"הרגשתי שאני לא רוצה להסתיר יותר. בער בי לא להחזיק את זה בפנים"

"לא ידעתי אם זה בסדר,
יש אצלי בראש אישה ויש גם גבר,
ואני תקוע בין ארונות וכולם בחוץ"

לקראת אמצע החיים עשה יובל דה לוי, בן 36 מחיפה הידוע בשם הבמה דה לוי, שני שינויים מרכזיים – הוא עזב עבודה מצליחה כמהנדס בהייטק לטובת עיסוק מלא במוזיקה והוא החליט שהוא לא רוצה יותר להסתיר מאשתו, ומהעולם, שהוא נמשך גם לגברים.

"הרגע הכי ברור היה באמצע החיים. כבר הייתי בזוגיות במשך 3 שנים עם מי שהיום היא אשתי, החיים היו יחסית מסודרים, ואז תפסה אותי התנסות עם חבר מאוד טוב. משהו שלא תכננתי ולא ידעתי איך לאכול. פתאום מצאתי את עצמי בין שני עולמות. מצד אחד לא רציתי לאבד את הזוגיות שבניתי ואת החיים שלי. ומצד שני הבנתי שיש בי צד שלם שאני לא מכיר מספיק", הוא מספר בכנות.

"זה היה רגע של בלבול גדול והמון שאלות שעלו אצלי: מה זה אומר עליי? האם זה משהו חולף? והאם בכלל מותר לי להרגיש את זה? לקח לי זמן להבין שאני לא באמת מתמודד עם שאלה של משיכה. אני מתמודד עם שאלה של זהות", מוסיף דה לוי.

מהמקום הזה נולד האלבום "גם וגם", שעוסק ברגשות חשופים של גברים, שפעמים רבות מעדיפים להפנים ולהשאיר בבטן ולא להציף כלפי חוץ והסינגל "לא ידעתי אם זה בסדר", שעוסק במשיכה הכפולה ובבושה שנלווית אליה. "השיר נולד מהמקום שבו הפסקתי לנסות להגדיר את עצמי בצורה חד משמעית, והתחלתי להסכים להיות בן אדם מורכב", מציין דה לוי. "אני חושב שיש הרבה אנשים שחווים רגע כזה בחיים. לאו דווקא סביב מיניות. רגע שבו משהו בתמונה שהם בנו על עצמם פתאום כבר לא הרגיש חד-משמעי. אני פשוט בחרתי לכתוב על זה שיר".

אתה כותב על משיכה לגברים לצד חיים בזוגיות עם אישה. למה דווקא עכשיו הרגשת שהגיע הזמן לפתוח את זה?

"הרגשתי שאני לא רוצה להסתיר יותר. בער בי כבר לא להחזיק את זה בפנים. אני בן אדם מאוד פתוח. מדבר על החיים שלי, על רגשות, על התמודדויות. ותמיד הרגשתי שיש פיל בחדר. משהו שאני לא מרשה לעצמי לפתוח עד הסוף. אחרי תהליך ארוך של שאלות פנימיות ורצון להבין את עצמי לעומק, דווקא כשהרגשתי יותר יציב בחיים שלי - בזוגיות, במשפחה, ובעבודה הפנימית שעשיתי עם עצמי - הגיע גם האומץ לכתוב על זה.

אחד הרגעים שחיזקו אותי היה כשראיתי את עדן חסון יוצא מהארון. זה לא גרם לזה, אבל זה כן פגש אותי במקום שכבר היה מוכן. אמרתי לעצמי שאם אני רוצה להיות אומן אמיתי, אני לא יכול להיות אמיתי רק איפה שנוח לי. ובסוף הבנתי שאם אני כותב שירים על החיים שלי, אני לא יכול לבחור לשיר רק את החלקים הנוחים".

איך אשתך הגיבה לשירים ולחשיפה הזאת, עד כמה היא הייתה חלק מהתהליך?
"עברנו עם זה מסע. היא הכירה את הצד הזה שלי כבר הרבה שנים, אבל היה בינינו סוג של הסכם לא כתוב שלא נכנסים לזה. כי אם טוב לנו ביחד, אז למה לפתוח משהו מורכב. באיזשהו שלב שיתפתי חבר מאוד קרוב, רק כדי שלא להישאר לבד עם הבלבול הזה. אבל מעבר לזה כמעט ולא דיברנו על זה. לקח לי זמן גם לספר לה שהתחלתי לכתוב על זה שירים, ושאני רוצה שזה יהיה חלק מהאלבום.

כשהעליתי את זה, התגובה הראשונה שלה הייתה פשוט: 'למה?'. לא ממקום שופט, אלא ממקום שמנסה להבין. ולאט לאט היא הבינה את הלמה הזה שלי. גם כאדם וגם כאומן. ומשם היא הפכה להיות מאוד תומכת בתהליך. זה לא היה פשוט. היו שירים שהיה לי קשה להשמיע לה, והיו רגעים מורכבים בדרך. אבל ככל שהאמת יצאה החוצה, עוד שכבות ירדו בינינו. ובמקום שזה ירחיק - זה דווקא חיזק את הקשר שלנו".

בעקבות הוצאת הסינגל "לא ידעתי אם זה בסדר" התחילו לפנות לדה לוי גברים ששיתפו אותו בתחושות דומות. כך נפתחה קבוצת וואטסאפ בשם "מקום לגם וגם" של 240 גברים סטרייטים/ביסקסואלים שמדברים בפתיחות על הנטיות והרגשות שלהם. "הבנתי שאני רוצה שמעבר למוזיקה, יהיה גם מקום לדבר על הדברים שהשירים פותחים. לא רק לשחרר שיר ולהמשיך הלאה, אלא לתת לאנשים מקום למצוא את עצמם דרך השירים והנושאים שאני מדבר עליהם", הוא מסביר.

מה אתה לומד מהשיחות עם האנשים בקבוצה על החיים שהם מנהלים?
ביום-יום רק אני כותב שם, כי חשוב לי שאף אחד לא ירגיש שהוא חייב להיחשף אם הוא לא רוצה. מדי פעם אני פותח את הקבוצה לשיתופים, ואז קורים דברים מדהימים. אנשים כותבים, משתפים, ומתחילים גם לפנות אליי בפרטי. הדבר הכי חזק בשבילי בשיחות האלה זה לראות עד כמה אנשים צריכים להרגיש שהם לא לבד. שיש מישהו שמדבר את מה שהם מרגישים. והדבר היפה הוא שזה ממש לא רק סביב מיניות. יש שם סטרייטים, בי, גייז, נשים וגברים. הרבה אנשים מוצאים את ה'גם וגם' שלהם בכלל במקומות אחרים בחיים".

למה לדעתך זה עדיין כל כך קשה לגברים לדבר על רגשות ועל זהות מינית מורכבת? אתה חושב שיש יותר גברים שמוכנים להודות שהם "גם וגם" או שזה עדיין משהו שרוב האנשים מסתירים?
"אני חושב שהתרגלנו לחשוב שמשיכה לשני המינים היא משהו שיותר 'מותר' לנשים. אצל גברים עדיין יש ציפייה להיות מאוד חד-משמעיים. או שאתה ככה או שאתה ככה. וגם כל השיח על רגשות ופתיחות מינית, לפחות כשהייתי ילד, היה הרבה פחות מדובר. זה היה משהו ששומרים לעצמך. לפעמים אפילו מתביישים בו.

מאז שהשיר יצא אני מקבל הרבה מאוד הודעות מגברים שמרגישים דומה, אבל עדיין מפחדים להגיד את זה. לפעמים אפילו לעצמם. ואני ממש מבין את זה, כי גם לי לקח הרבה שנים לקבל את ה'גם וגם' הזה בתוכי. אני כן חושב שמשהו מתחיל להשתנות. לאט לאט זה נהיה יותר מדובר, ויותר אנשים מבינים שהחיים הם לא שחור ולבן. אבל עדיין יש הרבה אנשים שחיים עם המורכבות הזאת בהסתרה, עם תחושה שמשהו בהם לא בסדר".

אתה גם אבא לתאומות בנות 4. האבהות שינתה את הדרך שבה אתה מסתכל על עצמך והשפיעה על האומץ להיות גלוי?
"האבהות השפיעה עליי מאוד. פתאום הבנתי שאני לא רק חי את החיים שלי, אלא גם מהווה דוגמה לשתי ילדות שמסתכלות עליי ולומדות ממני. המחשבה שאולי אני יכול להיות השראה לבנות שלי להיות מי שהן, להחליט מי הן רוצות להיות בלי להתבייש במי שהן, השפיעה עליי מאוד.

הידיעה שאני באמת יכול להיות עבורן מודל לחיקוי גרמה לי לחשוב גם איך אני חי בעצמי. לא רק מה אני אומר להן, אלא איזה בן אדם אני מנסה להיות. בן אדם שמביא את כל כולו, עם כל החלקים שלו. ולאורך הדרך, כל פעם שעלו פחדים או חרדות קטנות סביב החשיפה, המחשבה עליהן דווקא חיזקה אותי. היא החזירה אותי לאמונה ולרצון לעשות את זה. כי אם אני רוצה שהן ירגישו חופשיות להיות מי שהן, אני צריך גם לנסות לחיות ככה בעצמי, לא רק להגיד את זה".

שינוי משמעותי נוסף בחיים שלך היה כשעבדת כמהנדס הייטק ועזבת הכל בשביל מוזיקה. מה היה הרגע שבו הבנת שאתה חייב לעשות את המעבר הזה?
"הבנתי שאני פשוט מעביר את הזמן בהייטק. הייתי די טוב במה שעשיתי, אבל לא הייתה שם תשוקה אמיתית. הרגשתי פער מאוד גדול בין ההרגשה כשאני יוצר וכותב, לבין ההרגשה כשאני יושב במשרד וכותב קוד. תחושת סיפוק מול תחושת בזבוז של זמן.

אני זוכר רגע מאוד ברור. הוצאתי שיר באלבום הראשון שלי, ואני מלא התרגשות, מחכה לראות מי מאזין ומה התגובות. ובאותו זמן אני יושב במשרד עם איזה פרויקט שצריך להוציא, ומתבאס שאני שם ולא במקום שבו באמת אכפת לי להיות. הרגשתי שאני לא באמת פה ולא באמת שם.

ואיכשהו החיים חיברו את זה לנקודה מאוד חדה. יומיים אחרי שאני ואשתי גילינו שיש לנו תאומות בדרך, הודעתי בעבודה שאני עוזב. זה אולי נשמע הפוך מההיגיון, אבל דווקא הידיעה שאני הולך להיות אבא גרמה לי להבין שאני רוצה לחיות חיים שיש בהם משמעות בשבילי. אשתי מאוד תמכה בהחלטה הזאת, גם כשידענו שאנחנו עומדים להפוך להורים לשתיים. בדיעבד אני מבין שגם זה היה רגע של 'גם וגם' - בין ביטחון לתשוקה, והייתי צריך להחליט איזה חיים אני רוצה לחיות".