20 שנה ל"הר ברוקבק": סיפור האהבה הגאה הטרגי שכבש את העולם

"הר ברוקבק", סרטו היפה של אנג לי ("סופת קרח", "על תבונה ורגישות") ואחד הסרטים הלהט"ביים האהובים והמכוננים של כל הזמנים, חוגג בדיוק היום עשרים שנה וזאת הזדמנות מצוינת לחזור לצפות בו, ולהעריך מחדש את הסרט שהפך לתופעה תרבותית ולציון דרך בייצוג סיפור אהבה של שני גברים על המסך הגדול. הוא זכה בשלושה פרסי אוסקר לבמאי, תסריט ולמוזיקה המקורית הטובה ביותר, וגם הצליח לכבוש את קהל המיינסטרים באופן די מפתיע עם הכנסות של 179 מיליון דולר מול תקציב בן 14 מיליון דולר בלבד.

הסרט, המתרחש בוויומינג, צולם בפרובינציית אלברטה בקנדה וצילומי הטבע הפראי בו מפעימים. שני גיבוריו, אניס דל מר (הית' לדג'ר ז"ל בהופעה קורעת לב ומיוסרת) וג'ק טוויסט (ג'ייק ג'ילנהול הנפלא), הם שני קאובויים שכמו נלקחו ממערבון במאה ה-19, למרות שהסרט מתרחש בין השנים 1963 ל-1983.

הסצנה הפותחת מראה שני גברים צעירים ויפים, המחפשים עבודה ומוצאים עצמם ביחד במשימת שמירה על עדר כבשים על הר מרוחק. המצלמה מתמקדת בדמותו של אניס המשתקפת במראת הרכב של ג'ק, דימוי יפה החוזר על עצמו עוד פעם בסרט, באחת מסצנות הפרידה של בני הזוג. בסצנה הראשונה הצופים אינם יודעים שיהיה סיפור אהבה בין השניים, אבל הדגש על המבט הגברי, שבניגוד למקובל בדרך כלל, מופנה לגבר אחר ולא לאישה - רגע מהפכני בפני עצמו, דווקא בשקט ובאיפוק שלו.

החלק הראשון של הסרט מתרחש כולו בהר ברוקבק, שבו נרקם סיפור האהבה בין שני הגברים. ברגע מסוים לקראת סוף הסרט, שואלת אחת הדמויות האם "הר ברוקבק" הוא מקום אמיתי או המצאה. התשובה היא כמובן כן ולא. בסרט קיים מקום כזה, שם פיקטיבי למקום הלקוח מסיפורה הקצר של אני פרו, שעל פיו נעשה הסרט. אבל הר ברוקבק הוא גם מקום שבו הפנטזיה יכולה להתגשם. מעין אקס-טריטוריה שבה יכולים הגיבורים להגשים את אהבתם. בעולם מחוץ להר ברוקבק, אין להם אפשרות לחיות ביחד כזוג.

זהו סרט מאופק מאוד המספר סיפור טרגי על אהבה בלתי אפשרית בין שני גברים. הפתיחות המינית אמנם גברה באמריקה תוך כדי שנות העלילה, אבל הגיבורים כלואים באמריקה אחרת, שבה נראה שהזמן קפא איפשהו במאה ה-19. אמריקה שבה החטא הגדול של אהבה בין בני אותו מין דינו מוות, כפי שמדגימה סצנת פלאשבק בסרט בה נזכר אניס כיצד אביו לקח אותו ואת אחיו לראות את גופתו המדממת בתעלת ניקוז של גבר, ש"נענש" על כך שחי עם בן זוגו. אניס מעיר שהוא חושב שייתכן שאביו הוא זה שביצע את הפשע המחריד הזה. לא פלא אם כך שאניס חרד מהתשוקה שלו, ואומר שהוא "לא כזה".

לעומתו ג'ק מודע להיותו גיי, ואף חולם על עתיד עם אניס בו יחיו ביחד כזוג. החלום הזה לא יכול להתגשם במציאות חייהם של שני הגיבורים. לאורך עשרים השנים בהם אנו רואים את סיפורם, יש להם רק פגישות חטופות, המסתיימות מהר מדי. מותו של ג'ק בסוף הסרט נותר חידתי, והצופים יכולים לשער מה בדיוק קרה לו, בעיקר לאור סיפורו של אניס על ילדותו. האם גם ג'ק נרצח על רקע נטייתו המינית? הסרט משאיר זאת כשאלה פתוחה.

נושא הזמן החולף מרכזי בסרט. אירועי חיים מרכזיים, כמו חתונה ולידת ילדים, מוצגים בהרף עין, בעוד הפגישות של אניס וג'ק נראות כדבר המתמשך והחשוב. כך מדגים הבמאי כי החיים ה"אמיתיים" של הגיבורים מתרחשים רק כאשר הם נמצאים עם אהבת חייהם. סרטו הרגיש של לי גם מראה את הנזק שנגרם לנשים שקשרו את חייהן עם הגברים שאותן הן אוהבות, אך אינן באמת יכולות לקבל מהם אהבה. אניס מתחתן עם אלמה (מישל וויליאמס הצעירה מאוד בהופעה מרגשת), וג'ק מתחתן עם לורין (אן האת'ווי, שגם בצעירותה מפגינה את אותן מניירות משחקיות האופייניות לה). אלמה נשארת עם אניס אף שהיא מודעת לרומן שלו עם ג'ק ה"נבזי", כפי שהיא קוראת לו ברגע של זעם. אך לבסוף היא עוזבת אותו לטובת גבר אחר, שאוהב אותה באמת, ואף מקבל את הנוכחות של אניס אצלם בבית, למרות התפרצויות הזעם שלו.

גם בצפייה בסרט היום, כאשר נושא הזהות המינית נוכח מאוד במדיה, בסרטים ובסדרות, "הר ברוקבק" הוא עדיין יצירה חדשנית וחתרנית. הוא מספר סיפור על אהבה טרגית בין שני גברים, אבל גם על חמלה ואהבה. הסצנה המסיימת שבה אניס מגיע לבית הוריו של ג'ק לאחר מותו והמפגש שלו עם ההורים האבלים היא סצנה יפהפייה שמצליחה להעביר רגש במעט מאוד מילים.

הית' לדג'ר מת ממנת יתר ב- 2008 לאחר ששיחק בתפקיד האייקוני של הג'וקר ב"האביר האפל". עובדה זאת מוסיפה עוד ממד טרגי לסצנה הזאת, בצפייה מאוחרת בה הצופים מודעים לגורל שלו. ב"הר ברוקבק", לדג'ר משחק מסע חיים של גבר מגיל 20 לגיל 40, גיל שלא הגיע אליו בחייו. האנרגיה המיוסרת שלו והזעם העצור המופיע בכל פריים בסרט, נראים היום נבואיים, ומדגימים שוב את האבדה הגדולה לעולם הקולנוע עם מותו של השחקן הייחודי הזה.