"יש אנשים שמנצלים את הדת. בן אדם שהוא קיצוני באמונה שלו הוא לא באמת יותר דתי"

כשאת גם זמרת, גם דתייה וגם להט"בית, לאנשים יש הרבה מה לומר עלייך - אבל את מירב הלינגר זה כבר לא מעניין. "אני לא קוראת טוקבקים יותר", היא מגלה. "בת הזוג שלי קוראת אותם ומתעצבנת, אבל אני כבר במקום אחר. שיחשבו מה שיחשבו. כל עוד אנחנו עדיין מסוגלים לחיות ביחד, כל אחד עם הדעה שלו - הכל בסדר".

כשמאחוריה שלושה אלבומים, הופעות רבות על במות ופסטיבלים וכניסה לפלייליסטים ברדיו, הלינגר (37) מוציאה כעת את המיני-אלבום החדש "כמה גלגולים", שמסתכל אחרת על כל הדברים שעברה כדי להגיע לנקודה בה היא נמצאת כיום. לרגע המאורע היא מספרת על השילוב בין הדת ליצירה כמוזיקאית להט"בית, על האימהות הטרייה ועל הבחירה לכתוב על אמונה בצורה חשופה מאי-פעם.

"המחשבה על להיות עשור שלם ביחד הפחידה אותי"

הלינגר נולדה בפתח תקווה למשפחה ציונית-דתית. הבית שלה היה ליברלי יותר מהסביבה הדתית: "אבא שלי בן אדם מאוד פתוח", היא מספרת. "הוא היה הולך להופעות, רואה סדרות, שומע רוק - ומצד שני לומד דברי תורה. ככה גדלתי בבית, אבל בחברה הדתית לא מצאתי את זה. כשהתחלתי לכתוב מוזיקה חשבתי שאם אני אהיה זמרת, אין מצב שאשאר דתייה. אמרתי את זה לאבא שלי, והוא שאל אותי מה הקשר בכלל. אני עוד התגלגלתי עם זה הרבה שנים, אבל הוא מעולם לא ראה שם סתירה".

עם היציאה מהארון כביסקסואלית, לעומת זאת, המצב היה אחר. כשהייתה בת 24 סיפרה הלינגר להוריה שיש לה בת זוג. "זה היה קשה לשניהם", היא נזכרת. "לקח להם זמן להשלים עם זה. היו להם הרבה פחדים ודאגות. באותה תקופה גם לא היו מספיק מודלים להסתכל עליהם, בטח לא לזוגיות שהיא גם להט"בית וגם מסורתית״.

היא עצמה לא תפסה את הנטייה המינית שלה כאישיו בשום שלב: "מההתחלה הרגשתי שזה לא עניין. יש לי את האישה הכי מהממת בעולם ואנחנו אוהבות אחת את השנייה - איך אתם יכולים לומר שזה לא דבר מדהים?".

הלינגר נמצאת בזוגיות עם בת הזוג אורית כבר כמעט 9 שנים. "זה מטורף", היא משתאה. "המחשבה על להיות עשור שלם ביחד הפחידה אותי. אנחנו רוצים לטרוף, לחיות את כל העולמות, ופתאום אנחנו מתמסדים. אבל אם זה לא היה טוב, לא הייתי נשארת".

השתיים נפגשו באפליקציה, ואחרי התכתבות קצרה ניהלו שיחת טלפון - שנמשכה שלוש שעות. "התאהבתי בה מיד, עוד בשיחת הטלפון הראשונה", מתוודה הלינגר. "כבר באותה שיחה גם סיפרתי לה שאני דתייה, כי בקשרים קודמים שלי זה היה אישיו, שאני שומרת שבת והם לא. והיא אמרה – 'מדהים, יאללה'. לאט לאט היא התחילה להישאר איתי בשבתות, והיום גם היא שומרת בעצמה, אפילו בלי קשר אליי. אני חושבת שזה תפס אותה במקום שעשה לה טוב".

אורית עובדת גם היא בתעשיית המוזיקה, כמנהלת אומנים בחברת תקליטים. "היא גם חצי מנהלת אותי", מספרת הלינגר. "היא הבן אדם הראשון שאני משמיעה לו דברים שאני כותבת".

אם היא לא אוהבת משהו, היא אומרת לך?
"אני רואה את זה על הפנים שלה", היא צוחקת. "אבל זה בסדר. כשדיברנו בפעם הראשונה אמרתי לה שאני מוזיקאית, והיא הלכה אחר כך לעשות סטוקינג ולשמוע את השירים שלי. אחר כך היא אמרה לי: "אם לא הייתי אוהבת את המוזיקה שלך, לא היינו יכולות להיות ביחד׳".

לפני שנה וקצת נולד לכן ילד ראשון. איך זה לשלב אימהות וקריירה?
"זה מדהים - אבל אני הכי קלישאה, אני אגיד את הדברים הכי טובים. אם כבר, השאלה האמיתית היא איך זה לשלב אימהות וזוגיות".

"אז איך זה לשלב אימהות וזוגיות?"
"מאתגר ברמות. הבית פתאום נהפך ממקום שנחים בו למקום שעובדים בו. צריך ללמוד להשקיע בעצמנו - לעצור באופן אקטיבי ולקחת זמן שיוקדש לזוגיות".

"להיות יראת שמיים זה לא להשתמש באלוהים כשנוח לך"

לאי-פי החדש של הלינגר קוראים "כמה גלגולים". "השירים האלה הם ממש על החיים שלי, על אמת", היא מספרת. "לכתוב שירים משאיר אותך בפוקוס - את לא יכולה לחרטט את עצמך ולעשות בכאילו. זה משאיר אותך בעבודה פנימית של חיפוש, של נבירה פנימה".

האי-פי נפתח באינטרו שמשתמש בקולה של סבתה של הלינגר, חוה, מתוך עדותה ל"יד ושם". "היא הייתה הראשונה שהאמינה בי, עוד כשאף אחד לא רצה שאהיה מוזיקאית", מספרת הלינגר. "רציתי לעשות לה את המחווה הזו כי היא תמיד הייתה אור בדרך עבורי".

השירים החדשים מתייחסים לאמונה בצורה הכי פתוחה שלך עד היום. מה השתנה?
"במשך שנים נזהרתי מלעשות מוזיקה כזאת, כי היא הרגישה לי מתאמצת. יש שם הרבה שקר, אנשים שמנצלים את הדת בשביל דברים אחרים. אני מרגישה שלהיות יראת שמיים זה לא להשתמש באלוהים כשנוח לך, אלא רק כשזה בא ממקום אמיתי. וחוץ מזה, בן אדם שהוא קיצוני בדת שלו הוא לא באמת יותר דתי, להפך אפילו; אנשים שהם דתיים מהלב, מבפנים, את רואה להם את זה בעיניים. בתקופה האחרונה משהו התחבר בי, והיום הרבה יותר קל לי לשיר במובהק לבורא או לכוח שהוא חזק ממני, בלי להסתתר".

הנוכחות של האמונה בפופ הישראלי התחזקה מאוד בשנים האחרונות. למה לדעתך זה קרה?
"יש כרגע תדר חזק יותר של רוחניות בעולם באופן כללי. אנשים כבר לא נרתעים ממנה, הם פתוחים יותר להודות שיש דברים שהם לא בשליטתנו. אצלנו זה מתחבר למסורת, ליהדות. אבל היהדות היא לא רק דת והלכה - יש הרבה רוח, ואנשים פונים אליה כדי למצוא עומק שאין במקומות אחרים. אני התחלתי ללמוד קבלה לפני כשנה וזה ממש פתח לי את הצ׳אקרות".

באקלים החברתי הנוכחי בישראל, להיות דתייה מרגיש כמו הצהרה פוליטית. את מסכימה?
"הקול שלי בא למחות בדיוק על הדבר הזה. אנחנו כל הזמן עסוקים בקטלוגים ובשבלונות, וככה מפספסים את העיקר - והעיקר הוא חיבור בין אנשים. חלק מהקהל שלי הוא דתי, אבל רובו לא - ואנשים הרבה פעמים אומרים לי: ׳ממש כיף לי לדבר איתך, זה לא מה שחשבתי׳. אנחנו לא אמורים להניח הנחות על אנשים, להדביק להם תוויות. נכון, יש את אלה הקולניים שצועקים ועושים רעש. אבל הטון שלי, הרגיש, הנשי, מבקש למצוא מקום של חיבור, לא של פירוד. זה גם הכוח של המוזיקה - כשהיא נוגעת, היא מפרקת את המגננות".

השיר "מה אמיתי" מתאר משהו שנשמע כמו משבר אמונה. האם הוא קשר למה שעברנו במדינה בשנתיים האחרונות?
"זה היה משבר, לחלוטין. לא במובן של ׳אולי אין אלוהים׳ - אלא ניסיון להבין מה זה מבקש ממני, מאיתנו. מה אנחנו עושים לא נכון? אני מאמינה שהמציאות היא השתקפות שלנו. השנתיים האחרונות ביקשו ממני עוד לדייק, להיות אמיתית, לחפש איפה אפשר להיות בנתינה ולא בביקורת, לשחרר ולא לעשות בכוח. להתחבר לנשמה. זה דברים של דוסים, אבל הרגשתי שזה העניין. אני רוצה לפגוש אנשים באמת, מהבפנים - והבפנים, במהות שלו, הוא תמיד טוב".

מירב הלינגר תופיע ביום רביעי 25.2 בתיאטרון תמונע בתל אביב - לפרטים נוספים.