תעשיות הקולנוע והטלוויזיה תפחו בשנים האחרונות למימדים שלא הכרנו - יותר ערוצים ופלטפורמות סטרימינג, יותר חברות הפקה והרבה הרבה יותר יוצרים מוכשרים. היתרון: סוף סוף יש לנו אפשרות לצפות בסיפורים ולהכיר דמויות שלא זכו לייצוג ראוי בקולנוע, בין היתר להט"ביות. החיסרון: עם כל כך הרבה תכנים, קל מאוד לפספס יצירות שאסור לדלג עליהן, כמו הסרט "סופרנובה", שיצא בשנת 2020.
יש סרטים שחייבים לראות כי הם מביאים למסך משהו שלא ראינו קודם, יש סרטים שחייבים לראות בגלל שיש בהם מסר חברתי בועט או אמירה קריטית, אבל את "סופרנובה" חייבים לראות מסיבה פשוטה יותר: הוא פשוט ממש, אבל ממש, טוב. ויש משהו רדיקלי בפשטות של "סופרנובה", גם כשזה נוגע לייצוג הגאה בסרט וגם בסיפור שובר הלב שבמרכזו.
העלילה סובבת סביב טאסקר וסם, סופר אמריקאי ופסנתרן בריטי שיוצאים לטיול בצפון אנגליה בקרוואן שלהם. הם לא צעירים במיוחד, אוהבים מאוד אחת את השני ורוב הזמן הצופים פשוט לומדים להכיר אותם כזוג בורגני חביב, עם התקוטטויות דביליות ולא מעט בדיחות פרטיות. כשהשניים מבקרים את אחותו של סם והמשפחה שלה, אנחנו מגלים שהם גם מתייחסים לטאסקר כאל בן בית אהוב, אבל, כמובן, זה לא הכל.
לפני תחילת הסרט, טאסקר אובחן עם דמנציה בגיל צעיר. הוא זוכר מי האיש שחי לצידו עשרות שנים, לא מתבלבל בשמות ומדקלם עובדות מפורטות על אסטרונומיה גם בלי שאף אחד ביקש ממנו, אבל השניים יודעים שאלו הם הימים האחרונים שהמצב יישאר כך. ברגע אחד, סם מגלה שלטאסקר יש תוכנית אחת לכבוד הטיול שלהם - והסרט מתהפך לגמרי.
המחצית השנייה שלו, "סופרנובה" הופך לסיפור מרסק על שני גברים המנסים להבין איך ממשיכים לאהוב אחרי שהם מבינים שאהבה זה לא מספיק. הסרט עוסק כמעט בלעדית בדינמיקה בין השניים, והוא היה יכול להיות משמים אם את את בני הזוג לא היו מגלמים שחקני ענק: סטנלי טוצ'י וקולין פירת'.
לא כולם רואים בעין יפה שחקנים הטרוסקסואלים שמגלמים דמויות להט"ביות וזה נושא מרתק וחשוב כשדובר בייצוג גאה על המסך, אבל כשרואים את "סופרנובה" קשה שלא להודות: הסטרייטים האלה לפעמים יודעים מה הם עושים. פירת' וטוצ'י, שניהם גילמו גברים הומואים בעבר (פירת' היה מועמד לאוסקר על הופעתו ב"סינגל מן" וטוצ'י זכור לטובה בתור הסטייליסט מ"השטן לובשת פראדה"), והם נושאים את הסרט הזה על גבם, גורמים לסצנות נטולות אקשן לסחוף ובוראים דמויות אמינות, מצחיקות ועצובות, אבל מעל הכל - אנושיות.
לכל אחד מהם בנפרד יש כריזמה ונוכחות מהסוג שיש למעט מאוד כוכבי קולנוע, אז כששניהם מופיעים יחד באותו הפריים ומנהלים דיאלוגים בלתי אפשריים על אהבה, הקרבה ואובדן, הלב נקרע עד כדי כך שלאיש לא יהיה אכפת למי הם נשואים מחוץ למסך.
"סופרנובה" הוא סרט יוצא דופן על אהבה גאה. לא מדובר על הקושי שהם חוו ביציאה מהארון, הסביבה מקבלת אותם באהבה והם לא מוצגים כעוף מוזר. למעשה, מלבד סצנה אחת בסרט כולו, אין איזושהי "עילה" לעובדה שטאסקר וסם הם זוג גברים, כי הם בקלות היו יכולים להיות זוג לסביות או זוג הטרו. זהו אחד מאותם סרטים שלא מתארים קוויריות כמשהו שיש להיאבק על מקומה, אלא כעל דבר שהוא חלק טבעי מהאנושיות.
זה לא סרט צעיר, בועט או מצחיק במיוחד, והוא נע בקצב איטי ומדוד. לצופה לוקח זמן עד שהוא מקבל את העוקץ העיקרי שיש לו והציע, ועד אז אנחנו לומדים להתאהב בגיבורים, אבל כשמגיעה המערכה השנייה, הצופים זוכים לנוגרה ישר בפרצוף והלב מתרסק תוך שניות.
הרוגע והמתינות שמאפיינים את "סופרנובה" מבהירים שקהל היעד הוא לא בהכרח להט"ב צעירים שרגילים לראות את עצמם בכל סדרת נטפליקס שנייה. השחקנים המוערכים, הנופים המרהיבים של צפון אנגליה וקור הרוח ששורה בסרט הם כולם מאפיינים של קולנוע שמרני שמכוון לקהל מבוגר, וייתכן שתמונת הפתיחה של הסרט, המציגה את פירת' וטוצ'י ישנים בכפיות בעירום, יהיה סוג של הלם עבורם. סרטים וסדרות מהמיינסטרים נוטים להציג זוגות גאים בלי לעטוף אותה במאפיינים של זוגיות, אבל "סופרנובה", סרט שסבתא שלכם בקלות יכולה לראות ולהתמוגג ממנו, נותן לזוג שבמרכזו להתחבק, להתנשק, להחזיק ידיים וגם לעשות קצת יותר מזה - וזה לא מובן מאליו.
בניגוד לרוב סרטי הדרמה שמספרים סיפור אהבה, "סופרנובה" לא עוסק בזוג שמתאהב או נלחם על זכותו לאהוב, ורק מתחיל הרבה אחרי שרוב אותם סיפורים נגמרים: השניים כבר שייכים אחד לשני, הסביבה שלהם יודעת שהם נועדו זה לזה, אבל הם אלה שצריכים להבין שיש דברים בלתי אפשריים שעלינו לעשות, דווקא כשאנחנו עומדים מול האיש שאנחנו אוהבים הכי בעולם. וזה מדכא נורא, אבל באותה מידה מרגש.
למרות הכל, יש ב"סופרנובה" בעיה אחת משמעותית: אף פלטפורמה ישראלית לא השכילה לשים עליו יד ולהביא אותו אלינו. הוא הוקרן בפסטיבל ירושלים ביולי שעבר וגרם ללא מעט אנשים לדמוע באולם הקולנוע, אבל גם אם תחטטו היטב לא תצליחו למצוא אותו בשום VOD. אבל אנחנו מכירים את הישראלים - מי שבאמת רוצה לצפות בו - יצליח.
