קרוב".

זה נשמע שאתה מדבר על ההצגה הזו כמו תהליך ריפוי, הרגשת קתרזיס מסוים?
"ההצגה הזאת, ובכלל גם שאר ההצגות שאני עושה פה בתיאטרון המשולש, אלה הצגות שמפגישות אותי עם עצמי. אני לא משחק דמויות רחוקות מהמאה ה-19. אני משחק את החיים שלי, את הבעיות שיש לאנשים סביבי. זאת אומנות שמרגישה לי ממש מקומית. יצירה שמדברת עליי ועל כמוני. בסוף זה על חיילים בצבא שמשרתים בכלא. אני לא חושב שיש עוד מורכבות כזאת איפשהו בעולם. זה משהו מאוד מאוד שלנו".

איך היה לדלג בין כל הכובעים בתהליך הזה?
"היה קשה, אבל למזלי כל הצוות שהקיף אותי עזר לזה להתגשם. היה לנו בצוות גם הרבה סטרייטים שדאגו לשאול כל הזמן 'מה היה קורה אם הייתי מתאהב עכשיו בגבר?' ודאגו להשליך את זה על הליווי האומנותי. כולם תמיד חיפשו את המקום שלהם בתוך הדבר הזה".

לקראת העתיד, גואטה רואה את עצמו ממשיך ליצור אומנות גאה שמעלה סוגיות של הקהילה. "קודם כל אני מאוד שמח שההצגה הזאת תעלה בתיאטרון המשולש, בתיאטרון הגאה. אני חושב שזה הקהל שלה. גם לעשות אומנות גאה, ולכתוב מחזות שמעלים בעיות של הקהילה זה דבר מאוד חשוב לי". וכבר עכשיו יש לו מחזה נוסף בראש - על עולם המסיבות והשימוש בסמים בקהילה הגאה. "בסוף אני מחפש סוגיה שמעניינת אותי לחקור בחיים שלי ושל הקהילה שלי. אני מנסה לחקור אותה דרך הדמויות, משם נולדת היצירה".

המחזה "הקשב הרס''פ" יעלה בהצגת בכורה בתיאטרון המשולש במסגרת פסטיבל "בכורות תל אביביות" הראשון" שייערך בין 24-30.12.